1. לפני בקשה להורות על פסילת רישיון הנהיגה של המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה, גם אם אלו יימשכו מעבר ל-6 חודשים, בהתאם לסעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה").

2. בד בבד עם הגשת הבקשה הוגש כנגד המשיבה כתב אישום המייחס לה עבירה מיום 15.09.2022 של נהיגה ברכב בהיותה שיכורה, בכך שסירבה לתת דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטר, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיפים 64ד(א) ו-64ב(א1) ו-39א לפקודה.

3. יצוין כי ביום 16.09.2022 נערך למשיבה שימוע על ידי קצין משטרה, שלאחריו הוחלט על פסילתה מהחזיק ברישיון הנהיגה לתקופה של 30 יום בגין העבירה שביסוד הבקשה ורישיונה נמסר במעמד זה למשטרה. אם כן, בבקשה שלפני מבוקשת הארכת פסילת הרישיון מעבר לתקופת הפסילה המנהלית ועד לתום ההליכים כאמור.

טענות הצדדים

4. לטענת המבקשת, בידה ראיות טובות למכביר להוכחת האשמה המיוחסת למשיבה. עוד לדבריה, חומרת העבירה, נסיבות ביצועה ועברה התעבורתי של המשיבה מעידים על מסוכנות תעבורתית גבוהה שלה המצדיקה את מתן הסעד המבוקש. בין היתר התייחסה המבקשת לאינדיקציה שהתקבלה בבדיקת נשיפון שנערכה למשיבה, בה נמצא אלכוהול בשיעור של 1,370 מק"ג בליטר אוויר נשוף, לעובדה כי המשיבה נמצאה רדומה על ההגה, כשהיא מדיפה ריח חזק של אלכוהול וברכב נתפס בקבוק אלכוהול וכשנכשלה בכל אחת מבדיקות המאפיינים שנערכו לה. לדבריה, אך בנס לא הסתיימה נהיגתה באסון והמבקשת עשתה עמה חסד כשלא הורתה לכל הפחות על שחרורה בתנאים של מעצר בית והסתפקה בפסילת רישיון הנהיגה.

5. ב"כ המשיבה הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיבה. עם זאת טען כי לא נשקפת מסוכנות מנהיגתה. לדבריו, המשיבה סובלת ממספר בעיות רפואיות שפורטו בפרוטוקול (הוצגו אישורים רפואיים) אשר יש בהן כדי להסביר את ריכוז האלכוהול הנשוף שנמצא בבדיקת הנשיפון ואת חוסר היכולת לבצע בדיקת נשיפה בינשוף. כן טען כי היא זקוקה לרישיונה בשל נסיבותיה האישיות הקשות שתוארו בפרוטוקול והצורך שלה להתנייד לעבודתה, להסעת שלושת ילדיה הקטנים ובהם ילד חולה שנזקק להסעה לטיפולים רפואיים ולצורך נסיעותיה שלה לטיפולים הרפואיים.

דיון והכרעה

6. כפי שנפסק בבש"פ 8161/06 אליעזר גבריאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 07.11.2006), "בדונו בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים, על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 11.5.2004, מפי השופטת פרוקצ'יה )להלן – עניין אבו סיביה(. על מסוכנותו של הנהג, ניתן ללמוד, בין היתר, מעברו התעבורתי ומנסיבות האירוע הספציפי גם יחד (ראו בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 11.2.1999, מפי השופט מצא; בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 6.11.2000, מפי השופט טירקל)".

ראיות לכאורה

7. לגבי מהותן של ראיות לכאורה, נקבע כי " על ביהמ"ש לבחון אם קיים סיכוי סביר להרשעת הנאשם לאחר עיבוד חומר הראיות במסגרת ההליך העיקרי. עסקינן בראיות גולמיות לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יוביל לראיות (רגילות) המבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. עוד נקבע כי בשלב מקדמי זה ביהמ"ש אינו נדרש לקבוע ממצאים בשאלת מהימנותם של העדים, ודי כי שוכנע שישנו פוטנציאל ראייתי להרשעת הנאשם בתום ההליך המשפטי – בכפוף לכך שלא נתגלו פירכות מהותיות וגלויות לעין, המצביעות על חולשה ממשית של התשתית הראייתית הלכאורית" (בש"פ 6573/13 מדינת ישראל נ' איציק אביתר (פורסם בנבו, 10.10.2013)); ו"לא מוטלת על התביעה החובה להוכיח כבר בשלב זה את כתב האישום שכן לא הרי ראיות לכאורה כהרי ראיות להוכחת אשמתו של הנאשם" (ע"ח (מחוזי חי') 10977-05-12 רוני מרקוזון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.05.2012)).

