1. התובע סובל מליקוי בגב שלטענתו נגרם עקב עבודתו כסבל, נהג משאית ומנופאי במשך שנים רבות, וזאת על דרך המיקרוטראומה. הנתבע דחה את תביעת התובע שכן לא הוכחו אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה, ומבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין ליקוי התובע לבין תנאי העבודה.
2. כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו. בכתב ההגנה, חזר הנתבע על נימוקי הדחייה וטען כי לא התקיימו התנאים להכרה בליקוי הנטען כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה וכי אין קשר סיבתי בין הליקוי לתנאי עבודת התובע. כמו כן נטען כי השפעת העבודה על הליקוי הנטען פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
3. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, במסגרתו בחר לפרט רק את עבודתו בסבלות בה עסק בשנים 1995-2010, מבלי לפרט את מהות עבודתו כנהג משאית ומנופאי.
4. ביום 28.12.2022 התקיימה ישיבת הוכחות. בפתח הדיון ביקש התובע לראות בשאלון שהגיש לנתבע לעניין מיקרוטראומה ושצורף לתביעה, ומתייחס לעבודתו כמנופאי בחברת נח'אש סלים, כחלק מתצהירו. הנתבע הסכים לבקשה. לאחר מכן שמענו את עדותו של התובע, והצדדים סיכמו את טענותיהם.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת התובע הוכחה קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה, שכן עבודתו חייבה ביצוע פעולות שחזרו על עצמן: עבודת הסבלות כללה פינוי דירות לרבות הרמה והורדה של חפצים כבדים, ועבודתו כמנופאי כללה הרמה וקשירה של שרשראות כבדות לפיגומים, הנחת פלטות במשקל 20 ק"ג סביב המשאית כ-20 פעמים ביום, ועלייה למשאית וירידה ממנה לאורך היום. התובע טוען כי יש לקבל את הפירוט בשאלון שהוגש מטעמו, בהעדר ראיה סותרת אחרת, וכי עדותו היתה עקבית ומהימנה.
2. הנתבע טוען כי לא הוכחו תנועות חוזרות ונשנות לעניין עבודת הסבלות, וגרסת התובע היתה לקונית ומצומצמת, כך שלא ניתן לדעת מה היקף העבודה מדי יום או שבוע, ועלה מעדותו כי נהג להרים חפצים במשקלים שונים ולעיתים תוך עזרה מעובד נוסף. באשר לתקופה של עבודה כמנופאי, טוען הנתבע כי אין בשאלון כדי ללמד על תשתית למיקרוטראומה שכן התובע מתאר שלל פעולות שחזרו לאורך יום העבודה, ולא ניתן לאתר פעולה שחזרה על עצמה בפרק זמן משמעותי. התובע גם תיאר מגוון של כלי עבודה בהם נעזר, לצורך פעולות שונות, וחלק לא מבוטל מיום העבודה אף הוקדש לנהיגה בין אתרי בנייה.

המסגרת המשפטית

1. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק), מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. נפסק כי "מיקרוטראומה הינה חריג לכלל, יציר הפסיקה אשר מפורש בצמצום. כמיקרוטראומה תוכר פעולה חוזרת ונשנית אשר מבוצעת במשך זמן ממושך שוב ושוב ברציפות בדומה לטפטוף טיפות מים על סלע" (עב"ל (ארצי) 454/06 ברוך - המוסד לביטוח לאומי, 1.2.2007). לאחרונה, סיכם בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 53896-02-22 אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.1.23 (להלן: פרשת אביטל), את ההלכה הנוגעת למיקרוטראומה:

"פגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה תוכר בהתקיים שלושה תנאים. ראשית יש להוכיח תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; שנית יש להצביע על קשר סיבתי בין תנועות אלו לבין הליקוי; שלישית יש להראות שכל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק לאחר הוכחת התנאי הראשון ימונה מומחה רפואי שידון בהתקיימות התנאים השני והשלישי (עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.2014) (להלן- עניין אסתר נוח); עב"ל (ארצי) 47434-09-13 קיבאן חקנזרי - המוסד לביטוח לאומי (09.03.2015); עב"ל (ארצי) 18136-01-20 מאיר ששון - המוסד לביטוח לאומי (18.10.2020)). באשר לתנאי הראשון נקבע כי תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, וניתן לבודד פעולות הכרוכות בביצוע תנועות חוזרות ונשנות ממכלול הפעולות שהמבוטח מבצע במהלך יום עבודתו (עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי - המוסד לביטוח לאומי (20.12.2007). אך יש להראות כי התנועות חוזרות ונשנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר (עב"ל (ארצי) 4208-10-16 מרדכי קרוטמן - המוסד לביטוח לאומי (24.01.2018)). בית הדין גם הבחין בין פעולות שחוזרות על עצמן לבין תנועות שחוזרות על עצמן כאשר יסוד החזרתיות צריך להתקיים ביחס לתנועות שמבצע המבוטח. כלומר אם עבודתו של מבוטח כוללת פעולות שחוזרות על עצמן אך כל אחת מהפעולות מורכבת מסדרת תנועות מגוונות לא תקום תשתית עובדתית למיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי (28.07.2002); עב"ל (ארצי) 19905-02-13 המוסד לביטוח לאומי - מוייז יניפיליז (03.07.2014))."

