1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כב' הרשם הבכיר אבנר יפרח) מיום 31.8.22 בת"ק 28620-04-22 ולפיו התקבלה תביעת התובע – המבקש אך בחלקה הקטן.

מתוך סכום תביעה של 33,900 ₪ חויבה הנתבעת – המשיבה לשלם לתובע – המבקש סך של 2,500 ₪ בלבד ללא צו להוצאות.

2. הליך קודם בין הצדדים:

א) המבקש הגיש במסגרת ת"ק 857-08-21 תביעה בסך 33,800 ₪ נגד המשיבה שעניינה התקנת גדר אלומיניום בביתו הפרטי על ידי המשיבה (להלן: "ההליך הקודם").

נטען כי למרות שהנתבעת פרסמה כי היא מעניקה 5 שנות אחריות בגין צביעת הגדר, היא לא עמדה בהתחייבותה.

ב) בדיון שהתקיים ביום 31.10.21 בפני כב' הרשם הבכיר שרון קרן הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן:

"...

הגדר תפורק, תובא למפעל הנתבעת, והצבע שלה יתוקן במפעל הנתבעת, והכל על חשבון הנתבעת, כחלק מהאחריות שקיבל התובע מלכתחילה על הצבע. במסגרת נטילת השערים, יוצבו בדי יוטה במקום השערים.

1. הפעולה האמורה בסעיף 1 תבוצע במהלך ה- 30 יום מהיום (כאשר התקנת הגדר בשנית, כשהיא צבועה, תעשה עד לא יאוחר מיום 30.11.21).
2. היה ויהיה איחור וההתקנה כאמור בסעיף 2 – תשלם הנתבעת פיצוי בגין כל יום איחור סך של 500 ₪ לתובע.
3. התובע יבוא בדברים אך ורק עם נציג הנתבעת בדיון היום.....
4. האחריות לצביעה המחודשת תורחב לשנתיים נוספות מיום ההתקנה של הגדר בשנית.
5. התביעה נמחקת.
6. אנחנו מבקשים להשאיר לשיקול דעת בית המשפט את ההחלטה בענין ההוצאות, בהתאם לטיעונים שהעלינו, שלא לפרוטוקול.

מבקשים לתת להסכמות תוקף של פסק דין".

ניתן תוקף של פסק דין להסכמות וכן נפסקו הוצאות בסך 1,000 ₪ שעל הנתבעת לשלם לתובע.

3. ההליך קמא:

א) ביום 14.4.22 הגיש המבקש את התביעה קמא.

נטען כי ההתקנה הסתיימה בפועל ביום 28.11.21 במקום 18.11.21.

ההתקנה ו/או הצביעה לא בוצעו כנדרש. התבקש חיוב בסך 500 ₪ ליום מיום 31.10.21 (מועד פסק הדין בהליך הקודם) ועד ליום הגשת התביעה בהליך קמא וזאת עד תקרת הסכום הניתן לתביעה בבית משפט לתביעות קטנות.

כמו כן התבקשו הוצאות ופיצוי עבור נזק לא ממוני.

ב) הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את הנטען וטענה כי ביצעה את כל הנדרש ואף מעבר לכך.

4. בדיון שהתקיים ביום 31.8.22 העידו התובע – המבקש ונציג הנתבעת – המשיבה.

5. בפסק הדין מיום 31.8.22 נקבע, כי אין חולק על כך, שלאחר ההסדר בהליך הקודם הגיעה הנתבעת כדי לפרק את הגדרות ולבצע תיקונים. הגדרות הותקנו ביום 28.11.22 יומיים לפני המועד המירבי עליו הוסכם בהליך הקודם.

התובע טען כי עדיין קיימים ליקויים ולכן שוב פורקו הגדרות ושוב בוצעה צביעה כאשר ההתקנה בוצעה ביום 28.12.21.

בית משפט התרשם מתוך תמונות שהוצגו בפניו, כי העבודה בוצעה כנדרש למעט פגמים קטנים ומזעריים שהיו נדרשים לאחר התיקון הנוסף במסגרתו הותקנו הגדרות.

