לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בעכו (כב' השופטת דנה עופר) שניתנה ביום 20.06.22 בת"א 70241-06-20 ואשר במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למינוי מומחה בתחום הסכרת.

הרקע לבקשה והחלטת בימ"ש קמא:

בפני בימ"ש קמא נדונה תביעת המבקש לקבלת פיצוי על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1976 (להלן: "חוק הפלת"ד") לאחר שנפגע בתאונת דרכים ביום 25.12.16. המשיבה היא המבטחת. המבקש עתר למינוי מומחים רפואיים בתחומים שונים ובין היתר בתחום הסכרת. לטענתו, הסוכרת אובחנה אצלו לאחר התאונה, בחודש יולי 2018, אך עוד בסוף שנת 2017 היו סימנים להתפרצות הסוכרת בבדיקות הדם ונטען להיתכנות קשר סיבתי בין הסוכרת לבין תאונת הדרכים. המשיבה טענה כי סוכרת מסוג 2 כפי שאובחן אצל המבקש מופיעה אצל חולים רבים מעל גיל 40 (המבקש אובחן בגיל 53) וישנם גורמי סיכון רבים למחלה זו שנמצאים אצלו, כגון עודף משקל, עישון, מצב נפשי של דיכאון וחרדה וכן יתר שומנים בדם. כן טענה המשיבה כי ככלל, אירועים תאונתיים אינם נמנים על גורמי הסיכון להתפרצות סוכרת מסוג 2, מה גם שהמחלה אובחנה כשנה וחצי לאחר התאונה.

בימ"ש קמא קיבל את עמדת המשיבה כי למעשה אין ראשית ראיה לכך שמחלת הסוכרת שהתגלתה אצל המבקש כשנה וחצי לאחר התאונה קשורה לתאונה. נקבע כי מדובר בפרק זמן ארוך למדי ובמחלה שמתגלה אצל חולים רבים בגיל מבוגר. נקבע כי בהעדר אסמכתא רפואית לכך שייתכן קשר סיבתי במקרה הנדון בין מחלת הסוכרת לבין התאונה וכאשר מדובר במחלה שהתגלתה שנה וחצי לאחר התאונה, אין מקום למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום זה, גם לאור ההלכות המקלות לעניין מינוי מומחים בתביעות פלת"ד, שכן אין ראשית ראיה כנדרש.

טענות הצדדים:

המבקש טוען כי ההחלטה ניתנה באופן שרירותי ולא הוגן ובחוסר התחשבות במחלת הסכרת הכרונית של המבקש שנגרמה לו לטענתו עקב תאונת הדרכים. נטען כי בימ"ש קמא אימץ את טענת ב"כ המשיבה שטען לניתוק הקשר הסיבתי בין התאונה לסכרת מבלי שניתנה התייחסות לטענות המבקש ועל סמך ספקולציות והשערות שאין להן קשר לרפואה ויש למנות לשם כך מומחה אנדוקרינולוגי/סכרת. נטען כי לפני התאונה כלל לא הייתה למבקש סכרת וקיימת אסכולה הגורסת כי מצבי דחק (שהמבקש טוען שנקלע אליהם אחרי התאונה) הינם גורם נפוץ להתפרצות מחלת הסכרת. נטען כי ההחלטה ניתנה באופן שרירותי ולאקוני כאשר אינה מנומקת כנדרש ואינה מתייחסת לטענות שהעלה המבקש ולכן גרמה למבקש אי צדק העולה כדי עיוות דין. נטען כי בדיקות הדם מ-11/2017 הצביעו על תחילת מחלת הסכרת, כאשר לא הייתה למבקש סכרת כלל לפני התאונה וישיבתו הארוכה בבית אחרי התאונה ומגבלותיו מלנוע הם שגרמו להתפתחות מחלת הסכרת. נטען כי רק מומחה סכרת יכול לקבוע האם יש קש"ס בין התאונה למחלת הסכרת שנתגלתה אחרי התאונה.

המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה וכי הטענות הועלו על ידי המבקש בבימ"ש קמא, תוך התעלמות לכאורה מהנתונים האובייקטיביים של התיק, לרבות מצבו הרפואי הקודם של המבקש שאינו בקשר לתאונה. לכן נטען כי בדין נדחתה הבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום הסכרת. נטען כי המבקש מנסה לשייך מצב רפואי שאינו עקב התאונה לתאונה ואין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא. נטען כי בשל היעדר תיעוד רפואי, תלונות או ממצאים בתחום הסכרת בסמוך לאחר התאונה והיעדר ראשית ראיה לקיומו של קש"ס בין התאונה לבין מחלת הסכרת בה לקה המבקש אין מקום להתערב בהחלטה. נטען כי גם לבקשת רשות הערעור לא צורף תיעוד רפואי מהתקופה הסמוכה לתאונה המלמד על קיומה של ראשית ראיה לנכות בתחום הסכרת או על תלונות או קבלת טיפול של המבקש בתחום זה בזיקה לתאונה, אלא צורף תיעוד רפואי המתייחס לשנים 2021 – 2022. לנושא זה נדרש בימ"ש קמא בהחלטתו, שם ציין כי המבקש לא הציג תיעוד רפואי המלמד על קשר כלשהו בין מחלת הסכרת שאובחנה אצלו זמן רב לאחר התאונה לבין התאונה. נטען כי לא הובא גם תיעוד רפואי התומך בטענת המבקש כי עקב התאונה סבל ממצב דחק כלשהו ומדובר בטענת סרק. נטען כי על פי המידע הרפואי המצוי באתר קופ"ח כללית, סוכרת מסוג 2 יכולה להופיע בכל גיל, אך מופיעה לרוב לאחר גיל 40 והיא נובעת בעיקר מנטייה גנטית אך מושפעת מאוד גם מאורח חיים. באמצעות שמירה על משקל תקין, הימנעות מעישון והקפדה על פעילות גופנית סדירה ניתן לדחות את הופעת הסכרת במשך שנים רבות או אף למנוע הופעתה כליל. עוד נטען כי בהעדר מעקב רפואי סדיר לאורך כל שנותיו של המבקש ייתכן וסבל מסכרת עוד קודם לתאונה, אך המחלה התגלתה רק לאחריה ובמסגרת הבירורים הרפואיים, אך הדבר אינו אומר שהמחלה נגרמה עקב התאונה. נטען כי ללא קשר לתאונה למבקש שלל גורמי סיכון היכולים לגרום להתפרצות מחלת הסכרת.

המבקש טוען, בתגובה לטענות המשיבה, כי לאחר התאונה סבל המבקש מכאבים עזים והיה מרותק בביתו ללא פעילות למעט פיזיותרפיה וביקורי מומחים. כן החל ליטול תרופות כאב נרקוטיות. נטען כי מחלת הסכרת וכן מחלת יתר לחץ הדם ותסמונת מטבולית שנגרמת מיתר לחץ דם התפרצו סמוך לאחר התאונה ובגללה. עוד נטען כי עקב התאונה חלה הידרדרות במצבו הנפשי של המבקש נוכח ישיבה מתמדת בבית לאור מגבלות תפקודיות ולכן סבל מדחק נפשי שהלך והחמיר בגינו צרך תרופות פסיכיאטריות. נטען כי אין חולק על כך שלא נמצאה עדות למחלת הסכרת אצל המבקש עובר לתאונה ונוכח אפיונה כמחלה מטאבולית מסוג 2 וכמחלה נרכשת (לא גנטית) אשר התגלתה קלינית בחודש 10/2017 בממצא שהצביע על התהוותה מחודש 06/2017, אז ברי כי התאונה הינה הגורם היחידי להתפרצותה. נטען כי די בתיעוד הרפואי המלמד על היעדר מחלת הסכרת לפני התאונה והתגלותה בבדיקת הדם כדי שבימ"ש ייעתר לבקשה ויש לאפשר למבקש להיבדק על ידי מומחה בתחום הסכרת על מנת שיבחן טענות המבקש לקשר סיבתי בין הסכרת לתאונה. נטען כי אין למבקש אפשרות להוכיח טענותיו אלא באמצעות מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש ודחיית הערעור תחסום כליל אפשרות זו ולכן יש להיעתר לבקשה. נטען כי מנגד למשיבה לא צפוי להיגרם עיוות דין מהותי מעבר אולי לסרבול הדיוני.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החלטת בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור, כפי שיפורט בהמשך.

נקודת המוצא לדיון היא כי התובע (המבקש כאן) נדרש להציג "ראשית ראיה" לאפשרות קיומה של נכות עקב תאונת הדרכים לצורך מינוי מומחה רפואי במסגרת תביעה לפי חוק הפלת"ד. ההלכה היא כי ראוי לנקוט בגישה ליברלית ביחס לבקשות למינוי מומחה, כיוון שזו הדרך היחידה העומדת בפני התובע להוכיח את ענייניו שברפואה [רע"א 3883/20 פלוני נ' פלוני (06/07/2020); רע"א 5299/19 פלוני נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוחי רכב (24.10.2019); רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.05.2012)]. לכן יש לבחון בקשה למינוי מומחה בזהירות רבה ולסמוך על המומחים שימונו שישכילו לעמוד על המצב לאשורו. במקרה של ספק יש למנות מומחה שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר ואז גם יהיה ניתן לחייב את התובע בעלות המומחה, מאשר שלא יתמנה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה [רע"א 3007/12 הנ"ל; רע"א 5462/22 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (18.10.2022)]. הלכה זו משליכה גם על מתחם ההתערבות של ערכאת הערעור, במיוחד כאשר הערכאה הדיונית מחליטה שלא למנות מומחה. ההחלטה שלא למנות מומחה בתביעה לפי הפלת"ד תעמוד לביקורת קפדנית של ערכאת הערעור [רע"א 5462/22 הנ"ל; רע"א 3883/20 הנ"ל; רע"א 3007/12 הנ"ל].

