הבקשה וטיעוני הצדדים

1. לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש מנהלי למשך 30 יום ברכב בו בוצעה עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה מיום 21.10.22. המבקשת הינה הבעלים של הרכב במשותף עם הנהג, בנה של המבקשת, ד"ר מוחמד כנאנה, שביצע לכאורה את עבירת השכרות (להלן: "הבן" ו\או "הנהג").
2. המבקשת בבקשתה טענה כי הרכב נחוץ לה מאוד להתניידות לטיפולים רפואיים רבים ובתדירות גבוהה מאוד. מדובר ברכב יחיד. על כן, עתרה להורות על החזרת הרכב. הבקשה נתמכה בתצהיר המבקשת ורישיון רכב.

בדיון שהתקיים ביום 07.11.2022, נחקרה המבקשת והנהג תחת אזהרה, ב"כ המבקשת המלומד עו"ד חאתם סעב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וטען כי המדובר במבקשת מתקדמת בגיל, שהרכב נדרש לה לנסיעות יום יומיות לקופת חולים, קניית אוכל ועזרה לנכדים, כשאין לה כל עזרה, שכן היא חיה לבד והתחבורה הציבורית במקום מגוריה מוגבלת. הן המבקשת והן הנהג ללא עבר תעבורתי מכביד. הוא הוסיף כי הפסיקה נוטה לקצר במקרים דומים. על כן, עתר להסתפק בתקופת איסור השימוש שרוצתה ולהחזיר את הרכב. הוא הגיש תיעוד רפואי (נ/1).

בעדותה לפניי, המבקשת העידה כי היא משתמשת ברכב לצרכים שונים- קופת חולים, מועדון, הסעת נכדים מהמסגרות ומשק בית. היא מתגוררת לבד ועל כתפיה מוטל כל הנטל. היא המשתמשת העיקרית ברכב. בחקירתה הנגדית, היא השיבה כי היא עוזרת לבנות המתגוררת באותו כפר. מחזיקה ברכב אחד נשוא הבקשה שרשום גם על שם הבן. הבן לקח את הרכב מביתה. אודות רכבים נוספים; לפני שבעלה נפטר, העביר לה את הבעלות ברכב מסוג טויוטה. רכב ישן שנתנה לאחת הבנות מחוץ לכפר שעושה בו שימוש ומחזיקה בו בפועל. לחתן שלה יש רכב מסחרי והוא עובד בעכו. אין לבת שלה רכבים נוספים. הרכב הנוסף שמופיע על שם אותה בת מסוג פאסאט אינו בשימוש.

בהמשך הדיון, בנה של המבקשת אף הוא העיד. בעדותו הוא מסר כי הוא מתגורר בחיפה ועובד במרפאתו שם. הוא לא משתמש ברכב באופן קבוע אלא עושה שימוש בתחבורה ציבורית ומחזיק ברב קו. ביום האירוע, לקח את הרכב לאירוע בקרית שמונה. בחקירתו הנגדית, אודות רכבים נוספים, הוא השיב; רכב הטויוטה אולי לאחותו. רכב טויוטה נוסף הוא מכר לפני שנתיים ואינו בבעלותו. רכב סקודה, לאחר שנזכר, ירד מהכביש בשנת 2016 לאחר שעבר תאונת דרכים מחרידה. רכב טויוטה פלאג אין נוסף הוא מכר במרץ 2022 (בין ה- 10 עד 24 למרץ ובהמשך הבהיר מתחילת מרץ) לבני זוג מג'דידה, לפני שעבר לגור בחיפה.

1. המשיבה, באמצעות ב"כ המלומדת עו"ד שני ברדה, התנגדה לבקשה. היא טענה כי המדובר בעבירה חמורה ודי בכך לדחיית הבקשה. הרכב מתבקש מטעמי נוחות של המבקשת ותו לא, ואין בשיקולים אלה להצדיק החזרת הרכב, כאשר למבקשת אפשרות לעשות שימוש ברכב הטויוטה שהעבירה לבת שלה עד תום תקופת איסור השימוש. בנוסף, על שם הבן רשומים רכבים נוספים, דבר המתיישב אף עם עברו התעבורתי, בניגוד לעדותו, תוך שהפנתה לעברם התעבורתי הן של המבקשת והן של הבן הנהג.
2. תיק החקירה הוגש לעיוני.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה

1. כאמור, שאלת קיומן של ראיות לכאורה אינה שנויה במחלוקת. וגם לאחר שעיינתי בתיק החקירה שוכנעתי שקיים יסוד להניח כי יוגש נגד הנהג כתב אישום בעבירה של נהיגה בשכרות.

