1. לפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב -1982, מיום 5.9.22.

2. על המבקש הוטל קנס בגין עבירה מיום 13.6.22 בגין נהיגה בדרך עירונית בה מותרת מהירות מרבית של 50 קמ"ש, במהירות של 75 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה (דו"ח תנועה מס' 90524352466) .

3. טענות המבקש

א. למבקש נרשמה הודעת קנס מיום 13.6.22, שהודפסה ביום 7.8.22 והגיעה לטענתו למענו לקראת סוף אוגוסט. ביום 2.9.22 שילמה אשת המבקש את הדוח על מנת למנוע תוספת פיגורים, מבלי ליידע אותו על כך מראש.

ב. המבקש כופר בעבירה המיוחסת לו בדוח זה.

ג. ביום 5.9.22 הגיש המבקש בקשה להארכת המועד להישפט היינו הבקשה הוגשה בסד הזמנים המעוגן בחוק, אולם הוא נזקק להגיש הבקשה לאור תשלום הדוח וסירוב מפנ"א לקלב הבקשה להשפט.

4. טענות המשיבה

מששילם המבקש את הדוח, הודה בביצוע העבירה ועל כן יש לדחות הבקשה.

דיון והכרעה

5. אין חולק כי הדוח שולם.

בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון, גם במקרים בהם שולם הדוח על ידי אדם אחר, לרבות במקרים בהם נטען כי המערער עצמו לא היה ער לתשלום והתשלום לא היה על דעתו, לא ניתנו הזדמנויות מאוחרות להגשת בקשה להישפט, וזאת לנוכח הוראותיו המפורשות של החוק, וראו למשל רע"פ 641/19 מילר נ' מדינת ישראל (10.4.19) ורע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל (2.4.17).

וראו גם עפ"ת  16670-04-20 רזל נ' מ"י מפי כב' השופט טרסי ועפ"ת 59291-09-20 בוריסוב נ' מ"י מפי כב' ש' צלקובניק.     

עוד נקבע:

"כפי שנפסק לא אחת, אין על בית המשפט לתור אחר הנסיבות שבגינן משולם הקנס, ועל ידי מי שולם, אם בהוראת מקבל הקנס או שלא בידיעתו (ראו בעניין זה רע"פ 2937/17 פלדמן נגד מדינת ישראל 2.4.2017). תשלום הקנס משמעו הודאה, הרשעה וענישה ופסק הדין הינו חלוט עם חלוף המועד להגשת ערעור, ולא ניתן להגיש בקשה להישפט רק בשל כך שהיא מוגשת "במקביל" לתשלום הקנס בתחום מסגרת הזמן על פי סעיף 229 כאמור (בעניין זה ראו רע"פ 641/19 מילר נגד מדינת ישראל 10.4.2019)".

עפ"ת 47410-03-21 צדיקריו נ' מ"י מיום 5.5.21 מפי כב' השופט צלקובניק.

עוד נפסק:" הכללים המשפטיים החלים על אירוע מעין זה אינם שנויים במחלוקת ומצאו את ביטויים אף בפסיקת בית המשפט העליון. כאשר משולם הדו"ח, אין עוד זכאות להגשת בקשה להישפט במסגרת 90 הימים, וככלל אין בית המשפט נדרש לערוך בירור מקיף בדבר זהות המשלם ומניעיו. עם זאת, במקרים המתאימים, כאשר משתכנע בית המשפט כי מדובר בטענת חפות אותנטית וכי הדו"ח שולם בטעות ושלא על דעת המערער, רשאי הוא להחליט, ולו לפנים משורת הדין, לאפשר את הארכת המועד, ובעיקר כך הם פני הדברים כאשר מתעורר חשש לעיוות דין לנוכח טענות ההגנה".

עפ"ת 3124-06-20 אלטורי נ' מ"י מיום 1.7.20 מפי כב' השופט טרסי.

6. במקרה דנן, אין מקום לקבל הבקשה ולו לפנים משורת הדין משום אין חשש לעיוות דין בשים לב לכפירה הכללית וסתמית שנטענה בבקשה ובתצהיר המבקש.

7. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' תשרי תשפ"ג, 15 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.