טענה לסילוק על הסף בשל אי-מיצוי הליכים, וזאת במסגרת עתירה מנהלית המופנית כלפי החלטת המשיבה, הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית (להלן: הרשות), מיום 30.12.2020.

בהחלטה נקבע כי המוצר "סיירוס 2 לדור 5" שפיתחה העותרת (להלן בהתאמה: אסוקס, המוצר החדש), הוא מוצר שמכירתו חייבת בתשלום תמלוגים לפי סעיף 21(א) לחוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק המו"פ).

הרקע העובדתי

1. אסוקס היא חברת הייטק הפועלת בתחום פתרונות התקשורת והרשתות הסלולריות. במהלך השנים היא הגישה לרשות בקשות לאישור ומימון תכניות מחקר ופיתוח, כהגדרתן בסעיף 4 לחוק המו"פ. מתוכן, אושרה לאסוקס תמיכה בששה תיקי מחקר ופיתוח שהוגדרו כתכנית 38266 (להלן: התכניות המאושרות). תשע בקשות שהגישה אסוקס נדחו.
2. ביום 9.9.2020 פנתה אסוקס לרשות במכתב שבו עדכנה את הרשות על מוצרים שפותחו במסגרת התכניות המאושרות. לצד זאת אסוקס הביאה לידיעת הרשות שבמהלך השנים 2019-2020 היא פיתחה את המוצר החדש, שאינו מהווה לעמדתה "מוצר" שפותח במסגרת "תכנית" כהגדרת מונחים אלה בחוק המו"פ. לפי האמור בהודעתה של אסוקס לרשות המוצר החדש פותח מבלי שנעשה שימוש בכספי הרשות, הוא שונה לחלוטין מהמוצרים שפותחו במסגרת התכניות המאושרות, ואינו מסתמך על ידע שנוצר במסגרת תכניות אלה. לפיכך, אסוקס גרסה שמכירתו של המוצר החדש אינה כפופה לחובתה לשלם לרשות תמלוגים.
3. ביום 30.12.2020 הודיעה הרשות לאסוקס שבקשתה להחרגת המוצר החדש מתחולת החובה לתשלום תמלוגים נדחית, וכי הכנסותיה ממנו חייבות בתשלום תמלוגים. הנימוק שניתן הוא, שמהבדיקה המקצועית שבוצעה, המוצר החדש פותח על בסיס הידע והטכנולוגיה שפותחו בתכניות המאושרות, וללא ידע זה היה לאסוקס "קשה, עד בלתי אפשרי", להגיע לפיתוח המוצר החדש. קביעה זו בוססה, בין היתר, על בסיס חוות דעתו של מר דודי גלנטי, בודק מקצועי מטעם הרשות (להלן: חוות הדעת).
4. לאחר הודעה זו פנתה אסוקס לרשות בבקשה לחשוף את המידע והמסמכים עליהם התבססה החלטתה. בשל סירוב הרשות ולאחר דין ודברים בין הצדדים, הוגשה עתירה למסירת המידע, וזאת לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע, עת"מ 56116-08-21).
5. לאחר הגשת העתירה, הועברה ביום 31.10.2021 חוות הדעת לאסוקס. הרשות סירבה להעביר מסמכים הנזכרים בחוות הדעת ואת נספחיה, משום שהחלטת הרשות לא התבססה על מסמכים אלה, אלא נערכה בהסתמך על חוות הדעת ועל בקשות התמיכה שהגישה אסוקס. בעקבות החלטה של בית המשפט שדן בעתירה, הועברו שאר המסמכים המבוקשים לידיה של אסוקס ביום 1.8.2022 ונמחקה העתירה.
6. בתקופה שבין העברת חוות הדעת לידיה של אסוקס לבין העברת יתר המסמכים שהתבקשו, התקיימה פגישה בין הצדדים שהסתיימה ללא הסכמות, לאחריה הודיעה הרשות לאסוקס, ביום 14.3.2022, כי המחלוקת בעניין התמלוגים תובא להכרעה בפני ועדת המחקר, וזאת בהתאם לנוהל 200-03 "דיווח ותשלום תמלוגים" (להלן: הנוהל).
7. אסוקס השיבה לרשות ביום 16.3.2022 ובין היתר התייחסה להופעה לפני ועדת המחקר. אסוקס כתבה כי היא שומרת על זכותה להצגת טענותיה בפני ועדת המחקר, אלא שלטענתה הדיון בפני ועדת המחקר "אמור להתקיים רק לאחר הכרעה בהליך המתנהל בפני בית המשפט", ההליך לעניין מסירת המידע לפי חוק חופש המידע.
8. הרשות קיבלה את עמדת אסוקס לעניין עיכוב הדיון בעניינה בוועדת המחקר והחליטה לעכב אותו עד להכרעה בעתירה שהגישה החברה כנגד הרשות מכוח חוק חופש המידע.
9. כאמור, ביום 1.8.2022 נמסרו לאסוקס המסמכים שנתבקשו, וביום 20.9.2022 הוגשה העתירה שלפני, בה מתבקש ביטול החלטת הרשות מיום 30.12.2020, ומתן הצהרה כי המוצר החדש, אינו מוצר שפותח במסגרת התוכניות המאושרות. לאחר הגשת העתירה הוריתי למשיבה להגיש תגובה מקדמית, שבה העלתה טענה לאי-מיצוי הליכים, וזאת לצד טענות הנוגעות לעתירה לגופה. בשים לב לכך שמשמעות קבלת הטענה סילוק העתירה על הסף, התרתי לאסוקס להשיב לטענה, והיא עשתה כן.

