1. בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) - התשמ"ב-1982 מיום 25.10.22.

2. על המבקש הוטל קנס 11500656852 בגין נסיעה שלא בכביש במקום בו קיים כביש (כולל נהיגה על שול), בניגוד לתקנה 33(א) לתקנות התעבורה, מיום 6.6.21, שנאכפה באמצעות מצלמה ונשלחה למבקש בדואר רשום.

טענות המבקש

3. המבקש גילה לראשונה על קיומו של הדו"ח כשקיבל הודעה מאת המרכז לגביית קנסות.

4. המבקש פנה למפנ"א על מנת לקבל אישור מסירה ולברר מדוע דבר הדואר לא הגיע אליו.

5. מתשובת מפנ"א עלה כי דבר הדואר נשלח למבקש באמצעות דואר רשום שמספרו H500774600RC וחזר בציון "לא נדרש".

6. הודעת תשלום הקנס לא שולמה בשום שלב.

7. המבקש לא קיבל לידיו בשום שלב ועד לכתיבת בקשה זו עותק הדו"ח.

טענות המשיבה

8. בהתאם רישומי המחשב המשטרתי, הודעת תשלום הקנס נשלחה לכתובת הרשומה במשרד הפנים של המבקש.

9. מעיון באישור המסירה של דואר ישראל עולה כי דבר הדואר לא נדרש על ידי המבקש.

10. מדובר בשיהוי של למעלה משנה בהגשת הבקשה, בניגוד לעיקרון סופיות הדיון.

דיון והכרעה

11. משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה זמן רב לאחר המועד של 90 יום, שנקבע בסעיף 229(א)(ב) ל חוק סדר הדין הפלילי , הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה המיוחסת לו , כאמור בסעיף 229(חב) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון, כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י .

12. אישור המסירה של הדוח למבקש חזר בציון "לא נדרש". בהתאם לתקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי מתקיימת "חזקת מסירה", ועל המבקש מוטל הנטל להפריכה.

המבקש יכול היה לדעת על האישום התלוי ועומד נגדו ולבקש ההסבה בזמנים הקבועים בחוק, אם היה טורח לקחת את דבר הדואר במועד. משנמנע המבקש לקבל את ההודעה שנשלחה אליו בדואר רשום, אין לו להלין אלא על עצמו.

במקרה דנן, המבקש לא הוכיח, כי ההודעה לא נדרשה על ידו מסיבות שאינן תלויות בו ולפיכך החזקה לא נסתרה.

13. גדרי הזמן הקבועים בחוק מחייבים ואין לסטות מהם. בית המשפט העליון בפסיקתו עמד על נחיצות ההגבלה בלוח הזמנים משיקולי הגנה על סופיות הדיון ויעילות ההליך, להוציא החריג של אי-ידיעת המבקש על אישום התלוי ועומד נגדו.

עם זאת, סעיף 230 לחוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת להאריך את המועד להגשת הבקשה להישפט וליתן אפשרות למבקש להישפט מנימוקים שיירשמו. היינו, לשון החוק באה להורות כי אין להיעתר להודעה מאוחרת כדבר שבשגרה, אלא אם יש בפי המבקש נימוקים טובים וראויים המצדיקים את איחורו.

במקרה דנן כאמור, לא מצאתי, כי יש לרפא מחדלו של המבקש ע"י פתיחת שערי בית המשפט בפניו. יתרת מכך, וחשוב לא פחות, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, מתן אורכה להישפט במקרים כגון דא מהווה מדרון חלקלק שאחריתו מי יישורנו והאינטרס הציבורי מחייב למנוע הצפה של בתי המשפט, העמוסים ממילא, שלא לצורך.

14. אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשפ"ג, 12 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.