לפני ערעורים שהגישה המבקשת/המערערת על החלטת בית המשפט השלום בטבריה (כב' השופט סאמר ח'טיב) מיום 7/9/22 בתיק ה"ט 56790-08-22, ועל החלטת בית המשפט השלום בטבריה (כב' השופטת נסרין אסכנדר-מוסא) מיום 13/9/22 בתיק ת"ט 16294-09-22.

1. המשיבים (בני זוג) והמערערת הם שכנים המתגוררים באותו בניין מגורים.

המערערת גרה בקומה ראשונה, והמשיבים בקומה השלישית.

המערערת הגישה בקשות למתן צו מניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיבה וכנגד המשיב (בשני תיקים נפרדים). התיק הראשון הוגש כנגד המשיבה (56790-08-22). במסגרת תיק זה טענה המערערת כי המשיבה הטרידה אותה במספר אירועים, בין היתר, צילומה במעלית הבניין ללא הסכמתה, דחיפה ואמירת קללות בתוך מעלית הבנין, השלכת חפצים חדים למרפסת המערערת, השפרצת מים בכוונה לעבר מרפסת ביתה של המערערת.

2. ניתן צו זמני במעמד המערערת, ולאחר דיון שהתקיים במעמד שני הצדדים, נדחתה הבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת שכן נקבע כי המערערת לא הציגה תשתית ראייתית ממשית, ולא הרימה את הנטל להוכיח את טענותיה. עוד נקבע שלא ניתן לתת אמון בגרסת המערערת, וכי יש לראות חיזוק למסקנה זו בכך שהמערערת נמנעה מלהעיד עדים שלטענתה ראו את האירועים הנטענים.

בית המשפט קמא הצביע על כך שמעדות המערערת עלה כי היא לא ראתה את המשיבה משליכה חפצים לעבר מרפסת ביתה, וכי טענות המערערת לפיהן בעלה של המשיבה השפריץ מים במכוון לעבר מרפסת ביתה, וזרק קופסת גפרורים, לא הוכחו.

בית המשפט קמא נתן אמון בגרסת המשיבה, שלא נסתרה, לפיה גם למרפסת ביתה של המשיבה מושלכים חפצים מקומות עליונות.

עוד צויין כי המבחן לקיומה של הטרדה מאיימת הוא מבחן אובייקטיבי, כך שאין די בתחושותיה הסובייקטיביות של המערערת, שלא גובו בראיות אובייקטיביות.

3. ביום 7/9/22 - היום בו ניתנה החלטת בית המשפט קמא (טרם חתימת ההחלטה), הגישה המערערת בקשה (כעולה ממערכת נט המשפט הבקשה הוגשה בשעה 8:05) שכותרתה "בקשה לעיון חוזר טרם החלטת בית המשפט והוספת ראיה חדשה לתיק". במסגרת בקשה זו בקשה המערערת לצרף הודעה קולית משכנה אחרת בבנין, שלטענתה תומכת בטענותיה. להלן ההודעה שנתבקש לצרף: "הנכד שלי כן זרק חפצים אבל זה נפל על הגג של שרית (המשיבה. לא במקור. ע.ב.), ביקשתי מישראל (המשיב. לא במקור. ע.ב.) אם הוא יכול להעיף את זה לרחבה, ישראל העיף אבל הוא טען שזה נפל אצלך, גם בובה וגם כמה מגנטים. הנכד שלי לא זורק כל יום דברים אבל הוא זרק בשישי לפני שבוע וביקשתי מישראל אם הוא יכול להעיף את זה ואז הוא אמר שזה נפל אצלך אבל בכל מקרה אני אמרתי, אני ממש מתנצלת, (...) אני מבקשת סליחה. כאילו זה לא בכוונה או דברים כאלה שנעשו אבל ספציפית זה לא נפל אצלך בבית זה נפל אצל שרית בגג".

4. ביחס לבקשה זו נתנה החלטה במסגרתה הפנה בית המשפט להחלטה העיקרית בתיק שכאמור נתנה באותו יום, קרי להחלטה לפיה נדחתה הבקשה של המשיבה למתן צו (ההחלטה העיקרית בתיק נחתמה ע"פ רישומי המערכת בשעה 8:58).

5. יום לאחר מכן (ביום 8/9/22) הגישה המערערת בקשה חדשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת והפעם כנגד המשיב (ה"ט 16294-09-22), במסגרתה טענה כי המשיב משליך חפצים שונים וחדים, למרפסת ביתה.

