1. לפניי תביעה לחיוב הנתבעות בפיצוי כספי והפסדים בגין נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. תאונת הדרכים אירעה ביום 12.06.2022 בין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות התובע ונהוג בידיו (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1, בבעלות הנתבעת 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 3 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").
2. לטענת התובע, הוא החל לצאת עם רכבו מחניה במקביל למדרכה שמצד ימין לדרך, ברחוב קצר, לאחר הפעלת איתות כדין ולאחר שהבחין כי הכביש פנוי ותוך שהוא עומד בקשר עין עם הכביש, אלא שאז, הבחין כי נכנסו לרחוב שני רכבים ולכן עצר מיד את יציאתו מהחניה כדי לאפשר לאותם רכבים לעבור כאשר רכבו בלט מעט לכביש. לטענת התובע, הרכב הראשון עבר ללא בעיה אך הרכב השני נתקע ברכב התובע כשהאחרון בעצירה מוחלטת. לטענתו, לאחר שנהגת רכב הנתבעות יצאה מרכבה, טענה כי נסעה ישר ולא ראתה את רכב התובע. עוד לטענת התובע, היו שני עדים לתאונה, הנוסע שישב לצדו ברכב ועובר אורח, ועוד אדם ששמע את התאונה והגיע לזירת התאונה ושמע כביכול את הנתבעת 1 מספרת כי נסעה ישר ולא הבחינה ברכב התובע מבלי שטענה כי רכב התובע יצא לכיוונה. בנוסף, לטענת התובע, בגין התאונה נגרמו לרכבו נזקים שעלות תיקונם, על פי הצעת מחיר עומדת על סך 4,703 ₪, בדיקת פרונט 350 ₪ ועגמת נפש בסך 3,500 ₪, ועל הנתבעות לפצות אותו בגינם.
3. הנתבעות, בכתב הגנתן, טוענות כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של התובע אשר במהלך נסיעת רכב הנתבעות ישר וכדין, יצא רכב התובע באחת מחנייתו, התפרץ לנתיב נסיעת רכב הנתבעות ופגע בו. בנוסף, מכחישות הנתבעות את הנזק הנטען שנגרם לרכב התובע ולתובע ואת היקפו.

1. למעשה, המחלוקות, כפי שהוגדרו על יסוד כתבי טענות הצדדים, הן לעניין האחריות לקרות התאונה והן לעניין הנזק.
2. נערך לפניי דיון ביום 16.01.2023 שבו העידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה ועד מטעם התובע שישב לצדו ברכב בעת התאונה.
3. לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

1. על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שנהגת רכב הנתבעות תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 30% ואילו התובע יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 70%, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976:
   1. הנטל להוכיח את התביעה מוטל על שכמו של התובע. בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'.
   2. בנסיבות העניין, על התובע להוכיח כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהגת רכב הנתבעות וכן עליו להוכיח כי התאונה הביאה לנזק הנטען ולהיקפו.
   3. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, אני קובע כי עלה בידו של התובע להרים את נטל הראיה להוכחת אחריותה של נהגת רכב הנתבעות, אם כי שיעור אחריותו של התובע הוא גדול יותר, כפי שאסביר להלן.
   4. אחריותה של נהגת רכב הנתבעות מתבטאת בכך שלא נתנה דעתה לרכב התובע שהיה מצוי במצב הטיה לשמאל כשהוא בולט מעט לכביש. במצב זה, היה על נהגת רכב הנתבעות להבין כי רכב התובע עומד לצאת ממקום חנייתו ולכן היה עליה לתת את דעתה למתרחש בדרך ולהתחשב במצב הקיים בכביש ולכלכל את נהיגתה בהתאם, בזהירות המתבקשת.
   5. נהגת הפרה את הוראת תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת:

"לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך."

• 1. בנסיבות העניין, אני סבור כי נהגת רכב הנתבעות לא נתנה דעתה לרכב התובע ולכך שהוא מבקש לצאת מהחניה, אף על פי שזכות הקדימה הייתה נתונה לה. מכאן, אחריותה החלקית של נהגת רכב הנתבעות לקרות התאונה.
  2. יחד עם זאת, השתכנעתי כי את עיקר האחריות לקרות התאונה יש להטיל על התובע.
  3. התובע מבקש להראות כי רכבו נפגע בגלגל השמאלי הקדמי ואילו רכב הנתבעות נפגע בפינה השמאלית הקדמית, דבר שלטענתו מעיד כי היה זה רכב הנתבעות שפגע בו. נתון זה הוא קריטי לבחינת השאלה האם רכב התובע בצאתו מהחניה התקדם למסלול נסיעתו של רכב הנתבעות או לאו.

