1. מונחת לפני בקשה להישפט באיחור בגין תשע הודעות תשלום קנס שקיבלה המבקשת בגין תשע עבירות לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א -1961, בשל נסיעה בנתיב אשר יועד וסומן בתמרור כנתיב תחבורה ציבורית, ברחוב היינריך היינה ליד 414 בתל-אביב בין התאריכים 19.4.2022 –5.7.2022.
2. המבקשת טענה כי קיבלה חלק מהדו"חות נשוא הבקשה אך גילתה על חלק נוסף לאחר שפנתה לעיריית תל-אביב דרך אתר העירייה על מנת להגיש ערעור. לגוף העניין המבקשת אינה מכחישה את ביצוע העבירות על ידה, אך לדבריה כל העבירות של נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית בוצעו סמוך לביתה, באותו מקטע כביש ובאותו טווח תאריכים. עוד טענה המבקשת כי היא מתגוררת ביפו לבדה ומפרנסת את עצמה לבד ללא עזרה. משכך עותרת המבקשת להישפט באיחור או לשלם את קנסות המקור.
3. המשיבה בתגובתה טוענת שיש לדחות את הבקשה. לדבריה, הודעות תשלום הקנס אשר נרשמו לחובת המבקשת נשלחו באמצעות דואר רשום אל מענה של המבקשת כפי שהיה מעודכן במשרד הפנים. לדבריה, כפי שעולה מבקשת המבקשת עצמה, המבקשת למעשה מאשרת כי הודעות תשלום הקנס הגיעו לידיה. לבקשת בית המשפט צירפה המשיבה את הודעות תשלום הקנס, העתק אישור משלוח ההודעות וכן תצהיר המפרט את הליך משלוח ההודעות והפנתה לפסיקה עניפה אשר קבעה כי די באישור משלוח לצורך הוכחת משלוח ההודעה לתשלום קנס. משכך, לדברי המשיבה, קמה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד – 1974 (להלן – התקנות) אשר לא הופרכה ע"י המבקשת אשר כאמור לא טענה דבר באשר לכך. עוד טוענת המשיבה כי לגוף הדברים המבקשת אינה מכחישה את ביצוע העבירות המיוחסות לה אלא מבקשת לשלם את קנסות המקור ולהגיע להסדר מופחת עם המשיבה בשל מצבה הכלכלי. באשר לכך השיבה המשיבה בסעיף 4 לתגובתה, כי פתוחה בפני המבקשת האפשרות לפנות למשרדי המשיבה על מנת שתישקל שוב בקשתה להקל בגובה הקנס תוך הצגת אסמכתאות מתאימות.

דיון והכרעה

1. סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") קובע, כי בית המשפט רשאי לקיים את המשפט, גם אם הבקשה הוגשה באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה) לחסד"פ, לפיהם הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה. כן רשאי בית המשפט לקיים את המשפט, גם אם הבקשה הוגשה באיחור, מנימוקים מיוחדים אחרים שיפורטו.
2. לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה (על נספחיהן), ואת טענות הצדדים שהועלו במסגרתן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
3. הודעות תשלום הקנס נשלחו למבקשת באמצעות דואר רשום, לפי כתובת אשר היתה מעודכנת בעת משלוח ההודעות במשרד הפנים. אישור משלוח הדואר לפיו הודעות תשלום הקנס נשלחו צורף לתגובת המשיבה. משהוכיחה המשיבה את המצאת הודעות תשלום הקנס נשוא הבקשה אל המבקשת, יש להחיל את חזקת המסירה, הקבועה בתקנה 44א לתקנות. במקרה שלפני המבקשת אינה טוענת, למעשה, כי לא קיבלה את הודעות תשלום הקנס ומשכך ממילא לא הוכיחה כי לא קיבלה את ההודעות מסיבות שאינן תלויות בה. בנוסף, כאמור לעיל, צירפה המשיבה את אישורי המשלוח ומשכך קמה חזקת המסירה שלא נסתרה ע"י המבקשת.
4. לאור המפורט לעיל, לא ניתן להגיע למסקנה כי הבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקשת, ושמנעו ממנה להגישה במועד או כי הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.
5. בנוסף, לא מצאתי טעם מיוחד בגינו יש להיעתר לבקשת המבקשת להישפט באיחור שכן המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי ייגרם לה עיוות דין אם לא תיענה בקשתה. המבקשת לא הכחישה את ביצוע העבירות על ידה אלא ביקשה להגיע עם המשיבה להסדר על תשלום קנסות המקור הן בשל העובדה כי העבירות בוצעו באותו מקום תוך תקופה קצרה בין אפריל ליולי 2022 והן בשל מצבה הכלכלי. משכך ונוכח העובדה כי המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית שיכולה להצביע על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה ככל ותתקבל בקשתה, לא מצאתי כי קיים חשש לעיוות דין בדחיית הבקשה או טעם מיוחד המצדיק קבלתה.
6. באשר לבקשה לתשלום קנס המקור, בקשה זו אינה בסמכותו של בית משפט זה אשר אינו דן בהליכי הגבייה של החוב ואינו מוסמך להפחיתו בנסיבות בהן חל סעיף 229(ב) לחסד"פ. עם זאת, כאמור בסעיף 4 לתגובת המשיבה, המבקשת תוכל לפנות בשנית למשרדי המשיבה וזו תבחן שוב, בהתאם להצגת אסמכתאות באשר למצבה הכלכלי של המבקשת, את הבקשה להפחתת החוב ותשלום קנסות המקור.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשפ"ג, 15 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.