ניתן צו במעמד צד אחד, ולאחר דיון שהתקיים בנוכחות הצדדים, במהלכו השמיעה המערערת את ההקלטה של השכנה (כאמור לעיל), נדחתה גם בקשה זו, ונקבע כי המערערת לא הציגה תשתית ראייתית מספקת לטענותיה, ולא הוכיחה כי המשיב הטריד אותה או פגע בה בדרך כל שהיא, שכן המערערת לא העידה כי ראתה שהמשיב זורק חפצים לעבר מרפסת ביתה, וגם לא הביאה עדים שיעידו כך. בית המשפט קמא קבע כי השתכנע שדיירים רבים בבניין סובלים מזריקת חפצים אל מרפסות בתיהם, וקבע כי בניגוד לטענת המערערת, לא נמצאה בפרוטוקול הדיון בתיק המשיבה הודאה מצד המשיב בזריקת חפצים באופן מכוון למרפסת ביתה. בית המשפט קמא הצביע על כך שבמסגרת תיק המשיבה תיאר המשיב כי יתכן שבעת ששטף את מרפסת ביתו השפריץ מים על הפרגולה של הדירה בקומה השנייה, ומשם יתכן כי המים זלגו למרפסת ביתה של המערערת, ברם אין בדברים אלה משום הודאה במעשים שייחסה לו המערערת בבקשתה, שכן אין מדובר במעשה מכוון במטרה לפגוע במערערת או לגרום לה לנזקים.

בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי משמיעת ההודעות המוקלטות של השכנה עולה כי נכדה זרק חפצים ממרפסת ביתה, ואלה נפלו על הפרגולה של בית המשיב, וכי משם נפלו החפצים למרפסת ביתה של המערערת. צוין כי השכנה הדגישה בהקלטה כי היא אינה מאמינה שהדברים נעשו במכוון.

נקבע כי הקלטות אלה דווקא מחזקות את התרשמות בית המשפט כאמור לעיל, ומפריכות טענות המערערת לפיהן המשיב זורק חפצים לעבר מרפסת ביתה באופן מכוון.

נקבע כי טענת המשיב, לפיה יתכן והחפצים שנזרקו ע"י נכדה של השכנה מהקומה החמישית עפו לכיוון מרפסת ביתה של המערערת כתוצאה מרוח שנשבה או מסיבה אחרת, הינה טענה הגיונית ומתיישבת עם השכל הישר, כשמנגד לא הובאה כל ראיה ישירה המעידה כי המשיב זרק את החפצים לעבר מרפסת ביתה של המערערת. כן קבע בית המשפט קמא כי מעיון בתמונות הבניין, עולה כי אין אפשרות מעשית לזריקת חפצים מהמרפסת של המשיב באופן ישיר למרפסת ביתה של המערערת, בשל הפרגולה של הדירה בקומה השנייה, כך שככל שהחפצים הגיעו למרפסת המערערת הם לא הגיעו כתוצאה מפעילות ישירה של המשיב, כך שלא ניתן ללמוד על כוונת המשיב לפגוע במערערת.

בית המשפט קמא התרשם שהמערערת אכן סובלת ממטרד מתמשך של זריקת חפצים ולכלוך לעבר מרפסת ביתה, אולם כאמור לעיל נקבע כי היא לא הצליחה להוכיח שהמשיב הוא הגורם למטרד, כאשר בית המשפט קמא אף התרשם ממהימנות המשיב, ומטענתו כי אף הוא סובל מאותו מטרד של זריקת חפצים למרפסת ביתו.

6. המערערת משיגה על שתי ההחלטות שפורטו לעיל, והדיון בשני התיקים אוחד.

המערערת טוענת (בכתבי הערעור ובדיון שהתקיים בפני היום) כי הציגה תשתית ראייתית מספקת לכך שהמשיב ביצע את המיוחס לו - דבר הנלמד לשיטתה הן מהודאת המשיב בבית המשפט קמא כי השפריץ מים בצינור לעבר מרפסת ביתה, והן מתוכן ההודעה הקולית של השכנה. עוד נטען על ידה כי המשיבים מקללים את המערערת, ומסכנים את ילדיה הקטנים בזריקת חפצים מלמעלה.

