רקע ונימוקי הצדדים

מונחת בפני בקשה לקיצור פסילה מנהלית שהוטלה על ידי קצין משטרה לתקופה של 60 יום. הפסילה הוטלה ביום 22.8.22, בגין חשד לעבירה של אי שמירת מרחק.

האירוע נשוא החשד הנו תאונת דרכים שארעה ביום 18.7.22, במסגרתה פגע המבקש עם רכבו ברכב שעמד ברמזור.

בנוסף להחלטה בשימוע, הופנה המבקש על קצין משטרה לבדיקה רפואית.

ב"כ המבקש, נימקה את הבקשה בנסיבות העניין. לדבריה, בעת ביצוע התאונה, היה המבקש בהתקף אפילפטי וזאת לאחר ששהה במהלך הלילה בחדר מיון (בשל בעיה רפואית אחרת) ובשל חוסר במיטות נאלץ לישון על רצפת בית החולים. לדבריה שוחרר המבקש מבית החולים כחמישים דקות עובר לתאונה ובהתאם למסמך רפואי שנחתם ע"י רופאת המשפחה ושהוצג בפני, מהווה חוסר שינה זרז להתקף אפילפטי.

ב"כ המבקש, הוסיפה כי הוא מטופל בכדורים, מחלתו מאוזנת והתאונה מהווה אירוע נקודתי שנסיבותיו ידועות.

כמו כן טענה שהמבקש אב לשני ילדים, סטודנט וזקוק לרישיון הנהיגה לצורך המשך עבודתו.

ב"כ המבקשת, הגישה לעיוני מסמכים רפואיים וכן מכתב מאת מעסיקו של המבקש.

ב"כ המשיבה טען כי במקרה בו יוגש כנגד המבקש כתב אישום, תיוחס לו ככל הנראה עבירה של אי שמירת מרחק בגינה לא נהוג להטיל עונש של פסילת רישיון. לדבריו, נכנס המבקש במודע למצב בו ידע כי עלולה להיגרם תאונת דרכים בשל האפשרות להתקף אפילפסיה עקב עייפות. ב"כ המשיב, הפנה לפוטנציאל שנשקף מהתנהגותו של המבקש וטען שאין להתייחס ספציפית לתוצאות התאונה. כן סבר שאין בעבודתו של המבקש בכדי להשפיע וכי במקרה הנוכחי על בית המשפט להעדיף את האינטרס הציבורי הרחב.

ב"כ המשיבה הגיש לעיוני את תיק החקירה.

בכל הנוגע להפניית המבקש לבדיקה במרב"ד, טענה בא כוחו שהוא נבדק ונמצא כשיר לנהיגה בשנת 2016. ב"כ המשיב טען לעומתה, שיתכן שבתקופה שחלפה השתנו הנסיבות ויש צורך בבדיקה נוספת.

המבקש עצמו, סיפר כי הוא מפוקח תחת מרפאת אפילפסיה ובהתאם לדברי ב"כ המשיב על כל חולה לב או אדם שעלול לקבל התקף להימנע מלנהוג. כן ציין שסבר ששעות השינה אותם ניסה לישון על הרצפה בבה"ח יספיקו, אך התברר שלא כך הדבר.

לאחר סיום הדיון, מסרתי לצדדים שהחלטתי תינתן ותפורסם במערכת נט המשפט לאחר שאעיין בחומר שהציגו בפני.

דיון

סעיף 47 לפקודת התעבורה, מקנה לקצין משטרה את הסמכות לפסול מנהלית רישיונו של נהג וסעיף 47(ה)(2)  קובע בנוגע לסמכות הקצין כי: "בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש – רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 60 ימים."

הסעיף הרלוונטי לצורך דיון בבקשה שבפני הנו סעיף 48 לפקודת התעבורה. שיקול הדעת השיפוטי לצורך הדיון בבקשה הוגדר במסגרת בש"פ 8545/02‏ אבו מדיעם נ' מדינת ישראל, פ''ד נז(1) 57 ולפיה על בית המשפט לבחון את קיומן של ראיות לכאורה כנגד המבקש ואת שאלת מסוכנת המשך נהיגתו של המבקש.

דומה שבעניינו לא מעלה המבקש טענה בנוגע לרכיב הראיות לכאורה והמחלוקת בין הצדדים מתמקדת במסוכנותו של המבקש לאור נסיבות התאונה בה נטל חלק והקשר בין מצבו הרפואי לתאונה.

בחינת קיומן של ראיות לכאורה

לשם הזהירות ולמען שמירה על זכויותיו של המבקש, עיינתי בחומר הראיות שהוצג לי.

לעניין מהותן של הראיות לכאורה ניתן ללמוד מפסיקת בית המשפט העליון בנושא. כך למשל

בבש"פ 2177-98 רוברט ארנביב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 5.5.1998);) (להלן:"פרשת ארנביב") נקבע:

"עם זאת, מן השלב שבו מדובר - הוא שלב החקירה, הקודם אף לגיבוש עמדתה של התביעה אם להגיש כתב-אישום - נובע כי הראיות הנדרשות אינן בעוצמה הזהה ל"ראיות לכאורה" הדרושות להגשת כתב-אישום. ראיות לכאורה במובן האחרון הן עדויות המוכיחות, למיצער, את היסודות המרכזיים של העבירה, שהם, בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית - נהיגה רשלנית שכתוצאה ממנה נהרג אדם.