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלנו את מכלול הראיות, מצאנו כי לא מתקיימת תשתית עובדתית העונה על התנאים הנדרשים לצורך יישומה של תורת המיקרוטראומה בעניינו של התובע, כפי שיוסבר:
2. בכל הנוגע לעבודת הסבלות בשנים 1993-2013, נטען בתצהירו של התובע כי נהג להרים על גבו חפצים שונים, כולל מקררים, מכונות כביסה, מקפיאים, ריהוט ופסנתרים, ללא אמצעי מיגון. עוד נטען בתצהיר כי התובע עבד לבדו כעצמאי. אין בתצהיר פירוט כלשהו לגבי תדירות העבודה, כמה פעמים ביום או בשבוע ביצע הובלה, כמה זמן נמשכה כל הובלה ומה כמות החפצים שנהג להרים במהלכה. בהעדר פירוט מינימלי לגבי מהות עבודתו של התובע, לא ניתן להתרשם לגבי ביצוע פעולות חוזרות ונשנות של הרמת חפצים, ואין זה מן הנמנע כי בין הרמת חפץ זה או אחר, במשקל שונה, נדרש התובע לבצע פעולות נוספות ומגוונות. מעבר לכך, בעדותו נשאל התובע לגבי תקופת הסבלות, ומדבריו עלתה סתירה ברורה שכן בתצהיר טען כאמור כי עבד לבדו ואילו בתשובותיו הסביר כי היו לו עוזרים, בין עוזר אחד לשלושה, בהתאם לתכולת הדירה וכי עבד ביחד איתם: "היו עוזרים אבל אני הבעל הבית... עובדים ביחד".^[1] עדותו של התובע בפנינו ערערה את מהימנות תצהירו, ולכן לא נתנו אמון בגרסה שעולה מן התצהיר, וזאת מעבר לכך שאין בה כדי ללמד על תשתית העונה לדרישות הפסיקה.
3. לגבי עבודת בניין, שיפוצים ופיגומים בשנים 2014-2016, אשר הוזכרה בתביעה, אין לתקופה זו התייחסות בתצהירו של התובע או בשאלון שצורף לכתב התביעה, אשר מתייחס רק לעבודתו הנוכחית של התובע בחברת סלים נח'אש אותה החל בשנת 2017. גם מעיון בכתב התביעה עולה כי התייחסות התובע לעבודת פיגומים מתייחסת למקום העבודה הנוכחי. על כן, בהעדר פירוט כלשהו לגבי השנים 2014-2016, לא ניתן לקבל את טענותיו של התובע לתשתית עובדתית אשר מתייחסת לעבודת שיפוצים ופיגומים בתקופה זו.
4. בכל הנוגע לעבודתו בחברת סלים נח'אש כנהג משאית ומנופאי, טוען התובע בכתב התביעה לשורה של פעולות אותן הוא נדרש לבצע: "כשמגיע לאחר העבודה יורד מהקבינה של הנהג, לצורך פירוק הסחורה הוא חייב לפתוח קודם כל את הרגליים של המנוף מוציא מהמשאית את הפלטות במשקל 20 ק"ג כל אחת, ומניח אותם מתחת לרגליים של המנוף, עולה על המשאית, מפרק שרשרות קשירה במשקל ממוצע של 50 ק"ג ואז מתחיל פעולת פירוק הפיגומים ומעבירם באמצעות שלט למקום המיוחד, ולאחר מכן הוא מחזיר את השרשות וכל ציוד אחר למקום, ואז יורד מהמשאית שולף את הפלטות מתחת לרגליים של המנוף ומחזיר אותם למקומם, ואז סוגר את הרגליים של המנוף, עולה לקבינה של הנהג וכך הדבר בכל פעם...". פירוט דומה מופיע גם בשאלון.
