לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, בתגובה ובתשובה לה, החלטתי לדחות את הבקשה.

לרשם ההוצל"פ סמכות להפחית, מטעמים מיוחדים שיירשמו, את תוספת הריביות הנצברות בתיק ההוצל"פ (סעיף 81א4 לחוק ההוצל"פ). הפחתת הריביות אינה נעשית כדרך שבשגרה וברי כי אינה זכות המוקנית לחייב, אלא רשם ההוצל"פ רשאי לעשות שימוש בסמכותו זו ואולם, רק במקרים המתאימים לכך ומטעמים מיוחדים שיירשמו, קרי אין די בטעם "סתם" ואין די בנימוק כללי אלא יש לבחון האם קיים "טעם מיוחד" לגופו של עניין.

בענייננו, למנוח ז"ל נפתח תיק איחוד בשנת 1999 במסגרתו אוחדו כ- 10 תיקי הוצל"פ שנפתחו על ידי הזוכה, עיריית נתניה, בגין חובות ארנונה ושיקים שנמסרו על ידי החייב לעירייה ולא כובדו.

במהלך השנים שילם החייב המנוח בהתאם לצו תשלומים בתיק האיחוד. יוער כי בהתאם להחלטת כב' הרשמת ותגובת המשיבה הרי שהחייב אף לא עמד בתשלומים בתיק האיחוד כנדרש. תיק האיחוד פוזר ובשל פטירת המנוח הוסב שם החייב בתיקי ההוצל"פ לעזבון.

אשת החייב המנוח הגישה בקשה להפחתת הריביות שנצברו בתיקי ההוצל"פ וביקשה לשלם את החוב בערכי קרן. המשיבה התנגדה לבקשה.

כב' רשמת ההוצל"פ בהחלטתה מיום 31.8.2022 דחתה את הבקשה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטת כב' הרשמת סבורני כי החלטת כב' הרשמת הינה החלטה סבירה בנסיבות העניין. כב' הרשמת נימקה החלטתה הדוחה את הבקשה בכך כי במהלך השנים מצטברות ריביות והצמדות בתיקי ההוצל"פ, וכי למרות התשלומים ששולמו נצברו ריביות על תשלומי היתרה. פריסת החוב לתשלומים הינה זכות המוענקת לחייב אך אל מול זאת עומדת זכותו של הזוכה להפרע מתשלומיו. עוד הוסיפה כי החייב ז"ל לא עמד בתשלומים במסגרת תיק האיחוד וזה פוזר.

טוענת המבקשת כי כב' הרשמת טעתה עת לא הפעילה את שיקול דעתה ולא ראתה טעם מיוחד בבקשתה של המבקשת להפחתת ריביות. ואולם, עיון בבקשה מעלה כי המבקשת לא העלתה כל "טעם מיוחד" המצדיק את קבלת בקשתה.

הפסיקה הכירה בנסיבות מסוימות כמצדיקות הפחתת הריביות. כך למשל, מקום בו הזוכה נקט בשיהוי ניכר בביצוע פעולות לגביית החוב או נהג בחוסר תום לב (ראה ע"א (ת"א) 1191/05 אגוזי נועם נ' בנק דיסקונט סניף ראשי ת"א , ורע"א 19619-06-16 עדוי עזרי נ' אמנונים חברה לעבודות עפר בע"מ (פורסמו בנבו)).

ואולם, בענייננו לא הועלתה כל טענה שהיא הנוגעת להתנהלות הזוכה בתיקי ההוצל"פ. יצוין כי מתגובת המשיבה (הזוכה) עלה כי מאז הוקם תיק האיחוד בשנת 1999 ניסתה מספר פעמים להביא לפיזורו של תיק האיחוד לאחר שהחייב לא שילם את צו התשלומים במלואו וכסידרו ואולם, ללא הצלחה.

אכן, כפי שקבעה כב' הרשמת, בצד האפשרות שניתנה לחייב לשלם את חובותיו בפריסה עומדת מנגד זכותו של הזוכה, הממתין שנים לתשלום החוב כלפיו, לקבל את כספו בצירוף ריביות והצמדות.

אין לקבל את טענת המבקשת לפיה פטירת החייב וקשייה הכלכליים של אשתו מהווים טעם מיוחד להפחתת הריביות. אין מדובר ב"טעם מיוחד" המצדיק הפחתת ריביות, לא מות החייב ואף לא קיומם של קשיים כלכליים. ברי כי גם רצונה של המבקשת "לנקות את שם בעלה" אינה בגדר טעם מיוחד המצדיק היעתרות לבקשה.

בשולי הדברים יוער כי אכן סמכות רשם ההוצל"פ להפחתת הריביות הקבועה בחוק הינה מסלול נפרד ושונה מהאפשרות של המבקשת לפנות בבקשה לקבלת הנחה בהתאם לנהלי משרד הפנים. כב' רשמת ההוצל"פ הפנתה בהחלטתה את המבקשת לפנות לעיריה או למשרד הפנים לבחון בקשה לקבלת הנחה, ואולם, כב' הרשמת לא דחתה את בקשת המבקשת מטעם זה אלא מנימוק אחר כפי שפורט לעיל.

לאור האמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור, נדחית.

בנסיבות העניין, המבקשת תישא בהוצאות (מתונות) בסך של 1,200 ₪.

לתשלום תוך 30 יום.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים

ניתנה היום, ה' חשוון תשפ"ג, 30 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.