מעיון מדוקדק בתמונות הנזק לרכבים ניתן לראות נזקים גם בפינה השמאלית הקדמית של רכב התובע. אמנם, התובע טען בדיון כי הנזק הנראה בפינה השמאלית של רכבו אינו תוצאה של התאונה והנזק הזה היה קודם לכן, אלא לא עלה בידיו להוכיח כי נזק זה היה קיים קודם לכן.

• 1. כמו כן, יובהר כי התובע טען כי מלבד הנוסע שישב לצדו ברכב שהתברר בדיון כי הוא חברו, היו עוד שני עדים שהם בגדר עוברי אורח שיכולים להעיד לטובתו ואף צירף מסמך עם גרסתם לכאורה שצורפו לכתב התביעה. אולם, שעה שעדים אלו לא הובאו למתן עדות, הגם שדבר הדיון היה ידוע לתובע מבעוד מועד, לא עלה בידיו לתת גושפנקא לגרסתו. עוד בהקשר זה אומר כי המשקל שיש לתת לעדים שהם בגדר עוברי אורח הוא בעל משקל ראייתי גדול יותר מאשר המשקל הראייתי של אדם שהוא חברו של מי שהוא מעיד לטובתו.
  2. למעלה מזאת, האמנתי לנהגת רכב הנתבעות כי רכב התובע התפרץ לנתיב נסיעתה מבלי לתת זכות קדימה לרכב הנתבעות הנוסע כבר בכביש.

בעשותו כן, הפר התובע את הוראת תקנה 66 לתקנות התעבורה הקובעת:

"לא יסיע אדם רכב שעמד או חנה בצד הכביש אלא לאחר שהבטיח כי אפשר להיכנס למסלול התנועה ללא סיכון או הפרעה לעוברי דרך; הוא ייכנס במהירות שאין בה כדי סיכון או הפרעה, לאחר שנתן אות כאמור בסימן ח'."

• 1. לא מצאתי בנסיבות העניין סיבה שרכב הנתבעות יפגע ברכב התובע אם רכב הנתבעות נסע בנסיעה ישרה ברחוב, אלא אם רכב התובע סטה שמאלה ממקום עמידתו. אני סבור כי רכב הנתבעות אכן נסע בנסיעה ישרה ומלבד חוסר ערנותה ואי הבנת מצב נתון וקיים לא היה כל פסול בנהיגתה של נהגת רכב הנתבעות.
  2. אשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, אומר כי אין הכרח כי הנזק יוכח בידי חוות דעת שמאי. אמנם, משקל חוות דעת שמאי המעריכה את הנזקים הוא גבוה יותר מאשר משקל הצעת מחיר של מוסך. יחד עם זאת, לא ניתן לומר כי הצעת מחיר היא חסרת כל משקל ראייתי. כל מקרה צריך להיבחן על פי נסיבותיו. בנסיבות אלו, מפרט הצעת המחיר תואם את אופן קרות התאונה. על כל פנים, הנתבעות לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית או הצעת מחיר נגדית, אשר היה בהן כדי לסתור את גובה הנזק הנטען. לכן, סכום התביעה, זולת ראש הנזק "עגמת נפש והוצאות", בדין יסודו.

לגבי ראש הנזק "עגמת נפש והוצאות" התובע, לאחר ששמע את עמדתו של בית המשפט, ניאות להפחית סכום ראש נזק זה מסכום התביעה. כך שסכום התביעה המוכח עומד על סך 5,053 ₪.

1. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 3, תשלמנה לתובע את הסכומים הבאים:
   1. סך של 1,516 ₪, שהינו 30% מסכום התביעה המוכח.

• 1. אגרת בית המשפט כפי ששולמה בסך 85 ₪.
  2. הוצאות משפט בסך של 350 ₪.

הסכום הכולל הפסוק, בסך 1,951 ₪, ישולם תוך 30 יום ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

10. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

11. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ז טבת תשפ"ג, 20 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.