1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' הרשם הבכיר חילמי חג'וג') מיום 26.6.22 בתיק תאד"מ 64370-05-21, לפיו חויבה המערערת לשלם למשיבה סך של 1,800 ש"ח בתוספת אגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

2. רקע הערעור וההליך שביסודו הוא תביעת המשיבה לפיצוי בגין נזק רכוש, הנובע מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 1.3.21 בה פגע רכב המבוטח על ידי המערערת ברכב המשיבה.

3. הצדדים נחלקו בשאלת גובה הנזק בלבד, לאחר שלא היתה מחלוקת בינהם בשאלת האחריות. לאחר שנשמעה עדות התובעת ונשמעו סיכומי הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ינתן פסק דין ע"י בית המשפט לפשרה, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

4. לאחר שעיין בית המשפט בכתבי הטענות ובראיות שצורפו ובכללן תמונות הנזק, התרשם באופן בלתי אמצעי מעדות התובעת ושמע את טיעוני הצדדים לפניו, מצא לפסוק את דינו כמפורט לעיל.

5. המערערת טוענת כי התביעה עסקה בשאלת הפרשי גובה הנזק (שאלת קיזוז הסכום של 2,201 ₪) , בעוד שהתביעה התקבלה בחלקה בהתבסס על הכרעה בשאלת האחריות בין הצדדים לתאונה שלא היתה שנויה כשלעצמה במחלוקת. על כן, נוצרה לטענת המערערת "תוצאה בלתי אפשרית", הטעויות "גלויות ובולטות לעין" והותרת פסק הדין על כנו מנציחן שלא כדין. לטענת המערערת היה על בית המשפט קמא להתייחס לטענות הצדדים בדבר הדרך הנכונה לחישוב הפיצוי, על יסוד הדוחות שעמדו לפניו (דו"ח שמאי המשיבה ודו"ח יצחק לוי המבוסס על שאילתה ממשרד הרישוי).

6. אחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק הדין ובמכלול תיק בית המשפט קמא, לא מצאתי להיעתר לה.

7. בית המשפט קמא התרשם מהעדות שהובאה לפניו, עיין בראיות שהוצגו לפניו (תמונות ומסמכים), שמע את טיעוני הצדדים, ונתן את פסק דינו, כמקובל בהליך לפי סעיף 79 א', בהסכמת הצדדים, ללא פירוט נימוקיו. לא מצאתי כל יסוד לטענת המערערת לפיה ניתן פסה"ד בהתבסס על הכרעה בשאלת האחריות, משקביעה זו לא עולה בשום אופן שהוא מפסק הדין, הנוקב כמקובל בתוצאה הסופית ללא נימוקים.

8. אכן, אין בהסכמת הצדדים לפסיקה לפי סעיף 79 א' כדי לשלול מהם את הזכות להגשת ערעור. עם זאת, קשה ביותר, עד קרוב לבלתי אפשרי, להתערב בפסק דין מסוג זה בהעדר נימוקי בית המשפט קמא. התערבות תעשה רק במקרים של חריגה קיצונית מגבולות הסבירות בהסקת המסקנות. זה כמובן אינו המצב בענייננו.

כידוע הכלל הוא, כי ערכאת הערעור תמנע מהתערבות בפסיקתו ו/או העמדתה במקום הערכאה הדיונית לבחינת המערכת הראייתית שנפרשה לפניה, אלא במקרה חריג, בו בולטת טעות משפטית ברורה, או שהממצאים שנקבעו מופרכים על פניהם ובלתי סבירים. עיינתי בתיק קמא ולא מצאתי שניתן לקבוע, כי מסקנותיו של בית המשפט קמא אינן תואמות את הראיות שבאו לפניו, באופן כה מובהק המצדיק את התערבותה הנדירה כשלעצמה של ערכאת הערעור, בפסיקה נטולת נימוקים.

9. לאור האמור ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 138 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018, אני מורה על דחיית הערעור.

10. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשפ"ג, 23 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.