נקבע כי לא היה מקום לתבוע 33,900 ₪, כאשר גם לפי שיטת התובע מדובר באיחור של חודש ימים לכל היותר ובית משפט סבר כי הנתבעת תיקנה במועד כמעט את כל התיקונים למעט תיקונים זעירים שתוקנו לאחר פירוק נוסף של הגדר.

נפסק פיצוי בסך של 2,500 ₪ בלבד ולא נפסקו הוצאות.

1. בבקשת רשות הערעור נטען כי בית משפט קמא שגה כאשר חייב הנתבעת בסכום כה נמוך. בית משפט קמא לא היה מוסמך לשנות את פסק הדין שניתן בהליך הקודם . המשיבה פעלה בחוסר תום לב. המשיבה הפרה את ההסכמה והיה צריך לחייבה במלוא הסכום הנתבע.
2. המשיבה ביקשה לדחות את בקשת רשות הערעור, הדגישה כי היא לא הפרה את ההסכם עם המבקש. לאחר ההליך הקודם היא הסכימה לפרק את הגדר לצורך הצביעה ולא לבצע תיקונים בגדר. הגדר אכן פורקה לצורך צביעה והוחזרה למבקש יומיים לפני המועד שנקבע לכך. המשיבה אף הסכימה לפנים משורת הדין לבקשת המבקש לבצע עוד תיקונים שלא היתה חייבת לבצע. במקום לגמול לה טובה; הגיש המבקש נגדה תביעה בטענה לאיחור במועד.

המשיבה טוענת כי בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי שלא היה איחור בהתקנת הגדר ואין להתערב בקביעות. למעשה לא היה צריך לפסוק לטובת המבקש שום סכום; ובימ"ש בכל זאת פסק למבקש סכום מידתי.

1. לאחר עיון בטענות הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א) ערכאת ערעור ממעטת להתערב בפסקי דין שניתנים בבית משפט לתביעות קטנות. התערבות נעשית במקרים חריגים כאשר נגרם לאחד הצדדים עוול קשה או כשמתעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה. ניתן ליתן רשות ערעור גם כאשר נפלה טעות גלויה ובולטת בממצא עובדתי או ביישום הדין.

ראה לעניין זה: רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' נתנאל מור (9/8/18), רע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן (26/12/16).

לא מצאתי כי ענייננו נכנס לגדר החריגים המצדיקים התערבות.

ב) סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970 מאפשר לבית משפט להפחית שעורם של פיצויים מוסכמים "אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".

יש צורך לקיים חוזה בתום לב בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973.

ג) במקרה דנן, הן בהליך הקודם והן בהליך קמא השתכנעו שני המותבים כי המשיבה איננה חומקת מחובותיה על פי דין.

על כן, בהליך הקודם נפסקו הוצאות בסך 1,000 ₪ בלבד (ההחלטה מיום 31.10.21) ובהליך קמא הופחת שיעור הפיצוי ולא נפסקו הוצאות.

למעשה, נקבע כקביעה עובדתית על ידי הערכאה הדיונית, כי המשיבה עמדה במועד שנקבע וביצעה את התיקונים למעט "פגמים קטנים ומזעריים" ועל מנת לתקן גם אותם היה צורך בפירוק נוסף של הגדר והתקנתו לאחר מכן מחדש. אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות שנקבעו.

בית משפט נימק מדוע יש צורך בפיצוי נמוך ולא בפיצוי בסכום שהתבקש על ידי התובע. במיוחד בשים לב לכך שלא היה מקום להגיש תביעה בסך 33,900 ₪ כאשר גם לפי גישת התובע האיחור הוא לא יותר מ- 30 יום (ולכן פיצוי בסך 500 ₪ ליום הוא לכל היותר 15,000 ₪).

נקבע כי הגשת תביעה בסכום כזה נגוע בחוסר תום לב.

מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא. ההכרעה מתייחסת לנסיבות הספציפיות שבין בעלי הדין. אין בענייננו סוגיה משפטית בעלת השלכת רוחב ולא שוכנעתי כי נגרם עיוות דין. על כן אין הצדקה להתערבות חריגה של ערכאת ערעור בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות.

1. לסיכום:

לאור האמור לעיל נדחית בקשת רשות הערעור.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪.

הערבון יחולט ויועבר למשיבה באמצעות בא כוחה.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשפ"ג, 08 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.