1. לפני ערעור על פסק דין שניתן בבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (כבוד הדיין אסף נועם) בתיק ערר (י-ם) 3427-22, שבגדרו נמחק הערר בנימוק כי הדיון בו התייתר.

2. המערער אזרח ישראל יליד 1962, אשר עלה לישראל בשנת 1990. המערערת, אימו של המערער, אזרחית אוקראינה, אלמנה ילידת 1938, נכנסה לישראל לראשונה בשנת 1994 ומאז שוהה בה פרקי זמן ממושכים.

3. ביום 5.3.2021 הוגשה בקשה להענקת מעמד למערערת מטעמים הומניטריים מיוחדים.

4. ביום 8.8.2022 משהתעכב מתן ההחלטה בבקשה, הגישו המערערים את הערר מושא ערעור זה, ובגדרו התבקש בית הדין "להורות למשיב להעניק לעוררת רישיון ישבה מסוג א/5", זאת בשים לב למצבה הרפואי הירוד ולאי מתן מענה לבקשתה.

5. בפסק דין שניתן ביום 19.9.2022 מושא ערעור זה, צוין כי במסגרת הטיפול בבקשתה נערך למערערת ראיון ביום 27.2.2022, וביום 8.11.2022 צפויה הוועדה הבינמשרדית המייעצת למשיב לדון בבקשתה ולהגיש את המלצתה.

בפסק הדין נקבע כי "לנוכח הכלל הידוע כי לא תיערך ביקורת שיפוטית טרם השלמת ההליך המנהלי וקבלת החלטה סופית לגופו של עניין על ידי הרשות המוסמכת... מצאתי כי דין הערר להימחק בשל היותו מוקדם ובשל אי מיצוי ההליך המנהלי בבקשתה של העוררת, אשר נקבעה לדיון במועד קרוב בפני הוועדה הבינמשרדית". עוד נקבע כי אין הצדקה לקבלת בקשתה של המערערת כי עד למתן ההחלטה בבקשתה יוענק לה רישיון שהייה בישראל מסוג א/5 "כיוון שהעוררת לא החזיקה ברישיון זה בישראל בעבר ובקשתה מהווה אפוא בקשה לצו עשה אופרטיבי אשר שמור למקרים חריגים ביותר ... והן כיוון שאף לו תתקבל בקשתה של העוררת בידי הוועדה הבינמשרדית הרי שאין כל הכרח כי תזכה דווקא לרישיון מסוג זה, המספק לה זכויות כלכליות שונות בישראל, ולא לרישיון מסוג ב/1. כמו כן, לעניין זה יש להביא בחשבון את הדין העצמי הניכר של העוררת, אשר נמצא כי מיום 28.1.2019 נותרה לשהות בישראל באופן בלתי חוקי, ואך בחודש מרץ 2021 פנתה למשיב בבקשה להסדרת מעמדה החוקי בישראל".

6. בכתב הערעור טוענים המערערים כנגד השיהוי הרב במתן החלטה בבקשה, הנמשך למעלה משנה וחצי. המערערים מפנים לכך שהבקשה הוגשה בחודש מרץ 2021 ובחודש דצמבר 2021 ניתנה התחייבות המשיב לכך שבתוך 90 יום יובא עניינה של המערערת לפני הוועדה הבינמשרדית ולאחר מכן תתקבל החלטה בעניינה – התחייבות זו הופרה לטענתם כאמור לעיל.

7. לטענתם "מעבר לכך שפסק דינו של בית הדין מביא לעינוי דין, דבר החמור כשלעצמו, הרי שפסק הדין אינו עומד בקנה אחד עם המצופה מרשות הנותנת שירות לציבור". נטען כי "בפסק דינו בית הדין מחק ערר שהוגש בגין אי מתן החלטה מהסיבה שלא ניתנה החלטה. כך ממש".

עוד נטען כי מאז שהתאלמנה בשנת 1996 חיה המערערת בת ה-84 בבדידות. בנה שוהה בישראל וביתה בקנדה, ולאחרונה חלה ירידה חמורה במצבה הגופני והנפשי, ומשכך שוהה היא בישראל לצדו של בנה, הדואג לכל מחסורה.

8. בכתב התשובה לערעור נמסר כי ביום 8.11.2022 דנה הוועדה הבינמשרדית בבקשה, והחלטה בעניינה של המערערת צפויה להתקבל בתוך 45 יום.

בהודעה שהגישה המשיבה ביום 25.1.2023 נמסר כי מנכ"ל המשיבה החליט לאמץ את המלצת הוועדה הבינמשרדית, ובהתאם לכך דחה את הבקשה.

9. המערערים מתנגדים למחיקת הערעור וטוענים כי לא התייתר. לטענתם "הסיבה היחידה למתן ההחלטה – דיון הקבוע להיום בפני כבוד בית המשפט. ההחלטה שניתנה אתמול 'אישרה' את בקשת המערערים ולמעשה השאירה את המערערים ללא כל סעד, מאחר וקבעה כי המערערת אישה חולה הזקוקה לטיפולים רפואיים שוטפים תשהה בישראל באשרה מסוג ב-2 (אשרת תייר), זאת תוך התעלמות מוחלטת מכל צרכיה וכלל הנסיבות ההומניטריות... למעשה השתמשה המשיבה בטריק פסול להחזיר את עניינם של המערערים למעגל שוטה של ריצה לערכאות משפטיות הלוך ושוב ובית המשפט הנכבד מתבקש לשים סוף פסוק לטרטור של המערערים".

המערערים טוענים עוד כי פסק הדין בערר כשלעצמו שגוי שכן "למעשה פוגע בזכותם של המערערים לתקוף היעדר החלטה מטעם הרשות" וכן "במקרים מסוג זה על בית המשפט להתערב בהחלטה של המשיבה ולתת סעד כבר עתה".

10. דין הערעור להידחות.

יש לקבל את טענת המערערים כי הדיון בבקשה מושא הערעור התארך יתר על המידה. עם זאת משניתנה החלטה בבקשה ביום 25.1.2023 בשל עתה עניינה של המערערת לדיון לגופו של עניין בפני בית הדין לעררים.

אין יסוד לבקשת ב"כ המערערים כי בשל השיהוי הרב בקבלת ההחלטה, על בית משפט זה לקבל עתה במסגרת הערעור הכרעה לגוף העניין. משעניינה של המערערת לא נבחן לגופו בפני בית הדין לעררים ומשטרם ניתנה בעניין הכרעה במסגרת פסק דין, אין העניין בשל לדיון לפני ערכאת ערעור.

את ההחלטה מיום 25.1.2023 רשאים המערערים לתקוף בדרך של הגשת ערר לבית הדין לעררים, ומובן כי טיעוניהם לגוף העניין נשמרים להם. כך גם בעניין בקשתם לקבלת סעד ביניים.

11. אשר על כן הערעור נדחה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ המערערים.

בנסיבות אלה אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' שבט תשפ"ג, 27 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.