בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת תשלום קנס מיום 6.2.20 המייחסת למבקש עבירה של אי חגירת חגורת בטיחות בניגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

דיון והכרעה

1. סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") מעניק לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להישפט בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 229(ה) לחסד"פ בשינויים המחויבים או מטעמים שיירשמו. ההלכה היא כי יש לנקוט בעניין זה על דרך הצמצום, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין, כשיש סיבה מוצדקת לאי התייצבות או אם הדבר דרוש למניעת עיוות דין (ע"פ 40599/07 רואמי אברהם נ' מדינת ישראל מיום 3.12.2007).

2. בעפ"ת 33548-07-19 שמוש הכהן נ' מדינת ישראל מיום 15.1.2020 נקבע:

"בפסיקה הובהר כי בעבירה מסוג ברירת משפט, הנחת היסוד היא שהנאשם אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. בכך שונה מצב הדברים מעבירה בה לנאשם זכות להישפט מלכתחילה (רע"פ סדגר נ' מדינת ישראל 27/1/2010; רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל 2/6/2009)".

3. סעיף 229(ה) לחסד"פ קובע, כי על בית המשפט להשתכנע שהבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו את הגשתה במועד וכי היא הוגשה מיד לאחר שהוסרה.

4. לטענת המבקש הוא אינו זוכר את האירוע וכיון שהדו"ח אינו קריא ולא ניתן לקרוא את נסיבותיו הוא לא פעל להגשת הבקשה במועד.

5. הודעת תשלום הקנס נמסרה למבקש במועד ביצוע העבירה והוא אישר קבלתה לידיו בחתימת ידו. בהתאם להודעה היה על המבקש לשלם את הקנס או לבקש להישפט בגין העבירה עד ליום 6.5.20. סד הזמנים כאמור, סעיף העבירה, מהות העבירה וגם תגובת המבקש כפי שנרשמה בדו"ח, "רק עכשיו יצאתי" כתובים באופן ברור. בנסיבות אלה איני סבורה כי טענת המבקש לפיה הוא אינו זוכר את האירוע הנסמכת על כך שהדו"ח אינו קריא, מהווה טעם המצדיק אי הגשת הבקשה במועד. גם טענת המבקש לפיה האיחור בהגשת הבקשה נעוץ בכך שהדו"ח ניתן בעיצומו של משבר הקורונה נטענה שעלמא ואין בידי לקבלה.

חשש לעיוות דין

6. המבקש טען שייגרם לו עיוות דין כיון שנסיבות המקרה נכתבו בדו"ח באופן בלתי קריא וכי הוא מכחיש את ביצוע העבירה.

7. אין די בעצם כפירה בביצוע העבירה כדי להקים טענה של עיוות דין. טענה מעין זו, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (ראו : עפ"ת(מחוזי חי') 8141-07-15 בן ישי נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו 18.10.15); עפ"ת(מחוזי ים) 8206-06-18 ברהום נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו 15.10.18); עפ"ת (חיפה) 20841-09-20 גאווי נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו 23.09.20)).

8. לאחר שעיינתי בדו"ח אני סבורה, כי גם אם קיים קושי מסוים בקריאת הנסיבות המפורטות בו אין בכך משום עיוות דין המצדיק כשלעצמו את קבלת הבקשה. תגובת המבקש לדו"ח לפיה הוא "רק עכשיו יצא" מהווה לכל הפחות ראשית הודיה לאמור בדו"ח. כפירתו של המבקש הינה כללית ואינה כוללת תשתית ראייתית כלשהי להוכחת טענתו לפיה הוא לא ביצע את העבירה המיוחסת לו.

9. יתרה מכך, גם אם היה המבקש מעלה טענות של ממש להגנתו מוטלת על בית המשפט חובה לבחון אותן בזהירות של ממש. בנסיבות שבפני אני סבורה כי המבקש לא עמד בנטל המצביע על פוטנציאל לשינוי התוצאה ובנסיבות אלה לא מצאתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם תדחה בקשתו.

שיהוי בהגשת הבקשה

10. מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי ניכר של כשנתיים וארבעה חודשים מהמועד האחרון הקבוע להגשת הבקשה להישפט, זאת ללא הסבר מספק, ודי בכך להביא לדחיית הבקשה (השוו עפ"ת 75464-12-19 מעגל שני בע"מ נ' מדינת ישראל מיום 29.1.2020(לא פורסם))

נוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשפ"ג, 18 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.