8. כאמור לעיל, ב"כ המשיבה לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה. אף על פי כן מצאתי לנכון לציין כי מעיון בתיק החקירה שהועבר לעיוני עולה כי אמנם קיימות בידי המבקשת ראיות רבות לכאורה להוכחת אשמתה של המשיבה בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום, שהינה עבירה חמורה שבצידה פסילת מינימום לתקופה של 24 חודש. בכללן של הראיות ניתן למצוא גם דוחות פעולה מפורטים שמסרו 5 שוטרים ולוחמי מחסום המעידים על נסיבות ביצוע העבירה, אליהן אתייחס להלן בבחינת מסוכנותה של המשיבה. דוחות אלו באים בצד ראיות נוספות ובהן דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, המציין ביצוע בדיקת נשיפון בה נמצאה אינדיקציה לשכרות בערך של 1,370 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף (אינדיקציה בלבד), חוסר שיתוף פעולה של המשיבה, קיומם של מאפיינים המצביעים על חשד לשכרות של ריח אלכוהול מהפה, הופעה מרושלת והתנהגות חריגה (מתפרצת כל כמה דקות) וביצוע בדיקת מאפיינים בה נמצאו מאפייני שכרות ודו"ח על בדיקת שכרות באמצעות מכשיר ינשוף.

מסוכנות

9. כפי שנפסק לא אחת, על מסוכנותו של הנהג ניתן ללמוד משני מקורות מרכזיים: האחד הינו נסיבות האירוע המסוים והשני מתוך עברו התעבורתי של הנהג (ראו בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל פורסם בנבו] (7.11.06); בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.2.99); בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.11.00)). לעניין זה ניתן לבחון האם מדובר באירוע מקרי או בהתנהגות אופיינית לנהג, והאם הנסיבות מעידות על אופי נהיגתו של העורר (בש"פ 4584/03 חרמון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.6.03))".

10. אין צורך להכביר מלים על מסוכנותה של עבירת הנהיגה בשכרות, שהינה גורם מרכזי לגרימת תאונות דרכים ומסכנת את שלומם וביטחונם של משתמשי הדרך. במהלך השנים חזרה הפסיקה והדגישה את החומרה הרבה הטמונה בעבירה של נהיגה בשכרות, את הסכנה הרבה הנגרמת בעטיה ואת הצורך להיאבק בה. כך, למשל, נאמר ברע"פ 8135/07 גורן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.02.20009) "אכן, לא יתכן חולק כי השכרות היא אחת מאמות כל חטאת בתחום התעבורה. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו, אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל, ואין צורך להכביר מלים על כך. תופס הגה והוא שיכור - הוא כמכונת מוות נעה. המחוקק נתן לכך ביטוי ברור בצורות שונות. על כן, ראוי מאבקן של רשויות האכיפה להגשים את רצון המחוקק, ובתי המשפט מצווים לתת לכך יד."(רע"פ 8135/07 גורן נ' מדינת ישראל, 11.02.2009). לא בכדי נאמר כי " כאשר אדם נוהג ברכב כשהוא שיכור, כלי הרכב משמש כנשק מסוכן." )רע"פ 1286/11 אמברם נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.10.2012)).

11. בעבירות נהיגה בשכרות נקבעה הלכה מנחה בפסיקת בתי המשפט בדבר חזקת מסוכנות. בעבירות אלו, בהתקיים ראיות לכאורה, ממילא מתקיימת מסוכנות המצדיקה את פסילת רישיון הנהיגה כחוק. ראה, למשל, ב"ש (מחוזי ת"א) 90192/07 יניב רדליך נ' מדינת ישראל (18.02.07)((לא פורסם), מפי כב' השופטת נוגה אוהד: "לטעמי עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת מיידית" וכן בש"פ 1975/07 יניב רדליך נ' מדינת ישראל (06.03.07) (פורסם בנבו). ערר שהוגש על החלטה זאת נדחה (בש"פ 1965/07).