בית המשפט עשוי להכיר בקיומה של ראשית ראיה גם בהעדר אסמכתא חד משמעית המתועדת במסמכים הרפואיים וניתן להסתמך על שיקול דעת וסבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי לתאונה [רע"א 5070/13 פלוני נ' הראל חב' לביטוח בע"מ (18.11.2013); רע"א 350/11 צ'פני נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (01.05.2011)]. אני סבור כי במקרה זה המבקש הצביע על ראשית ראיה לנזק ולקשר הסיבתי של הנזק לאירוע התאונה, גם אם בסבירות נמוכה. המבקש טוען שבבדיקות שנערכו עלה כי חלה במחלת הסכרת כשנה לאחר התאונה, כאשר בתחילה עלו ממצאים התחלתיים למחלת הסכרת ובהמשך המצב החמיר. לטענתו, המחלה החמירה בשל העדר יכולתו לבצע פעילות גופנית ובשל כאבים מהם סבל בעקבות התאונה, אשר גרמו להעדר יכולת לבצע פעילות גופנית ולמצב נפשי ירוד. המשיבה למעשה אינה סותרת את הטענה כי כאבים והעדר יכולת לבצע פעילות גופנית יכולים להיות בין הגורמים למחלת הסכרת והחמרתה ואף מציינת גורמים דומים (עודף משקל, אי הקפדה על פעילות גופנית סדירה, מצב נפשי של דיכאון וחרדה ויתר שומנים בדם) בתור גורמים למחלת הסכרת בין טיעוניה (אלא שלטענתה המבקש נקט בהתנהלות ובאורח חיים אלה עוד טרם התאונה וסבל עוד קודם לתאונה מבעיות של חרדה ודיכאון).

על כן, בנסיבות אלו, גם בהעדר מסמכים רפואיים התומכים בטענת המבקש לכך שהסכרת נגרמה והחמירה בעקבות התאונה ותוצאותיה (כאבים כרוניים, מצב נפשי ירוד והעדר יכולת לבצע פעילות גופנית), נראה כי במקרה זה קיימת ראשית ראיה הן לנזק והן לקשר סיבתי, גם אם בסבירות נמוכה. כפי שטוען המבקש, לא ניתן להסתמך על טיעוני המשיבה ולבנות תיאוריה רפואית לגבי הגורמים למחלת הסכרת אצל המבקש והקשר הסיבתי לתאונה ויש מקום להיזקק לחוו"ד מומחה רפואי לעניין זה, על מנת לסתור או לאשר את טענות המבקש לעניין התאונה כגורמת ומחמירה למחלת הסכרת. אינני מתעלם לעניין זה מטענות המשיבה לעניין אורח חיים ועבר רפואי קודם לתאונה שייתכן שגרמו למחלה. עם זאת, סבורני כי במקרה זה המבקש הציג ראשית ראיה מספיקה על מנת למנות מומחה רפואי שיחווה דעתו בעניין זה. בית המשפט אינו יכול לבחון קשר סיבתי מתוך התיעוד הרפואי עצמו ויש צורך במינוי מומחה שיבחן את התיעוד ויבהיר את סוגיית הקשר הסיבתי שבנדון. כאמור, המשיבה עצמה אינה מכחישה כי מצב נפשי, יתר שומנים בדם, עודף משקל והעדר פעילות גופנית יכולים להוות גורם למחלת הסכרת ולטענת המבקש התאונה והכאבים מהם סבל בעקבותיה גרמו להעדר יכולת לבצע פעילות גופנית ולמצב נפשי ירוד. מאחר שסימנים לתחילת מחלת הסכרת התגלו ככל הנראה כשנה לאחר התאונה, לא ניתן לשלול את טענות המבקש מבלי להיזקק לחוו"ד מומחה לעניין הקשר הסיבתי.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, הבקשה מתקבלת. אני מבטל את החלטת בימ"ש קמא בכל הנוגע לאי מינוי מומחה בתחום סכרת. התיק מוחזר לבימ"ש קמא אשר ימנה מומחה בתחום הסכרת. המשיבה תישא לעת עתה בשכר המומחה. כמובן שאם יתגלה בהמשך כי המינוי היה מיותר, ניתן יהיה להטיל את ההוצאות על המבקש.

המשיבה תישא המשיבה בהוצאות המבקש בבקשה זו בסך 5,000 ש"ח. העירבון בתיק ככל הנראה טרם הופקד, אך אם הופקד יושב למפקידו באמצעות ב"כ.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשפ"ג, 20 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.