עסקינו בבר"ע על החלטתו של בימ"ש קמא מיום 30.6.22 (כב' השופטת דנה עופר) במסגרתו התיר בימ"ש קמא למשיבה להתיר הגשת 'חוות דעת משלימה' לאחר חלוף המועד להגשת ראיות מטעמה.

המשיבה הינה הנתבעת העיקרית והמודיעה לצד ג', ואילו המבקשת הינה צד ג'.

עניינה של התביעה העיקרית – פיצויים בגין נזק שריפה.

1. ביום 21.10.20 נתן בימ"ש קמא תוקף של החלטה להסדר הדיוני שכלל מועד הגשת ראיות, כאשר ביחס בין המבקשת למשיבה נקבע כי המבקשת תגיש ראיותיה לאחר הגשת ראיות המשיבה.
2. המשיבה הגישה ראיותיה במסגרתן צורפה חוו"ד מומחה מטעמה של חוקר שריפות מר אלי היינה.
3. לאחר מכן הגישה המבקשת ראיותיה במסגרתן צורפה חוו"ד נגדית של מומחה מטעמה מר אשר סלוצקי.
4. בתגובה לחוו"ד המבקשת, עתרה המשיבה לבימ"ש קמא להתיר לה להגיש 'חוו"ד משלימה' מטעם המומחה מטעמה בתור תשובה לחוו"ד המומחה מטעם המבקשת.
5. המבקשת התנגדה בטענות שונות, בין היתר טענה כי קבלת הבקשה תביא להיפוך סדר הבאת הראיות.
6. ביהמ"ש בהחלטתו מושא הערעור (30.6.22) מציין כי עיין היטב בבקשה ובתגובות והחליט להיעתר לבקשה:

1. המבקשת מלינה בערעורה כנגד ההחלטה וטענתה העיקרית הינה כי החלטה זו פוגעת בזכויותיה המהותיות והדיוניות בכך שהיא גורמת להיפוך סדר הבאת הראיות.
2. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.
3. נזכיר כי עסקינן בהחלטה דיונית הנוגעת לדרך ניהול ההליך קמא, בה ברגיל ממעטת ערכאת הערעור להתערב, כאשר התערבות בהחלטות מעין אלו שמורה למקרים חריגים בלבד.

ראו לענין זה:

רע"א 1377/21 ‏סיאט כרמל סחר יבוא ויצוא בע"מ נ' אורית פלד (10.6.21);

רע"א 1396/18 פלוני נ' בנק דיסקונט להשקעות (13.3.18);

בע"מ 7275/18 פלוני נ' פלונית (26.11.18).

הפסיקה קבעה כי התערבות בהחלטה דיונית תיעשה רק כאשר להחלטה מושא הערעור השפעה רבה על זכויות הצדדים ויהיה קשה להביא לתיקון הפגם או שהוא בעל השפעה מכרעת על הדיון.

ב-רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח נ' חיים אלוש (25.6.07) נקבע כי:

"...ככל שהחלטת הביניים היא בעלת השפעה מכריעה יותר על זכויות הצדדים או על אופן ניהול הדיון בערכאה הדיונית, כך שיהיה קשה יותר להשיב את המצב לקדמותו אם יתברר בשלב מאוחר יותר שההחלטה היתה שגוייה, ייטה בית המשפט שלא לדחות את הבירור לשלב הערעור על פסק הדין... הנטייה להתיר את הערעור המידי תתגבר ככל שהחלטת הביניים היא בעלת אופי בלתי הדיר...".

1. עיינתי היטב בחוות הדעת המשלימה (שבה גם עיין בימ"ש קמא טרם החלטתו) – אין בה כל הרחבה של חוות הדעת הראשונה! כל אשר יש בה הינו תשובה בלבד לחוות הדעת של המבקשת – הא ותו לא. כך גם הוגדרה חוות הדעת המשלימה ע"י המומחה עצמו בכותרת הסעיף: "התייחסות לחוו"ד סלוצקי".
2. בשים לב לכך שחוות הדעת המשלימה מהווה בסך הכל תשובה לחוות הדעת מטעם המבקשת, אינני סבור, ובטוחני שגם בימ"ש קמא לא סבר כך, שהתרת הגשת חוות הדעת המשלימה יש בה בגדר היפוך סדר הבאת הראיות.

לו חוות הדעת המשלימה הייתה כוללת בתוכה הרחבה של חוות הדעת הראשונה ותוספות שלא היו כלולות בחוות הדעת הראשונה, צודקת המבקשת ואני מניח שבימ"ש קמא לא היה מתיר זאת, שכן במקרה שכזה מדובר אכן בהיפוך סדר הבאת הראיות כאשר למשיבה ניתנה הזדמנות להביא ראיות נוספות אשר לא הובאו על ידה קודם לכן. ברם בשים לב לכך שמדובר בסה"כ בתשובה לחוות הדעת של המבקשת, הרי שלמעשה לא מדובר בחוות דעת "משלימה" (שכן היא איננה "משלימה" את חוות הדעת הראשונה) אלא "תשובת המומחה לחוו"ד המבקשת" – הא ותו לא. הכותרת "חוות דעת משלימה" הינה מטעה את הקורא, אך במהותה אין כאן כל "השלמה".

בשים לב לאמור, לא מצאתי כי נפלה בהחלטה קמא, שהיא במהותה דיונית, טעות שתצדיק באופן חריג את התערבות ערכאת הערעור.

1. על כן בקשת רשות הערעור נדחית ללא צורך בתשובה, ובשל כך לא מצאתי למכון להשית הוצאות – המזכירות תשיב למבקשת באמצעות ב"כ את העירבון ככל שהופקד.

ניתן היום, כ"ד אלול תשפ"ב, 20 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.