ביחס להודעה הקולית נטען כי שגה בית המשפט קמא כשקבע שהמערערת לא הציגה תשתית ראייתית, שכן במסגרת הבקשה לעיון חוזר הוצגה ההקלטה ממנה עולה כי המשיבים מודים שהשליכו חפצים למרפסת ביתה, ובית המשפט קמא לא התייחס לראיה זו על אף שחתם ההחלטה לאחר הגשתה.

7. המשיבים מבקשים לדחות הערעורים, וטוענים כי המערערת היא שמטרידה אותם (כאשר הם היו הראשונים לבקש נגדה צו הטרדה לפני כשנה, צו שאף הוארך לתקופה נוספת כאשר בהסכמת הצדדים נתנו צווים הדדיים). כן הוצגו לעיוני הודעות ווצאפ מהם עולה ע"פ הנטען כי המערערת מעליבה ופוגעת בהם.

המשיבים מכחישים כי זרקו חפצים למרפסת המערערת והציגו תמונות המלמדות לשיטתם כי מבחינה טכנית הדבר לא אפשרי.

12. הכרעה:

לאחר עיון בהודעות הערעור על נספחיה, בהחלטות בית המשפט קמא, ובמלוא החומר שהוצג ומצוי בתיק בית המשפט קמא, ולאחר ששמעתי הצדדים בדיון שהתקיים בפני היום, ובכלל זה שמיעת ההודעה הקולית שבקשה המערערת לצרף להליך הראשון בבית המשפט קמא (ושצורפה על ידה להליך השני בבית המשפט קמא), ולאחר עיון בתמונות נוספות שהגישו המשיבים ובהודעות ווצאפ, אני סבורה שדין שני הערעורים להידחות בהתאם לתקנה 148(ב), שכן אין מקום לדחות הממצאים העובדתיים שנקבעו בשתי ההחלטות נשוא הערעורים, הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית, ולא נפלו בהחלטות כל טעות בחוק.

למעלה מהדרוש אוסיף כי הכרעות בתי המשפט קמא (בשתי ההחלטות שנתנו) התבססו על קביעות עובדתיות, לאחר התרשמות בלתי אמצעית של בתי המשפט קמא מעדויות הצדדים, וקביעות הנוגעות לאי מתן אמון בגרסת המערערת, ובכלל זה, התרשמות בית המשפט קמא, ששוכנע כי השפרצת המים לכיוון מרפסת המערערת אינה אירוע מכוון שנעשה במטרה לפגוע בה. באשר להודעה המוקלטת קיימת התייחסות בית המשפט קמא (בתיק המשיב), ונקבע, בצדק רב, כי ההקלטה מלמדת שהמשיב לא פעל באופן מכוון כדי להטריד ולפגוע במערערת, וממילא אין בה כדי להוכיח קיומה של הטרדה. מכאן שממילא לא היה בראיה זו כדי לשנות גם את הכרעת בית המשפט בתיק המשיבה, מה גם שהאמור בהקלטה נוגע למשיב ולא למשיבה.

הלכה פסוקה היא כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים (ראה רע"א 5667/17 שמש נ' רכבוך, ניתן ביום 15.8.17, ע"א 8569/08 חוזיימה נ' עזבון דיאב ניתן ביום 29/4/10), ומקרה זה אינו נופל בגדר אותם מקרים. הלכה זו נכונה בעניינו ביתר שאת, שכן בתי המשפט קמא ביססו הכרעותיהם, בין היתר, על התרשמותם הבלתי אמצעית מהצדדים שהופיעו בפניהם.

אשר על כן אני מורה על דחיית שני הערעורים.

יחד עם האמור לעיל מצאתי לנכון להוסיף כי הצטיירה בפני תמונה של יחסים מעורערים ועגומים מאוד בין הצדדים, שהינם שכנים בבית משותף, וראוי ורצוי כי הצדדים ימצאו הדרך להמשיך ולחיות בשלום האחד עם השני, ולא בדרך של הגשת בקשות לבית המשפט למתן צווים כאלו ואחרים.

בהתחשב בסוגיה שבמחלוקת ומתוך רצון וכוונה שלא להעכיר עוד יותר את יחסי הצדדים, ובשים לב להוצאות שכבר נפסקו בבית המשפט קמא (בתיק המשיבה), ייפסקו לטובת המשיבים הוצאות מתונות בסך 1,000 ₪ בהליך הערעור.

הסכום ישולם על ידי המערערת למשיבים בתוך 30 יום.

ניתן היום, ט' חשוון תשפ"ג, 03 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.