העילות לביטול הודעת איסור שימוש ברכב

1. סע' 57ב(ב) לפקודה, מונה את החלופות, אשר על פיהן יבטל בית המשפט את הודעת איסור השימוש: (1) כאשר הרכב נלקח מבעליו בלא ידיעתו ובלא הסכמתו או (2) כאשר הנהג ברכב פעל בניגוד להוראת בעל הרכב והלה עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

לעניין החריג בסע' 57ב(ב) לפקודה, נקבע בבפ"מ 6063-08-08 (חיפה) וליד גרייב בע"מ נ' מ"י (פורסם בנבו)(31.08.08):

" המחוקק היה ער למצב בו רכב יישלל מצד ג' אשר אינו מעורב לכאורה בביצועה של העבירה על כל המשמעות הכלכלית ואי הנחת הנודעת לכך עבור אותו צד ג'. התכלית העומדת ביסוד הוראות אלה היא המלחמה בנגע תאונות הדרכים. המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת בה נוטל חלק כלל הציבור, דהיינו, על כל בעלים של רכב לדעת כי בעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפוי סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. לכן, בשים לב לחובת זהירות מוגברת זו קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות כי עשה ככל שביכולתו למנוע את דבר ביצוע העבירה כתנאי לסיוג האחריות של בעל הרכב כאמור בסעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה כאמור לעיל. "ככל שביכולתו" קבע המחוקק סתם ולא פירש ועל בתי המשפט לצקת תוכן של ממש למשמעות דיבור זה."

בנוסף, גם כאשר לא הוכחו העילות שפורטו לעיל, מוסמך בית המשפט מכוח הוראת סע' 57ב(ג) לפקודה לבטל את איסור השימוש ברכב או לקצר את התקופה שבה נאסר השימוש ברכב "אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

דיון

1. לאחר ששמעתי בקשב רב את טיעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה, ולאחר שבחנתי את גרסתה של המבקשת וגרסת בנה, אשר העידו בפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
2. בענייננו, אין חולק כי הרכב נמסר לנהג ברשות המבקשת, המחזיקה בפועל ברכב, והמבקשת עותרת להגנה שבסעיף 57ב(ג) לפקודה.

לא מצאתי כי טיעוני המבקשת באשר לשיקולי הסעת הנכדים, בדיקות רפואיות, הליכה למועדון ומשק בית יש בהם להוות נסיבות אחרות המצדיקות ביטול הצו או צמצומו. נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה, כאשר נסיבות ביצוע העבירה לכאורה על אף עברו התעבורתי של הנהג שאינו מכביד (נוהג משנת 98, לחובתו 23 הר"ק אחרונה משנת 2022), מלמדים על מסוכנות שבנסיבות גוברת על הפגיעה המסוימת במבקשת, פגיעה שהינה מידתית ומאוזנת, ואשר נלקחה בחשבון על ידי המחוקק ובנסיבות אינה מצדיקה התערבות בשיקול דעתו של הקצין, וזאת אף בהנחה שאכן המבקשת אינה מחזיקה ברכבים נוספים ובהנחה שאין לה אפשרות לקבל את רכב הטויוטה מהבת שמחזיקה בו.

כמו כן, מעיון בתיעוד הרפואי (נ/1) וכן מעדות המבקשת והתרשמותי ממנה, אין המדובר במבקשת שמצבה הרפואי מהווה שיקול המכריע את הבקשה לטובת קיצור התקופה והחזרת הרכב.

1. הודעת איסור שימוש ברכב בו בוצעה העבירה, הינה אחת הדרכים היעילות לשמירה על ציבור המשתמשים בדרך, ויש בה כדי להרתיע נהגים מביצוע עבירות דומות, וכן לחייב בעלי רכבים לפקח כנדרש על מי שעושה שימוש ברכבם, מה עוד שבענייננו מדובר אף בנהג שהוא בעצמו בעלים במשותף לרכב.
2. מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין ואיני סבורה כי במקרה זה קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את ביטול האיסור לשימוש ברכב או קיצור התקופה.
3. על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

תיק החקירה הוחזר לתובע המופיע באולם בית משפט.

זכות ערר בחוק.

המזכירות תודיע לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשפ"ג, 15 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.