ואילו לצורך פסילה מינהלית, די בראיות המלמדות כי הנהג היה מעורב בתאונת-דרכים קטלנית. שכן, במקרים רגילים - בהיעדר ראיות סותרות - עצם הפגיעה באדם תוך נהיגה מלמדת על חוסר זהירות.

 וכן בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל, ( פורסם בנבו 10.10.02)

"ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה.

עיון בחקירתו של המבקש, מראה כי אישר שהתאונה אירעה בעת שעבר התקף אפילפסיה. בחקירתו, סיפר על ההתרחשות בבית החולים תוך שהוא מוסר "הצלחתי לישון קצת על הרצפה עד ששוחררתי ב6:00 בבוקר" ומסר כי ההתקף האחרון שעבר לפני כן היה "שנה וחצי שנתיים משהו כזה". לשאלה מדוע נהג למרות חוסר השינה ולא השתמש באמצעי תחבורה אחר, הסכים המבקש כי היה באפשרותו לפעול בצורה אחרת. מצפיה בסרטון המתעד את התאונה, דומה כי רכב המבקש פגע ברכב שלפניו אשר עמד לפניו ברמזור. הפגיעה היתה קלה ובמהירות נמוכה.

למעשה, נוטל המבקש אחריות לתאונה והדבר עולה גם מהסרטון.

אשר על כן, דומני שבשלב זה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש לתאונה קלה.

מסוכנות

בחינת רכיב המסוכנות מורכבת משני חלקים כפי שנקבע בפרשת אבו מדיעם: "בקשר למרכיב זה יש לבחון כל מקרה לגופו ולברר אם נסיבות אירוע התאונה ועברו התעבורתי של הנהג מצביעים על קיום סיכון ממשי מהמשך נהיגתו בכביש".

בכל הנוגע לעברו התעבורתי של המבקש הרי שבידו רישיון נהיגה משנת 2006 וכנגדו 6 הרשעות קודמות, מהן 5 בעשור האחרון. אין בעברו של הנאשם תאונת דרכים. לאור זאת, הרי שעברו של המבקש אינו מכביד ואפשר שהוא מצביע על היותה של התאונה כשל נקודתי שאינו מעיד על אופי נהיגתו.

למעשה, חלוקים הצדדים בשאלת מסוכנותו של המבקש בשל נסיבות התאונה, הגורם לה לטענתו והשאלה מה משמעות נהיגתו במצב בו שהה בעת התאונה.

יתכן כי שב"כ המשיב, רואה בפסילתו המנהלית של המשיב כגורם מניעתי ש"יצנן" את המבקש מביצוע עבירות נוספות בנסיבות דומות.

מהמסמך שכותרתו "הצהרת בריאות" ושנחתם על ידי ד"ר אולגה גרשטיין, עולה שהמבקש מטופל במרפאת אפילפסיה, מטופל תרופתית, מאוזן וחוסר שינה מהווה עבורו טריגר התקפים.

מטענותיו של המבקש עצמו, עולה כי התאונה נגרמה ערב התקף אפילפסיה שנבע מחוסר בשינה נאותה.

לחובתו של המבקש יאמר, כי כדברי ב"כ המשיב, נכנס המבקש תוך מודעות למצב בו נהג לאחר שלא ישן כראוי ולא השתמש (או אף בחן) כל אופציה אחרת להתנייד.

לזכותו יאמר כי הוא עצמו הודה שטעה בשיקול דעתו וסבר כי שעות השינה הספיקו לו. המבקש הותיר רושם אמין בדבריו לעניין זה. לזכותו, עומדת גם העובדה שהוא מטופל בטופל באופן קבוע, כך שאפשר כי נמוכים הסיכויים שאירוע התאונה יחזור על עצמו.

סיכום

המבקש טעה וגרם בהתנהגותו לסיכון משתמשי הדרך, אך התרשמתי שהדבר נערך מתוך טעות בשיקול הדעת ולא בהכרח מתוך מודעות מלאה לסכנה הנשקפת ממנו.

דומני שבשקלול בין הסכנה לה גרם המבקש בהתנהגותו,לעובדה שטעה בתום לב בשילוב עברו התקין יחסית והיותו מטופל באופן סדיר, הרי שלא נפלה טעות בעצם הפסילה המנהלית שהוטלה עליו, אך יש מקום לקצרה קיצור מסוים.

להבנתי, תהווה תקופת הפסילה אמצעי ל"צינונו" של המבקש ולהבטחת הקפדתו היתרה בעתיד וקיצורה ייתן ביטוי לעובדה שטעה בתום לב ולכך שמדובר במקרה בודד.

לעניין זה, הרי שעצם נהיגתו של המבקש בעת היותו חולה אפילפסיה, אינה מהווה שיקול שיצדיק את פסילתו המנהלית. קביעת כשירותו של המבקש לנהיגה, מונחת לפתחו של המרב"ד וכפי שבהתאם לפסיקה, פסילה מנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש, כך היא גם אינה יכולה להיות מקדמה על חשבון שלילת רישיון מטעמים בריאותיים.

אציין כי לא החשבתי בנסיבותיו האישיות של המבקש, שכן לא מצאתי בהם נסיבה חריגה הגוברת על האינטרס הציבורי ויתר השיקולים שנסקרו.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לקצר את תקופת הפסילה המנהלית כך שתעמוד על 40 יום.

זכות ערר כדין.

ניתנה היום, ה' אלול תשפ"ב, 01 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.