5. במילים אחרות, טענתו של התובע לתנועות חוזרות ונשנות מתייחסת לכיפוף של הגב לצורך ביצוע מגוון פעולות לאורך יום עבודתו. התובע נדרש לנסוע בין אתרים שונים במשאית הכוללת זרוע מנוף ופיגומים. באתר יורד התובע מהמשאית ומניח פלטות עליהן מונחות הרגליים המייצבות בזמן עבודת המנוף. בשלב הבא, עולה התובע על חלקה האחורי של המשאית וקושר בשרשראות את הפיגומים למנוף. לאחר מכן, עומד התובע לצד המשאית ומכוון באמצעות שלט את המנוף לצורך העברת הפיגומים מהמשאית אל המקום המיועד להם. לבסוף, מפרק התובע את השרשראות מהציוד, סוגר את הרגליים, אוסף את הפלטות ונוהג לנקודת הפריקה הבאה. מהשאלון עולה כי ביום עבודה של 8 שעות, התובע נדרש לשעתיים או שלוש שעות נהיגה בממוצע, כך שבפועל עבודתו בשטח נמשכת חמש שעות לערך ביום, כשעיקר העבודה הינה פירוק הפיגומים והעברתם באמצעות המנוף.
6. אכן, ניתן לאתר תנועות דומות חוזרות בשלב הנחת הפלטות סביב המשאית וכן בשלב איסופן, תוך כיפוף הגב, אלא שלגרסת התובע מדובר בסבב החוזר על עצמו 3-4 פעמים בלבד ביום עבודה. בהקשר זה נפסק כי לצורך מנגנון המיקרוטראומה יש לאתר תנועות החוזרות על עצמן "בתכיפות על פני פרק זמן משמעותי" (עב"ל (ארצי) 24590-05-20 אברמוב - המוסד לביטוח לאומי (24.10.21)), וכן נפסק כי נדרש ביצוע תנועות "ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים", ו"לא די ב'ליקוט' ו'צבירה' של תנועות המבוצעות לאורך יום העבודה, בכל פעם לדקות ספורות בלבד ..." (עב"ל (ארצי) 6708-10-18 דניאל - המוסד לביטוח לאומי (5.3.2019)). במקרה הנדון, סדרת פעולות כיפוף הגב אותן מבצע התובע לצורך פיזור הפלטות ואיסופן אינה נמשכת פרק זמן ממושך, שכן התובע מבצע אותן 3 או 4 פעמים בלבד לאורך יום העבודה. התובע לא הציג ראיות כלשהן בהקשר זה כדי להצביע על פרקי הזמן הדרושים לו לצורך סדרת הפעולות האמורה, ואף בחר שלא לזמן עד כלשהו אשר יכול להעיד ולאשר את טיב עבודתו. לכן, לא שוכנענו כי הפעולות החוזרות הכרוכות בהנחת הפלטות והרמתן נמשכות מעבר לזמן קצר במכלול יום העבודה, ובוודאי שנוכח פירוק פיגומים 3-4 פעמים בלבד ביום, אין מדובר ברצף של פעולות שבוצעו על פני פרקי זמן משמעותיים.
7. אכן, לאחרונה ניתנה החלטה בעניינו של מבוטח אשר ביצע עבודה דומה מאוד לזו שמבצע התובע כמנופאי (ב"ל (נצ') 28126-07-22 רפידיא נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 25.1.23), וביחס לאותו מבוטח נקבע כי יש לראות בסדרת פעולות הכיפוף לצורך הנחת הפלטות ואיסופן כתשתית מתאימה למיקרוטראומה. אלא שכבר נפסק כי אין להקיש מקביעות שנקבעו בתיק אחד על עניין הנדון בתיק אחר, שכן "הוכחת פגיעה על דרך המיקרוטראומה תיבחן בכל מקרה לגופו בהתאם לנסיבות העניין...." (עב"ל (ארצי) 16882-09-16 מרגלית - המוסד לביטוח לאומי (9.8.2017)) וכן "הקביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו של מבוטח לבין מצבו הרפואי נעשית בכל מקרה לגופו, על יסוד הנתונים הקונקרטיים של כל מבוטח" (בר"ע (ארצי) 27860-03-16 שקד - המוסד לביטוח לאומי (14.10.2018)). במקרה דנן, לשיטתו של התובע הוא ביצע את פיזור הפלטות 3-4 פעמים בלבד לאורך יום העבודה, להבדיל מעניינו של המבוטח האחר שם דובר על 7-8 פעמים ביום עבודה, בפרק זמן שנמשך בין שעה לשעה וחצי. במילים אחרות, התובע בתיק זה טוען למחצית מכמות ההובלות ופירוק פיגומים מזו שדובר עליה בתיק האחר. זאת ועוד, בניגוד לעניינו של המבוטח האחר אשר נדרש לפזר ארבע פלטות סביב המשאית בכל סבב, התובע ציין בשאלון כי הוא נדרש להניח רק שתי פלטות, עובדה אשר מצמצמת עוד יותר את משך החזרתיות של תנועת הכיפוף.
