1. בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) - התשמ"ב 1892, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 18.8.22.

2. על המבקש הוטל קנס בגין עבירה של אי ציות לאור אדום שהיה ברמזור בכיוון נסיעתה בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה. דו"ח מס' 11500714461 מיום 25.11.21.(להלן: "הדו"ח").

במקרה דנן מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב מ.ר. 136337802 הרשום ע"ש המבקש (להלן: "הרכב").

3. טענות המבקש

א. המבקש טען, כי לא קיבל לידיו את הדו"ח, ומבדיקה של בא כוחו במפנ"א עלה לא קיים אישור מסירה להצגה. תרשומת דואר משלוחים אינו עונה לכדי אישור מסירה כדין ואין ללמוד ממנו כי כלל התנאים והפרטים הנדרשים למילוי בוצעו כנדרש.

ב. לטענתו כשהגיעה לביתו דרישת תשלום כפל קנס מידי המרכז לגביית קנסות, התברר לו לראשונה דבר קיומו של הדו"ח.

4. טענות המשיבה

א. הודעת הקנס נשלחה לכתובת הרשומה של המבקש בדואר רשום שמספרו RC501030031H4 וחזרה בציון "לא נדרש", המהווה אישור מסירה כדין.

ב.ביום 30.6.22 שילם המבקש את הדו"ח, ומששולם הדוח, רואים את המבקש כאילו הודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו.

5. דיון והכרעה

א. ראשית ייאמר, כי הטענות העובדתיות הנטענות בבקשה אינן נתמכות בתצהיר המבקש, וכבר מטעם זה יש לדחות הבקשה.

אולם גם לגופו של עניין, אין מקום להיעתר לבקשה.

ב. כפי שעולה מעיון בפלט הדות"ן עולה, כי הדו"ח נשלח לכתובת המבקש העדכנית הרשומה במשרד הפנים ביום 7.12.21. והוחזר לשולח בציון "לא נדרש" ביום 3.4.22.

מעיון בפלט "מעקב משלוחים" של הדואר עולה כי ביום 7.12.21 נשלח למבקש מסרון ראשון על הגעה ליחידה, ביום 8.12 נשלח מסרון שני לנמען, וביום 14.12.21 נשלח מסרון שלישי, אך דבר הדואר לא נדרש והוחל בתהליך החזרה לשולח ביום 23.12.21.

בהתאם לתקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי מתקיימת "חזקת מסירה", ועל המבקש מוטל הנטל להפריכה.

המבקש לא הוכיח, כי ההודעה לא הגיעה לידיו מסיבות שאינן תלויות בו, ולפיכך החזקה לא נסתרה.

ג. משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229 (א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229 (ח2) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון, כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת, כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י.

זאת ועוד, סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי: "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

במקרה דנן, המבקש לא הוכיח כי לא יכול היה לדעת אודות הדו"ח, שכן לא הרים את הנטל בדבר הסיבה לאי קבלת הדו"ח.

ד. בהתאם להוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, מששולם הקנס, השתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה בה הואשם, ועם חלוף המועד להגשת הערעור ההרשעה הפכה לחלוטה.

בהתאם לכך, אין חולק, כי הדו"ח שולם יום 30.6.22, ובכך שוכללה הרשעתו של המבקש.

6. במקרה דנן, כאמור, לא מצאתי, כי יש לרפא מחדלו של המבקש ע"י פתיחת שער בית המשפט בפניו. יתרה מכך, וחשוב לא פחות, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, מתן אורכה להישפט במקרים כגון דא מהווה מדרון חלקלק שאחריתו מי ישורנו והאינטרס הציבורי מחייב למנוע הצפה של בתי המשפט, העמוסים ממילא, שלא לצורך.

7. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' תשרי תשפ"ג, 04 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.