לפניי בקשה מטעם התובעת לשינוי הוראות החלטתי מיום 22.1.2023, באופן שבו הנתבע יפתח בהבאת ראיות, ולא התובעת, נוכח העובדה שמדובר בתביעה שטרית.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת הנתבע (המתנגד לבקשה) ובתשובה לתגובה, אני מחליט כך:

דין הבקשה – להתקבל.

תיק בימ"ש זה נפתח לשם דיון בהתנגדות הנתבע לביצוע ע"י התובעת של שיק ע"ס 12,870 ₪ בתיק הוצל"פ 523388-06-22. מדובר בשיק לתאריך פירעון 8.5.20022 (או לתאריך 8.6.2022, משום שהכתב בשיק אינו ברור מספיק) שנמשך ע"י הנתבע על בנק דיסקונט לטובת "א.א.י נ ביזנס טיים בע"מ" ו/או התובעת, כשמשורטט עליו הכיתוב "למוטב בלבד". על גב השיק ישנה חתומת של התובעת. עפ"י פרטי "פלט שיק ממוחשב" מבנק לאומי, השיק הופקד ביום 8.5.2022 אך סורב ביום 9.5.2022, משתי סיבות: "הוצג טרם זמנו" וכן "נ.ה.ב – נתקבלה הוראת ביטול".

בהתנגדותו הנתבע אינו כופר בחתימתו על השיק, אלא טוען כי מסר שיק זה (יחד עם 11 שיקים נוספים על אותו סכום) במסגרת עסקה לפרסום מרפאתו של הנתבע שאותה עשה עם אדם בשם אלי אסולין. הנתבע מעלה טענה עיקרית של כישלון תמורה (מלא כנראה - הדבר לא נכתב כך במפורש בהתנגדות), לפיה אותו אלי אסולין לא ביצע את התחייבותו ע"י אותה עסקה.

ביום 3.1.2023 נערך בפניי דיון בהתנגדות. בדיון נחקר הנתבע על תצהירו התומך בהתנגדות. במסגרת חקירתו הושמעה לנתבע שיחת טלפון מוקלטת בינו לבין נציגת התובעת, שבה התובעת פנתה אל הנתבע לצורך אישור השיק המדובר במסגרת עסקת ניכוי השיק שביצעה התובעת, והנתבע אישר את אותנטיות השיחה. בתום הדיון ולאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה, קיבלו הצדדים הצעתי לפיה ההתנגדות תתקבל בכפוף לכך שהנתבעת יפקיד סך של 4,000 ₪ בקופת ביהמ"ש.

בהמשך ולאחר שהנתבע ביצע את ההפקדה הנ"ל, נתתי ביום 22.1.2023 החלטה, סטנדרטית, שבה קבעתי כי ניתנת לנתבע רשות להתגונן, כי מסמכי פתיחת תיק ההוצל"פ ישמשו וייסרקו ככתב תביעה, כי מסמכי כתב ההתנגדות ישמשו וייסרקו ככתב הגנה, כי התביעה תידון כתביעה שטרית בדיון מהיר וכי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית לקראת ישיבת קדם משפט ראשונה שקבעתי בפניי ביום 11.5.2023, תחילה התובעת ואח"כ הנתבע.

בבקשתה שבנדון מבקשת התובעת לשנות את סדר הבאת הראיות הנ"ל שקבעתי בהחלטת 22.1.2023, כך שתחילה הנתבע יביא ראיותיו ורק אח"כ התובעת תביא ראיותיה שלה.

התובעת נימקה בקשתה בכך שמדובר בתביעה שטרית, וביססה בקשתה בפסיקה רלוונטית. הנתבע, לעומת זאת, סבור שמאחר שמדובר בדיון מהיר ובתביעה המערבת עילה שטרית עם עילה אחרת עפ"י עסקת היסוד, הרי שאין לשנות את סדר הבאת הראיות שנקבע. יצוין כי הנתבע לא הפנה בתגובתו לכל חיקוק או פסיקה רלוונטיים (הובאה הלכה פסוקה כללית אחת שאינה רלוונטית לנדון), וגם לא התמודד באופן ממשי עם הפסיקה אליה הפנתה התובעת.

עיינתי בטיעוני הצדדים ובאסמכתות אליהן הפנתה התובעת וכן באסמכתות נוספות שאיתרתי, ושוכנעתי כי הצדק עם התובעת. אכן, הפסיקה שדנה בעבר בנושא קבעה, כי במסגרת תביעה שטרית (שבה לא מוכחשת אותנטיות חתימת הנתבע על השיק ושבה לא מועלות טענות מכוח חוק אשראי הוגן, שאז נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות הנלווה לו נותרים על שכם התובע דווקא) על הנתבע לפתוח בהבאת ראיותיו. אזכיר בעניין זה את ההלכות הבאות: ע"א 537/63 נשרי נ' לופינסקי, פ"ד יח (2) 221 (1964); ע"א (מחוזי נצרת) 1011/06 איוב נ' והבה (פורסם בנבו, 10.9.2006); ע"א (מחוזי ת"א) 3760/07 קלינטון סחר בינלאומי 2000 ש"מ נ' יצחק (פורסם בנבו, 24.12.2008). בפס"ד אחרון זה מודגמת תקלה משפטית מהותית שנוצרה בשל כך שלא נשמר באותו מקרה סדר הבאת הראיות הנכון.

סיכום

בקשת התובעת מתקבלת, ואני קובע כי נטל ההוכחה וכן נטל הבאת הראיות הנלווה לו מוטלים על הנתבע. כפועל יוצא מכך, יגיש הנתבע ראשון את ראיותיו, והתובעת תעשה זאת אחריו, ובהתאמה משונות הוראות החלטתי הנ"ל מיום 22.1.2023.

על הנתבע להגיש אפוא ראיותיו עד יום 22.2.2023 ועל התובעת להגיש ראיותיה עד יום 24.3.2023.

בנסיבות ומאחר שההוראה המקורית בדבר סדר הבאת הראיות ניתנה בהחלטתי (ולמעשה ביוזמתי), איני מחייב את הנתבע בהוצאות התובעת.

ניתנה היום, י"ז שבט תשפ"ג, 08 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.