12. בחינת נסיבות האירוע מלמדת על מסוכנות רבה מנהיגתה של המשיבה:

כפי שתואר במספר דוחות פעולה, המשיבה נמצאה על ידי לוחם מחסום ומפקד מחסום כשהיא רדומה על ההגה, התעוררה לאחר שמפקד המחסום דפק על חלון הרכב, גילתה עצבנות בתשאול, הלוחם והמפקד הריחו ריח של אלכוהול ברכב, התנהגותה היתה עצבנית, תשובותיה לא לעניין. ברכב נמצא בקבוק אלכוהול.

עוד דווח בדוחות על חוסר שיתוף הפעולה שלה ונראה כי העובדה שמספר רב של שוטרים ולוחמים היה מעורב באירוע מדברת בעד עצמה.

בדו"ח נוסף שערך רס"מ דוד שער פורט כי המשיבה סרבה תחילה לבדיקת נשיפון אך לאחר מס' דקות נשפה נשיפה קצרה אל המכשיר והתקבלה תוצאה של 1,370 מק"ג (יובהר כי עסקינן באינדקציה לקיומו של אלכוהול בלבד ועל כן מסוכנותה של המשיבה אינה נלמדת מהערך הנמדד), המשיבה נכשלה בכלל בדיקות המאפיינים, תחילה סרבה לבצע בדיקת ינשוף אך לאחר מספר דקות נתנה הסכמתה אך הכשילה את הבדיקה. עורך דו"ח זה ציין כי "הרחתי כי מפיה קיים ריח חזק של אלכוהול, והנ"ל מגיבה לא לעניין ועיניה אדומות, כמו הנ"ל הנ"ל מתנדנדת ונראת תחת שכרות ברמה גבוהה מאוד ואף כל כמה דק', הנ"ל מתפרצת בצעקות ודופקת על רכבה או על הניידת".

בדו"חות שערכו לוחם המחסום ומפקד המחסום גם תואר מפגש עם בני משפחתה של המשיבה (שתי אחיות שלה ובעלה) שתיארו התנהגות אופיינית של נהיגה בשכרות. לדברי מפקד המחסום "הם אמרו לי "שהם יודעים שהיא שתויה אלכוהול והיא במצב לא טוב והיא רבה איתם כל הזמן ושהיא עושה את זה כל הזמן היא הולכת לשתות אלכוהול ולעלות על ההגה ולנהוג כרגיל" ובעלה אמר "שהיא שותה אלכוהול ונוסעת עם הילדה שלו ברכב"".

הסממנים הנ"ל מצביעים על קיומה של שכרות ברמה גבוהה. כאמור, למשיבה מיוחסת שכרות מכוח סרוב. הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. סרובה של המבקשת לבדיקת הינשוף תומך אף הוא בקיומו של אירוע שכרות ברמה גבוהה. שעה שהמשיבה נרדמה על ההגה, ככל הנראה בשל שכרותה הרבה, הרי שאך בדרך נס לא הסתיים האירוע בתאונה קשה.

13. אף כי עברה התעבורתי של המשיבה אינו מכביד (נוהגת משנת 2006 ולחובתו 5 הרשעות קודמות מסוג ברירת משפט), נסיבות האירוע החמורות מוכיחות לטעמי קיומה של מסוכנות גבוהה בנהיגתה שנכון וראוי לאיינה בפסילת רישיונה עד לתום ההליכים נגדה.

14. בשל המסוכנות הגבוהה ממנה התרשמתי, לא מצאתי כי יש להעדיף את האינטרס האישי של המשיבה על פני האינטרס של שמירת שלום הציבור, חרף הנסיבות האישיות הנטענות.

15. להשלמת הדברים יצוין כי עיינתי בפסיקה אותה הציג ב"כ המשיבה וכי פרט לעובדה שכל פסקי הדין שהוצגו הינם של בתי משפט השלום לתעבורה ואינם בבחינת תקדים מחייב או הלכה מנחה, הרי שגם לגוף הדברים כל החלטה ניתנה בשל נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה (כגון חולשת הראיות, השפעה קלה של האלכוהול, בדיקת מאפיינים תקינה, שיהוי) בעוד נסיבות מקרה זה מובילות לדידי למסקנה הנ"ל.

16. נוכח האמור לעיל אני מורה על הארכת פסילת רישיון הנהיגה של המשיבה עד תום ההליכים נגדה. לאור כך שרישיונה מצוי בידי המשטרה מיום 16.09.2022 לא נדרשת הפקדה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ט' תשרי תשפ"ג, 04 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.