החלטה

1. בפני בקשה לפי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש למשך 30 יום מיום 6.11.22 לגבי רכב מ.ר. 40958601.

1. על פי חומר החקירה, בתאריך 6.11.22 נהגה לכאורה ברכב הנ"ל המבקשת שהינה אשת המבקש, על אף שאינה מורשית לנהיגה כלל, ברכב המצוי בבעלותו של המבקש. יצויין, כי נהיגתה של המבקשת הופסקה ע"י שוטר, שהבחין בה במהלך משמרת, כשהיא נוסעת בניגוד לכיוון התנועה. עוד יצוין, כי על פי חומר החקירה, המבקשת טענה בפני השוטר, כי היא בעלת רישיון נהיגה מזה שלוש שנים ורק לאחר בדיקה במסוף התברר, כי אינה מחזיקה ברישיון כלל וכי היא בלתי מורשית.
2. יצוין, כי בתחילה, הבקשה הוגשה מטעם המבקשת בלבד וללא תצהיר. אולם, בבוקר הדיון הגיש ב"כ המבקשת בקשה להוספת המבקש להליך ובפתח הדיון הגיש תצהיר מטעם המבקש לתמיכה בבקשה. התצהיר כולל 2 סעיפים בלבד. האחד- בו נאמר: "אני מעולם לא התרתי לאשתי לנהוג – הרכב נלקח על ידה ללא הסכמתי וללא ידיעתי". הסעיף השני הוא הצהרה כי זהו שמו וחתימתו ותוכן תצהירו אמת.
3. בדיון שהתקיים בפני היום, נחקר המבקש על תצהירו.

המבקש לא טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה, המצדיקות החלטת קצין המשטרה על איסור השימוש ברכב, אלא אך טען, כי המבקשת נהגה ברכב ללא רשותו וכי לא ידע על ביצוע העבירה.

עוד טען המבקש, כי הוא זקוק לרכב לצורך פרנסתו ומן  הצדק להחזיר לו את רכבו ולא להענישו על חטאי המבקשת .

1. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי מדובר במי שאינה מורשת לנהיגה כלל אשר המסוכנות הנשקפת מנהיגתה רבה. עוד טענה, כי בתיק קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה. לאור זאת ולאור מסוכנות העבירה, הקצין לא חרג מסמכותו ועל כן הודעת איסור השימוש ניתנה כדין.

תיק החקירה הוגש לעיוני.

דיון והכרעה

1. מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה מורשה וכשיר לנהוג ברכב.
2. ראיות לכאורה

במקרה דנן, אין חולק, כי המבקשת אינה מחזיקה ברישיון נהיגה ואין צורך להכביר על מסוכנותה של נהיגה על ידי מי שלא הוכשר והורשה לכך ובכך סיכנה לא רק את עצמה אלא גם את בטיחותם של הסובבים  אותה.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה ובדוחות הפעולה, אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקשת.

1. מסוכנות

כאמור אין צורך להכביר מילים על מסוכנותה של נהיגה על ידי מי שאינו מורשה לנהיגה ואך בנס לא גרמה המבקשת לאסון.

סע' 57 ב (2) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לבטל צו איסור שימוש, אם הוכח, כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

המבקש לא פרט בתצהירו ואף לא בחקירתו אלו פעולות נקט כדי למנוע את העבירה.

לא זו אף זו, המבקש הודה בחקירתו, כי עותק אחד של מפתח הרכב היה ברשותו ועותק נוסף היה מצוי במגירה בחדרם המשותף וכי המבקשת ידעה על מקום הימצאו (ראה פרוטוקול עמוד 2, שורה 1).

דהיינו לא זו בלבד שהמבקש לא הזהיר באופן מפורש את המבקשת לבל תנהג ברכבו, הוא אף לא שמר מפניה את מפתחות הרכב לבל תנהג בו ללא רשותו. בהשאירו את מפתחות הרכב במקום הידוע למי שאינו מורשה כלל לנהיגה, לא ניתן לומר, כי הוא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה ונראה כי לא עשה מאומה לשם כך.

לכך יש להוסיף, כי המבקשת לא הגישה תצהיר לתמיכה בבקשה ואין בפני ביהמ"ש כל טענה, כי היא הוזהרה ע"י המבקש לבל תנהג.

סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת:" ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

במקרה הנדון, הנהגת ברכב הינה אשת המבקש.

לפיכך, לזכותו של המבקש לא עומדת ההגנה שבסעיף הנ"ל ור' לעניין זה רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י מפי כב' השופט נ. סולברג.

1. הטענה, כי המבקש זקוק לרכב לפרנסתו וכדי להסיע את אשתו, שמצויה בהריון בסיכון, וכי איסור השימוש פוגע בהם הינה מקוממת ועלולה להתפרש כאילו פרנסתו של המבקש או נוחותם של המבקשים חשובים יותר משלום הציבור ובטיחותם של  המשתמשים בדרך.
2. לאור האמור לעיל ולאחר ששקלתי את הטענות הצדדים, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב או קיצורה, והנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות, שהמבקשת ביצעה לכאורה את העבירה המיוחסת לה, אשר הצדיקה את נקיטת האמצעי שנקט בו  קצין המשטרה באיסור השימוש ברכב.
3. אשר על כן הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג חשוון תשפ"ג, 17 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.