1. לפניי בקשה להארכת מועד להישפט, באשר לדו"ח שמספרו 90521206921.
2. קראתי בעיון את טענות ב"כ המבקש ועיינתי במסמכים המצורפים.
3. המדובר בדו"ח מסוג א/3 בגין עבירת מהירות, שניתן ביום 27.4.21.
4. מתגובת המשיבה, וכן מאסמכתא מטעם המרכז לגביית קנסות ואגרות, שהתקבלה לתיק ביום 6.10.22, על-פי בקשתי, עולה כי הדו"ח נשוא הבקשה שולם על-ידי המבקש או מי מטעמו ביום 3.6.21, וזאת במסגרת 90 הימים הקבועים לכך בחוק וטרם הגשת הבקשה להארכת המועד להישפט.
5. הלכת בית המשפט העליון היא שהארכת מועד להישפט לאחר התשלום אפשרית רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, בהן לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו [ראו, למשל, בעניין זה רע"פ 9540/08 מוסברג נ' מדינת ישראל (8.1.2009)]. במקרה הנדון, תשלום הדו"ח בתאריך 3.6.21 מקים חזקה לפיה המבקש ידע אודות הדו"ח למצער ביום התשלום.
6. מששילם המבקש את הקנס בו חויב, הוא מוחזק כמי שהודה בביצוע העבירה ונשא בעונש בגין ביצועה. בהינתן כך, היה עליו להראות שקיימים טעמים מיוחדים, המצדיקים את קבלת בקשתו, למרות ששילם את הקנס. ב"כ המבקש בענייננו כלל לא טען בבקשתו כי המבקש שילם את הדו"ח, ומשכך הוא אף לא פירט את הטעמים לכך.
7. יתרה מכך, ב"כ המבקש ציין בבקשתו כי המבקש כופר בביצוע העבירה המיוחסת לו וטען כי הרכב היה בחזקת נהגת אחרת בשם חתן אילנית, שתצהיר מטעמה צורף לבקשה. אולם, המדובר בטענת הגנה כבושה, שכן היא הועלתה לאחר שהמבקש שילם את הדו"ח ולכן למעשה הורשע בעבירה ונשא בעונש בגין ביצועה.
8. יש לציין בעניין זה כי בבית המשפט העליון נקבע כי הטענה "לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, איננה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו" [ראו רע"פ 7709/13 סאסי נ' מדינת ישראל (28.11.2013)] וטענה זו נבחנה אף בבית המשפט המחוזי, שם נקבע כי טענת "אחר נהג ברכב" אינה מבססת חשש לעיוות דין ואינה מהווה "נימוק מיוחד", או טענה שמקימה חשש לעיוות דין [ראו, למשל, עפ"ת (נצ') 42642-12-17 שלום נ' מדינת ישראל (1.4.2018) וכן עפ"ת (נצ') 45391-01-19 כהן נ' מדינת ישראל (31.3.2019)].
9. כמו כן, יש להדגיש בעניין זה את השיהוי המשמעותי מיום תשלום הדו"ח הנדון בתאריך 3.6.21, המקים חזקה לפיה המבקש ידע אודות הדו"ח למצער ביום התשלום, ועד להגשת בקשה זו לבית המשפט ביום 19.9.22. המדובר בשיהוי ממושך של למעלה משנה ורבע, שבמהלכה המבקש לא פעל כדי לטעון כנגד תשלום הדו"ח או כנגד עיוות דין, שעשוי להיגרם לו.
10. אם כן, עצם תשלום הדו"ח, בתוספת השיהוי המשמעותי ממועד תשלום הדו"ח ועד הגשת הבקשה להארכת המועד להישפט, מלמדים על הודאה וקבלת אחריות באשר לעבירה המיוחסת למבקש.
11. לאור כל האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, י"א תשרי תשפ"ג, 06 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.