עיקרי הטענות

1. לטענת הרשות, אסוקס פסחה על הדיון בוועדת המחקר, כפי שמחייב הנוהל וכפי שהוסכם על ידי הצדדים, וועדת המחקר היא זו שצריכה לדון תחילה בטענותיה של אסוקס לעניין החיוב בתמלוגים בגין המוצר החדש. בעניין זה הרשות נסמכת על סעיף 3.9.6 לנוהל.
2. אסוקס טוענת כי מיצתה את ההליכים לפני הרשות. היא הפנתה לכך שהמחלוקת בינה לבין הרשות נדונה משך מעל לשנתיים, הוחלפו מכתבים, התקיימו פגישות, ועמדת אסוקס נדחתה על ידי הרשות בדרך לקונית וסתמית. אסוקס מייחסת לרשות חוסר רצינות בטיפול בעניינה, סירוב למסירת מסמכים שנזכרו בחוות הדעת שעמדה בבסיס ההחלטה, והצורך בהתדיינות משפטית כדי לקבל את המסמכים.
3. אסוקס מסיקה מגישתה של הרשות, כפי שהיא רואה אותה, על כך שהרשות אינה חפצה לשקול את החלטתה לעניין התמלוגים באופן ענייני וכי החלטתה היא "סוף פסוק" מבחינתה. אסוקס סבורה כי אף אם מבחינה פורמלית לא התקיים דיון בפני ועדת המחקר, הרי שמבחינה מהותית מוצו ההליכים בפני הרשות.
4. אסוקס מעלה טענה חלופית שלפיה, גם אם תדחה טענתה כי היא מיצתה את ההליכים בפני הרשות, הרי שמתקיימים החריגים הפוטרים אותה מקיום דרישה זו. היא מפנה לבג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה ואח' נ' כנסת ישראל ואח', פ"ד נט(2) 481 (2005) (להלן: עניין חוף עזה), שבו נזכרו שלושה חריגים: הסעד החלופי אינו יעיל; נסיבות המחייבות התערבות מידית של בת המשפט בכדי למנוע עוול; ושיקולי צדק כלליים מחייבים את התערבות בית המשפט.
5. לעמדתה של אסוקס, החריגים הללו מתקיימים בענייננו:
6. הסעד החלופי אינו יעיל – הצדדים דנו במחלוקת בניהם מספר פעמים, ובכל פעם הרשות דחתה את עמדת אסוקס ועמדה באופן נחרץ על החלטתה, מה שמלמד על סופיות ההחלטה.
7. הנסיבות מחייבות התערבות מיידית של בית המשפט בכדי למנוע עוול – אסוקס מוחזקת כמי שלכאורה חייבת לרשות מיליוני דולרים וחשופה להליכי גבייה אגרסיביים של כספים אלה. הדבר גורם לבזבוז משאבים רבים ולחוסר וודאות משפטית באשר לזכויותיה במוצר החדש. זאת, לצד הקשיים שהערימה הרשות "בהסתרת מידע" ובדבקותה בטענות פרוצדורליות שגויות על מנת לדחות את מועד ההכרעה במחלוקת בין הצדדים. מכאן נובעת ההצדקה לפטור את אסוקס מהחובה למצות את ההליכים ולפנות לוועדת המחקר.
8. שיקולי צדק כלליים מחייבים את התערבות בית המשפט – המחלוקת בין הצדדים לא תבוא אל סיומה ללא הכרעה שיפוטית, מאחר ואסוקס עומדת על עמדתה וכך גם הרשות – שלא מתכוונת לשנות את עמדתה. בנסיבות אלה ולאור התנהלות הרשות, שיקולי צדק מחייבים התערבות שיפוטית.

