כנגד הנאשם נרשמה, ביום 29.10.21, הודעת תשלום קנס בגין אחיזה/שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, בעת שהרכב בתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וטען:" יש לי ברכב מולטימדיה ואני מתחבר אוטומטית למערכת. לא החזקתי שום דבר, לא דיברתי בכלל. הטלפון היה בתא למטה".

ביום 8.1.23, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"ר אדיר קדוש, עורך הדו"ח והוגשו הדו"ח, שסומן ת/1 וסרטון מצלמת גוף, שסומן ת/2.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 29.10.21, בסמוך לשעה 13:51, נהג הנאשם ברכב בכביש 20, מכיוון צפון לכיוון דרום, כשהוא בנתיב השני מימין ובהגיעו לק"מ 9, נצפה על ידי עד התביעה, שנהג בניידת משטרה, בנתיב השלישי מימין ולשמאלו של הנאשם, כאשר הוא אוחז טלפון נייד בצבע שחור, בידו השמאלית, בצמוד לפיו.

העד כרז לנאשם לעצור את הרכב, הסביר לו את מהות העבירה ורשם מפיו את הדברים הבאים:" אני לא השתמשתי בטלפון".

ב -ת/2, ניתן לראות את המתואר בעמוד 3 לפרוטוקול, שורות 8 עד 12.

העד נשאל והשיב כי נסע במקביל לרכב הנאשם בעת שהבחין בביצוע העבירה והפנה לתרשומתו בנסיבות הדו"ח.

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך ברכבו מותקנת מערכת מולטימדיה ואם היה מדבר, הטלפון היה מתחבר אליה. עוד טען הנאשם, כי לעד לא היה קו ראיה ברור, בגלל מהירות הנסיעה וכי לא ייתכן שהחזיק טלפון ביד שמאל.

הנאשם נחקר והשיב כי לא התווכח עם העד, רק אמר לו שלא דיבר בטלפון.

הנאשם נשאל והשיב כי בינו לבין העד הפרידו שני חלונות סגורים, כיוון שהיה קיץ והמזגן דלק וייתכן ומשענת הכיסא הסתירה לעד.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1. עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד נסע במקביל לרכב הנאשם והבחין בעבירה דרך חלון קדמי שמאלי, לגביו ציין כי היה שקוף וללא וילונות או מדבקות. העד תיאר את הטלפון הנייד ואת אופן האחיזה של הנאשם. עוד ציין העד כי שמר על קשר עין רצוף עם הרכב עד עצירתו.
2. עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.
3. גרסת הנאשם בבית המשפט, לא עשתה עלי רושם אמין וזאת בעיקר נוכח תגובתו הראשונית, עת ניגש העד לרכבו, כפי שניתן היה לראות ב-ת/2. הנאשם נשאל מדוע דיבר בטלפון הנייד ונותר ללא מילים וללא מענה וניתן בבירור כי הוא מודע לעובדה כי נתפס בקלקלתו, תוך ביצוע עבירה. בהמשך, החל הנאשם להתווכח עם העד, בלשון רפה ולטעון כי לא עשה שימוש בטלפון הנייד, אך כאמור, באופן לא משכנע ובניגוד לתגובה האינסטינקטיבית והראשונית שלו.
4. עוד אציין, כי לא ראיתי כל מניעה שהעד יוכל לראות את הנעשה ברכב הנאשם, כשהוא נוסע במקביל אליו וזאת גם במהירות של 90 קמ"ש.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשפ"ג, 07 פברואר 2023, במעמד הצדדים