פתח דבר

1. עסקינן בהתנגדות לביצוע שטר חוב לביטחון על סך 448,008.02 ₪ (נכון ליום 20/09/2022) שנחתם ביום 3/04/2022 ע"י המבקש (להלן: "החוב"). הבקשה לביצוע שטר הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב בתיק מס' 505130-09-22 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

בהחלטתי מ- 19/11/2022 הוריתי לצדדים להשלים טיעוניהם בכתב, משראיתי להכריע בבקשה ללא קיום דיון.

רקע

2. המשיבה, קבלן ראשי, התקשרה עם המבקש בהסכם לביצוע עבודות בפרויקט בו זכתה במכרז. המבקש, הינו קבלן משנה אשר ביצע את העבודות בפרויקט, וזאת תמורת רווח קבלני שיוסכם בין הצדדים בגין כל פרויקט והיקפו.

המשיבה היתה מתחשבנת אל מול היזם, מקזזת את רווח הקבלני שלה, ומעבירה את היתרה למבקש.

3. ביום 1/10/2021 נחתם בין הצדדים הסכם לביצוע עבודות שיפוץ בפרויקט סניף הדואר "הנביאים חיפה" (להלן:"הפרוייקט") (נספח ב'1 לתגובה).

4. ביום 3/04/2022 שלח המבקש מכתב למשיבה במסגרתו אשר קבלת כספים מהמשיבה, וכן מסר שטר חוב ע"ס 400,000 ₪ המבטיח התחייבויותיו כלפי המשיבה על הסכומים שקיבל ושיגיעו מהמבקש "בהמשך" לסיום הפרויקט (להלן: "השטר"), בכפוף לכך שחלק המשיבה יעמוד על סכום קצוב וסופי של 100,000 ₪ + מע"מ שיופחת מהחשבון הסופי (נספח ב' לתגובה).

בשטר צויין כי תמורתו הינה מילוי התחייבות המבקש בעניין העבודות בפרויקט.

טענות הצדדים בתמצית

5. לטענת המבקש, בחודש 8/2021 סוכם בין הצדדים שהמבקש יבצע עבודות שיפוץ בפרויקט כמפורט בכתב הכמויות (נספח 3 להתנגדות), כך שבהתאם לכתב הכמויות שנמסר ע"י המשיבה למבקש נאמדה התמורה בסך של 2,890,602 ₪, אשר אינה כוללת תוספת ו/או שינויים, כאשר הרווח הקבלני המוסכם בין הצדדים הועמד על סך 100,000 ₪ + מע"מ.

6. לטענת המבקש, אף שביצע כל העבודות בפרויקט, הוא קיבל תמורה חלקית בסך של 2,442,801.72 ₪, והמשיבה נותרה חייבת לו סך 330,800.72 ₪, לאחר קיזוז הרווח הקבלני המגיע לה (בסך 117,000 כולל מע"מ).

7. המבקש טוען, כי מדובר בשטר מזויף וכי מעולם לא חתם עליו. החתימה המתנוססת עליו אינה שלו, והדבר נועד כדי לשלול ממנו את היתרה המגיעה לו.

בין כה וכה, ומבלי לפגוע בטענת זיוף החתימה, מהשטר לא ניתן ללמוד על מועד פירעונו.

8. לחילופין, טען המבקש, כי השטר הינו שטר בטחון שפירעונו מותנה בהסכם נשוא הפרויקט, אך המשיבה לא פירטה נסיבות בדבר התקיימות התנאי לפירעון השטר. וכן המשיבה לא הוכיחה, כי התקיים התנאי לפירעון שטר החוב.

9. מנגד, לטענת המשיבה, המבקש חתם על שטר החוב בפני עוה"ד סגל, והלה אישר כי נחתם שטר החוב בפניו. המשיבה צירפה תצהיר עוה"ד סגל לעניין חתימת המבקש בפניו (סומן א' לתגובה).

10. לטענת המשיבה, המבקש לא השלים ביצוע העבודות בפרויקט ולא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם. המשיבה נאלצה להשלים ביצוע העבודות במקום המבקש, ולשלם חובות המבקש לספקים שונים, אשר סרבו לסיים העבודות משלא שלם להם המבקש המגיע להם. משכך, נותר המבקש חייב למשיבה סך של 1,027,853 + מע"מ לפחות, בעוד השטר מכסה רק חלק מהחוב.

הכרעה

11. תקנה 20 לתקנות סדר דין אזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר דין אזרחי") קובעת כדלקמן:

"א)נקבע בחוק ההוצאה לפועל שיש לראות הליך בבית המשפט כבקשת רשות להתגונן, לא יתגונן נתבע זולת אם ניתנה לכך רשות לפי בקשה שהגיש לפי חוק ההוצאה לפועל.

