1. לפניי בקשה לקבלת תסקיר מעצר משלים לתסקיר המעצר שהוגש ביום 14.12.22 בעניינו של המבקש.
2. בקצרה תתואר השתלשלות האירועים: בהחלטתי מיום 19.12.22 הוריתי על מעצרו באיזוק של המבקש. על החלטה זו הוגש ערר נשוא עמ"ת 41479-12-22 אשר נדון בפני כבוד השופטת לובנה שלאעטה חלאילה ובהחלטתה המנומקת מיום 21.12.22 קיבלה את הערר והורתה על מעצרו של המבקש עד תם ההליכים המשפטיים כנגדו תוך שדחתה גם את האפשרות של מעצרו באיזוק. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות לערור ב"גלגול שלישי" לבית המשפט העליון, נשוא הליך בש"פ 8813/22 שם קבע כבוד השופט גרוסקופף כי אין לקבל את הבקשה וכן בהתייחס למבקש העורר קבע כי קביעת בית המשפט המחוזי בדין יסודה וכי אין עניינו של המבקש תואם את הכלל לפיו אין עוצרים עד תם ההליכים בעבירות תעבורה.
3. כיום הוגשה בקשה נוספת להורות, כאמור, לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר ומבוקש כי תינתן התיחסות מפורשת לאופציה של מעצר המבקש באיזוק.
4. המשיבה מתנגדת בסוברה כי הדבר קיבל התיחסות בתסקיר, שירות המבחן לא בא בהמלצה וכן קיים עיגון לעמדה זו בהחלטות בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון.
5. לאחר שקראתי את עמדות הצדדים ואת ההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינו של המבקש בערכאות השיפוטיות באתי לכלל מסקנה כי אין הצדקה להיעתר למבוקש.
6. תסקיר המעצר מיום 14.12.22 התייחס מפורשות גם לאפשרות של מעצר באיזוק ושלל התאמה.
7. החלטות בית המשפט המחוזי (עמ"ת 41479-12-22) ובית המשפט העליון (בש"פ 8813/22) ברורות הן וקובעות כי אין עניינו של המבקש הולם שחרור לחלופת מעצר או מעצר באיזוק.
8. אשר על כן הבקשה להפנות את המבקש לקבלת תסקיר משלים לענין מעצר באיזוק נדחית.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשפ"ג, 08 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.