8. התובע הוסיף ופירט בשאלון ובתביעה פעולות כיפוף להן נדרש לצורך קשירת ציוד או פריקתו, אך לא שוכנענו כי מדובר בתנועות חוזרות ונשנות. תנועה זו בוצעה באופן בודד כל פעם, כאשר לאחר ההתכופפות התובע נדרש לפעולות מגוונות כפי שעולה מהשאלון או מהפירוט בכתב התביעה. התובע אינו טוען כי לצורך קשירת הפיגומים או הזזתם על גבי המשאית הוא נדרש לרצף של פעולות מוגדרות, לכן אין לקבוע שתנועת כיפוף זו, שאמנם חוזרת על עצמה מספר פעמים ביום, בוצעה תוך חזרתיות ועל פני רצף זמן משמעותי דיו (ראו גם עב"ל (ארצי) 34731-10-21 מוחסן - המוסד לביטוח לאומי (6.9.22)). עוד עולה מהשאלון כי מדובר במשקלים שונים ומשתנים, תוך שימוש בכלים שונים השונים במהותם ובמשקלם. נזכיר שוב כי עיקר עבודתו של התובע הינה לכוון את המנוף באמצעות שלט כדי להעביר את הפיגומים מהמשאית אל הקרקע במקום המיועד, וכן נהיגה ממקום למקום, כפי שעולה גם מהשאלון שמילאה המעסיקה. תנועות הכיפוף שזורות לאורך יום העבודה אך לא מהוות את עיקר הפעולות שנדרש לבצע התובע, וממילא מדובר בתנועות כיפוף מגוונות אשר לא מבוצעות ברצף אלא תוך ביצוע פעולות אחרות.
9. גם טענת התובע שנדרש לעלות על המשאית ולרדת ממנה הרבה פעמים, בין אם לצורך קשירת הציוד ובין אם לצורך כניסה ויציאה מתא הנהג, אינה יכולה להוות תשתית לתנועות חוזרות ונשנות הדומות במהותן, והתובע אינו מפרט בשאלון כי פעולה זו דרשה תנועה מסוימת ומובחנת בגב (כיפוף, סיבוב או הטיה) וממילא לא התקיים מאפיין של 'תנועה חוזרת ונשנית' בעת העלייה למשאית או ירידה ממנה.
10. התובע מוסיף וטוען כי מגוון פעולות הכיפוף שנדרש לבצע במהלך יום העבודה הפעילו לחץ משמעותי על גבו, ומכאן הליקוי שנגרם לו, אלא שאין בכך כדי לבסס תשתית למיקרוטראומה, כפי שהסביר בית הדין הארצי בפרשת אביטל: "אשר לטענה כי התנועות השונות כולן מפעילות לחץ על אותו אזור – הגב התחתון, לא מצאנו כי יש בטענה זו, אף אם היא נכונה, די כדי להקים תשתית למיקרוטראומה. ראשית, העובדה שכל התנועות מפעילות לחץ על אזור הגב התחתון אין משמעה כי הן מפעילות לחץ על אותה נקודה ספציפית. שנית, מכיוון שמדובר בתנועות שונות הן מייצרות לכאורה פגיעות שונות. אמנם התנועות לא צריכות להיות זהות ממש, אך עליהן להיות דומות במהותן. לצורך העניין אין דומה כיפוף הגב לפנים לכיפוף הגב לאחור. כל אחת מן התנועות עלולה לייצר פגיעה שונה. עילת המיקרוטראומה נועדה לאותם מקרים בהם רצף תנועות זהות גרמו לאין ספור פגיעות זעירות שמצטברות לפגיעה הנטענת. בהיעדר חזרה של התנועות לא נוצרות פגיעות זהות ומנגנון הפגיעה (אם בכלל קיים) אינו בא בגדר העילה. לכן אף אם הפעולות השונות שביצע המערער כוללות תנועות שונות שמפעילות כולן לחץ כל שהוא על הגב התחתון אין בכך די לביסוס רצף תנועות זהות".

סיכום

1. לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי לא ניתן לראות בתנועות כיפוף הגב כתשתית מספקת לצורך תורת המיקרוטראומה, ולכן התביעה נדחית.
2. מאחר ומדובר בתיק מסוג ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשפ"ג (15 פברואר 2023) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. עמ' 1 ש' 21-27. ↑