דיון והכרעה

1. לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה – סילוק על הסף, מחמת אי מיצוי הליכים.
2. כפי שנקבע, המעוניין להביא לשינוי החלטת רשות, צריך למצות את דרכי הפעולה המקובלות מולה בטרם פנייתו אל בית המשפט. מקום בו לעותר אפשרויות פעולה נוספות מול הרשות שלא מוצו, תדחה עתירתו על הסף (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי דיוני 346-347 (כרך ד', 2017) (להלן: משפט מינהלי)). ביסוד הדרישה למיצוי הליכים מול הרשות עומדת התפישה לפיה ההידברות בין הצדדים עשויה להביאם לכדי פתרון המחלוקת וכך לייתר פנייה לבית המשפט. בדרך זו ייחסכו משאבים שיפוטיים ותקודם היעילות. כמו כן, תשובתה המנומקת של הרשות מהווה בסיס לבחינת שיקול דעתה המינהלי ולאפשרות של בית המשפט לקיים ביקורת שיפוטית  אפקטיבית (בג"ץ 6159/18 אבירם נ' שר התחבורה, פסקה 4 (26.8.2018)).
3. כאמור, לדרישה למיצוי הליכים נקבעו חריגים. בעניין חוף עזה, כאמור, נזכרו מספר חריגים: מקרים בהם הסעד החלופי איננו יעיל; נסיבות המחייבות התערבות מידית של בית המשפט כדי למנוע עוול; ושיקולי צדק מחייבים היעתרות לבקשת העותר. עם זאת, חריגה מהחובה למיצוי ההליכים תיעשה במקרים חריגים שהם בעלי דחיפות מיוחדת בלבד (בג"ץ 8064/21 ד"ר ג'ושוע גצקו נ' ממשלת ישראל, פסקה 6 (24.11.2021)).
4. עיון בנוהל המסדיר את תשלום התמלוגים מלמד שהגוף האחראי על קביעת חבות מוצר מסוים בתמלוגים הוא ועדת המחקר:

"3.1.2 ככל שאושרה בקשה לקבלת הטבה, ועדת המחקר תדון ותחליט על המוצרים/הטכנולוגיה אשר ביחס אליהם ישולמו תמלוגים...".

19. הנוהל מסדיר את דרך הטיפול במחלוקות בין הרשות לבין מקבלי ההטבות לעניין חבות בתמלוגים:

"3.9.6 ככל שעדיין תהא מחלוקת בין קרן תמורה למקבל ההטבה, העניין יובא לדיון והכרעה בפני ועדת המחקר בהקדם האפשרי".

"3.9.7 על החלטת ועדת המחקר שניתנה לפי סעיף 3.9.6 לעיל, ניתן להגיש עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים, בהתאם לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000".

1. הנה כי-כן, החובה למיצוי הליכים מחייבת את העברת עניינה של אסוקס לוועדת המחקר, ורק לאחר שתינתן החלטת ועדת המחקר, ניתן יהיה להגיש עתירה, כנגד החלטתה של ועדת המחקר. אסוקס יוצרת זהות בין קרן התמורה לבין ועדת המחקר, אלא שאין המדובר בגופים זהים, והנוהל מחייב בחינת המחלוקת בפני הוועדה.
2. לא זו אף זו, הצורך בפנייה לוועדת המחקר היה ברור לאסוקס מלכתחילה, ואסוקס אף התייחסה לכוונה להעביר את בחינת טענותיה לוועדה זו, אלא ביקשה כי הדבר ייעשה לאחר שתינתן הכרעה בדרישתה לקבלת המסמכים. משנמסרו המסמכים, אסוקס 'דילגה' על הדיון לפני ועדת המחקר ופנתה לבית המשפט.
3. אין בידי לקבל את ההבחנה שמציעה אסוקס בין מיצוי הליכים "פורמלי" למיצוי הליכים "מהותי". משלא נערך דיון בפני ועדת המחקר כקבוע בנוהל, הרי שלא מוצו ההליכים. אין בהליכים אחרים שנערכו מול הרשות, ובהם פגישות והתכתבויות, בכדי להחליף את הדיון בפני ועדת המחקר.
4. נוסף על כך, לא מצאתי כי מתקיים חריג רלוונטי. אשר ליעילות הסעד החלופי ושיקולי הצדק שנטען שמחייבים התערבות שיפוטית, אין בכך שהרשות סירבה לקבל את עמדת אסוקס כדי להניח א‏‏־פריורית כי הדיון בפני ועדת המחקר חסר תוחלת. אדרבא, ההנחה היא שפנייה לרשות עשויה להשפיע על החלטתה, גם במקרה בו כבר הביעה את עמדתה בעניין (משפט מינהלי, עמ' 349). יש משקל בהקשר זה להרכבה של ועדת המחקר, הכוללת תשעה חברים בעלי כשירויות מקצועיות מגוונות, כקבוע בסעיף 9 לחוק המו"פ.
5. איני סבור כי הונח בסיס מספיק לפטור את אסוקס ממיצוי הליכים, בשל קיומו של עוול כלפי המצדיק את הפטור, ובשל חוסר הוודאות עד להכרעה. משמעות קבלת טענתה של אסוקס היא ביטול החובה למצות הליכים. מכל מקום, חלף הגשת עתירה טרם זמנה, ניתן היה לקדם את הדיון בוועדת המחקר.

סיכום

1. על יסוד האמור, העתירה מסולקת על הסף.
2. העותרת תישא בהוצאות המשיבה בסכום של 3,500 ₪.

ניתן היום, ט"ו טבת תשפ"ג, 08 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.