(ב)בית המשפט יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא לעשות כן על יסוד האמור בה בלבד...."

12. ככלל יש לתת רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה. הלכה מקדמת דנא היא, שבית המשפט בוחן את הטענות באופן לכאורי, תוך שימת דגש על השאלה אם טענות אלה מקימות הגנה, ולו בדוחק, ומבלי לשקול שיקולי מהימנות המצהיר. כן אין הנתבע צריך לשכנע בנכונות טענותיו אשר בתצהיר, שכן, אין בודקים, בשלב זה של הדיון, כיצד יצליח הנתבע להוכיח את הגנתו, או מהו טיב ראיותיו.

"אכן, ההלכה היא, כי בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט שוקל את מהימנותו של הנתבע, ואין הנתבע צריך לשכנע בנכונות טענותיו אשר בתצהיר. די לנתבע בסך שבתצהירו הראה הגנה אפשרית בפני התביעה, ולו בדוחק ..." (ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית לביטוח סוכני סחר חוץ בע"מ, פד"י מה (5) 729 (1991)).

13. ראה גם בע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15/06/2009), קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים:

"בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן".

14. ו-בע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (9/12/2009), שם קבע בית המשפט העליון:

"בפסיקתו של בית משפט זה מן השנים האחרונות הנטייה היא, ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 620/06 סילבר נ' אטלי ([פורסם בנבו], 18.11.08) (להלן – עניין סילבר); ע"א 2113/06 סלימאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ([פורסם בנבו], 18.6.08) (להלן – עניין סלימאן)). נטייתו זו נובעת, בין השאר, ממעמדה של הזכות להתגונן ...

במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להתגונן, שמירת האיזון הנדרש בין מתן הרשות להתגונן לבין הזכות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר (בהתקיים התנאים המאפשרים זאת), יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה (עניין נחום); או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא" (עניין ששון, פסקה ה' לפסק-דינו של השופט רובינשטיין)".

(ראו בנוסף ע"א 7644/07 נ.פ.ג יזום ושיווק בע"מ נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (5/1/2010)).

15. ההלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון חוסות בעיקר תחת זכות יסוד שהוכרה על ידי הפסיקה, אשר מהותה זכותו של בעל דין לקבל את יומו בבית המשפט. אם יראה הנתבע הגנה אפשרית בדוחק, ואפילו בדוחק רב, על מנת להצדיק מתן רשות להתגונן יאפשר זאת בית המשפט ויתן למבקש את יומו בבית המשפט. עוד נפסק כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן לא יבדוק בית המשפט את טיב טענותיו של המבקש והזכויות להן הוא טוען, אלא יבדוק ויבחן האם קיימת עילה כלשהי אשר תוכל להוות בסיס להגנה כלשהי (כאמור, גם אם בדוחק), בפני התביעה שהוגשה כנגדו.

16. אומנם בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן אין ביהמ"ש נכנס לשיקולים של מהימנות, ועליו לשאול אם יש בגרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, משום הגנה מפני התביעה; אלא שחריג לכך הוא כאשר נראה, כי גרסת הנתבע אינה אלא "הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41; ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מג(3) 113).

17. לענייננו, לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ובחנתי את גרסתה של המבקש, סבורני כי יש לקבל את הבקשה חלקית.

18. יש להניח, לצורך הבקשה בלבד, כי באם יהא בידי המבקש להוכיח טענותיו שהובאו בתצהיר, תעמוד לו הגנה. כאמור, בשלב זה השאלה היחידה שעל בית משפט הדן בבקשת ההתנגדות להציב לעצמו הינה אם התצהיר מגלה הגנה אפשרית. בית המשפט אינו אמור לבדוק אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר אלא לצאת מנקודת הנחה שהן נכונות.

19. גרסת המבקש לפיה חתימתו המתנוססת על שטר החוב מזויפת אינה נתמכת בראיה כלשהי ודינה להידחות כבר בשלב זה. ראשית, במכתב מיום 3/4/2022 עליו חתום המבקש, ועל כך אין חולק, צויין מפורשות כי מצורף לו שטר חוב על סך 400,000 ₪ להבטחת התחייבויותיו כלפי המשיבה. שנית, המשיבה צירפה לתגובתה תצהיר של עוה"ד סגל במסגרתו הצהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי המבקש חתם בפניו ואימת את חתימתו. שלישית, השוואת חתימתו של המבקש על שטר החוב, על המכתב מיום 3/4/2022 ועל ההסכם מיום 1/10/2021, מעלה זהות כמעט מוחלטת ואפשרות קרובה לוודאי כי החותם הוא אותו אדם.

