מונחת לפני בקשה להישפט באיחור על הודעת תשלום קנס שקיבלה המבקשת בגין רכיבה על המדרכה בניגוד להוראות סעיף 122א(ב) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת תגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, שכן היא אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 230 יחד עם סעיף 229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

לטענתה של המבקשת הודעת תשלום הקנס נשלחה לכתובת של אימה ולא לכתובתה והיא אינה יודעת בגין איזו עבירה היא נרשמה לחובתה. כמו כן, לטענתה היא לא קיבלה את הודעת התשלום המקורית, כמו גם את דרישת התשלום, שנשלחה לכתובת של אימה ואין סיבה שתשלם ריביות בגין מכתבים שלא הגיעו אליה. לבקשתה של המבקשת לא צורפו אסמכתאות מתאימות ותצהיר חתום כדין.

בהתאם לאמור בתגובת המשיבה, הודעת תשלום הקנס המקורית נמסרה למבקשת ביד במועד ביצוע העבירה. מכתב הדרישה הראשון נשלח לכתובתה המעודכנת במרשם האוכלוסין ביום 27.1.2021, כמו כן נשלחו 2 מכתבי דרישה נוספים לאותה הכתובת. בהמשך, ולאחר שגובה מס לא מצא את המבקשת בכתובתה, פעלה העירייה לאיתור כתובתה באמצעות משרד חקירות אשר איתר כתובת שונה, אליה מתייחסת המבקשת ככתובת של אימה.

בנוסף, לטענת המשיבה בתאריך 29.12.2021 המבקשת הגיבה למכתב הדרישה אשר נשלח אליה ביום 8.12.2021 בפנייה כתובה למייל. פנייתה נענתה טלפונית ובכתב, וחרף האמור לא שילמה את חובה ולא העלתה כל טענה נוספת כלפי הודעת תשלום הקנס.

כמו כן, אין ממש בטענותיה של המבקשת ועל כן לא ייגרם עיוות דין בדחיית בקשתה, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר והמבקשת לא פנתה במועד בבקשה להישפט אלא רק כאשר סבב שני של עיקולים תפס כספים מחשבונה.

בנסיבות אלה, קמה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, כמו כן, לא השתכנעתי כי המבקשת לא ביקשה להישפט במועד בשל נסיבות שאינן תלויות בה, וכי הבקשה הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

אף לגופה של הודעת תשלום הקנס, לא מצאתי בטענות המבקשת הגנה כלשהי, אלא רק טרוניה על אי קבלת מכתבים בגינן עליה לשלם ריביות. המבקשת אף לא מכחישה כי ביצעה את העבירה ומשכך לא קיים חשש לעיוות דין בדחיית הבקשה או טעם מיוחד אחר המצדיק את קבלתה.

אשר על כן , הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשפ"ג, 20 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.