בפני בקשה להישפט באחור ביחס לדוח תנועה אשר נשלח למבקש באמצעות דואר רשום וחזר עם ציון דבר דואר ש"לא נדרש".

ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018) נקבע על ידי בית המשפט העליון רק לאחרונה:

"לאור חזקת המסירה המעוגנת בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, עומדת משוכה גבוהה למדי בפני הטוען לקיום עילה זו. מהפסיקה נלמדים הכללים הבאים: כאשר דו"ח העבירה, ההזמנה לדיון, או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובת של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות, גם אם עבר למקום מגורים אחר מבלי ששינה את כתובתו במשרד הפנים; מסירת הזימון לאדם בוגר בכתובת הרשומה של המבקש מהווה מסירה כדין; טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי ואין להעלותן בעלמא; ככלל, טענות בדבר בלבול או שכחה של מועד הדיון לא תתקבלנה כסיבה מוצדקת לאי התייצבות, הגם שבמקרים מתאימים ניתן לטעון לקיומו של חשש לעיוות דין; טענות בדבר חוסר האפשרות לקבל את דבר הדואר, בשל שהייה בחו"ל, שהייה ממושכת במקום אחר בארץ, אשפוז בבית חולים וכיו"ב, יש לתמוך במסמכים; אשר לעילת הביטול של פסק דין שניתן בהיעדר מחמת עיוות דין, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה זו ולתמוך אותם במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין שנגרם למבקש, ישקול בימ"ש אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים כדי לבחון את תקפות הטענה או להחליט, גם מבלי לקיים דיון, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו."

אין בנימוקי הבקשה ולאור מצב אישור המסירה הצדקה לאי הגשת הבקשה להישפט בזמן בפרשה זו שכן חזקה כי המבקש ידע על קיומו של הדוח כנגדו, לא ביקש להישפט בפרק הזמן שקצב המחוקק וחזקה זו לא הופרכה על ידי המבקש.

הנני מודע לתצהיר המצורף לפיו נטען כי הגב' אלגבור רודינה היא זו שהחזיקה ברכב ביום בו תועדה העבירה, אך בדיוק לצורך כך קצב המחוקק 90 יום כדי לבקש להשפט ולהביא את הפרשה למצב בו חקירת המצהירה תהיה אפקטיבית בסמיכות לביצוע העבירה.

אני קובע כי בקשה זו אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך קבלת בקשה להישפט באחור מכח סעיף 230 בחסד"פ.

עמדת המדינה מתקבלת מנימוקיה, אני מחליט לדחות הבקשה.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשפ"ג, 21 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.