20. לא זו אף זו, טען המבקש כי מדובר בשטר חוב לבטחון שפרעונו מותנה בהסכם נשוא הפרוייקט, כאשר המשיבה לא פירטה מהו התנאי ולא הוכיחה כי התנאי התקיים. סבורני, כי טענה זו נראית על פניה כטענה עובדתית חלופית. לא ברור מה הגרסה העובדתית שהמבקש מנסה להציג. מחד טוען לזיוף חתימתו. ומאידך טוען, לגוף התנאים לפרעון השטר, כי מדובר בשטר חוב על תנאי אשר לא הוכח כי התקיים. אין הוא יכול לאחוז במקל משני קצוותיו ועליו לצדד בגרסה עובדתית אחת. תקנה 27 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת:

" בעל דין אינו רשאי להעלות בכתבי הטענות טענה שבעובדה סותרת או חלופית, זולת אם אימת בתצהיר כי העובדות כהווייתן אינן ידועות לו".

21. גם אם אדרש לטענות הלופיות של המבקש כנגד השטר, לפיהן לא התקיימו התנאים לפרעונו, עדיין נטל הראייה חל עליו, הוא החייב, להוכיח הן את טענתו ששטר החוב נמסר על תנאי והן שהתנאי לא התקיים (ע"א 623/88 גולדנברג נ' המשביר המרכזי בע"מ, פ"ד מד(2) 801, 803 (1990); ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 32795-10-12 ויקטוריה בן עמי נ' מישל קמחזי בע"מ (26/12/2013)).

22. המבקש טען בתצהירו, כי השלים ביצוע העבודות בפרויקט והמשיבה נותר חייבת לו כספים. בעוד המשיבה טענה, כי המבקש לא השלים ביצוע העבודות כפי שהתחייב על פי ההסכם, דבר שאילץ אותה להשלים העבודות במקומו ולשלם חובותיו לספקים השונים. להוכחת טענותיה המשיבה צירפה מיילים ומכתבים שנשלחו למבקש בדבר ההפרות ואי-השלמת ביצוע העבודות בפרוייקט (נספחים ד' 1 עד ד' 4 לתגובה).

23. עיון במיילים ובמכתבים מיום (3/08/2022, 14/08/2022) מלמד, לכאורה, כי המבקש לא ביצע כל העבודות בהתאם לפרויקט. המבקש לא צירף אסמכתא כשלהי שיש בה לסתור מכתבים אלה, ונראה כי אף לא השיב למכתבים אלה.

24. אכן, הגנתו של המבקש דחוקה, ועל סף הגנת בדים, עם זאת מצאתי ליתן לו יומו בבית המשפט. הרי שטר חוב נועד להבטיח קיומו של חיוב, ועל מנת להכריע בשאלה האם התקיים התנאי, קרי, האם יש חיוב, יש לקיים הליך שמיעת ראיות, זאת מעצם טיבו וטבעו של שטר החוב. וככל שיתברר, כי התנאי לא התקיים נחסמת התביעה השטרית כלפי המבקש. זוהי הגנה טובה, לכאורה, ומן הראוי ליתן למבקש הזדמנות להוכיחה.

אלא מאי? נוכח סיכויי ההגנה הקלושים, ראיתי לנכון להתנות מתן הרשות להגן בהפקדת ערובה משמעותית בקופת בית המשפט. כידוע, רשות להתגונן יכול שתהא מותנית בתנאים. תקנה 20(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת, כי:

"בית המשפט רשאי להתנות רשות להתגונן בתנאים, לרבות בדבר מתן ערובה".

25. מקום שהגנת המבקש לוקה בחוסר בהירות או נראית על פניה קלושה ביותר, נוהגים בתי המשפט, במקרים לא מעטים, להתנות מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכומי ערבות. בהקשר זה ראה ע"א 462/88 בן צבי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מד(1) ע' 127 (1989), בו נקבע, כי בהתחשב בחולשתן הלכאורית של טענות ההגנה הייתה אף הצדקה בהתניית מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערבות בגובה מלוא סכום התביעה.

סוף דבר

26. לאור המקובץ לעיל, מצאתי כי ראוי ומוצדק לתת רשות להתגונן רק לטענת המבקש באשר לתנאי פירעון שטר החוב ובאם התקיים התנאי, בכפוף להפקדת ערובה על סך 40,000 ₪, תוך 45 יום מהיום.

ניתן להמיר את ההפקדה בהפקדת ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ובלתי מוגבלת בזמן.

במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל, תיראה הבקשה כבקשה שנדחתה, והמבקש יהא רשאי להגיש בקשה לשפעול תיק ההוצל"פ.

27. כתב הגנה יוגש לא יאוחר מ-15/3/23, שאם לא כן ייראה התצהיר שצורף להתנגדות ככתב הגנה.

בנסיבות, ובהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.

54678313המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, ה' שבט תשפ"ג, 27 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.