בפני בקשה למתן צו סגירה שיפוטי למשך 90 ימים לתחנת דלק "טופ עפולה" מס' 2878 מרחוב החרט 8, אזור תעשייה עפולה, בהתאם לסעיף 2ב(א) לחוק הפעלת רכב (מנועים ודלק) תשכ"א – 1960.

רקע – פרטי כתב האישום והבקשה

1.         נגד המשיבים – המשיבה 1, חברת סולינה תזקיקי נפט בע"מ, והמשיב 2, שהינו הבעלים והמנהל הרשום של החברה, הוגש ביום 27.10.22 כתב אישום המייחס להם מספר עבירות לפי סעיף 2 לחוק הרכב ומספר עבירות לפי סעיף 9 וסעיף 17 לחוק התקנים, תשי"ג – 1973. מדובר בתחנת דלק המצויה ברחוב החרט 8 בעפולה, הידועה בשם "טופ עפולה", המוכרת ללקוחותיה, בין היתר מוצרי דלק מסוגים סולר ובנזין.

כתב האישום מייחס למשיבים חמישה אישומים;

בהתאם למיוחס למשיבים לפי האישום הראשון, ביום 18.10.22 נערכה ביקורת מדגמית לצורך בדיקת איכות מוצרי הדלק הנמכרים בתחנה. ממצאי בדיקת המעבדה שנערכו לדגימת הסולר שנלקחה ממשאבת הסולר בתחנה, העלו כי הסולר אינו עומד בדרישת תקן ישראלי 107, מאחר ותכולת הגופרית בסולר הייתה גבוה פי 2 ויותר מהמותר לפי התקן (21 מ"ג/ ק"ג לעומת 10 מ"ג /ק"ג המותרים לפי התקן). מיד עם קבלת התוצאה החריגה, הורתה המבקשת למשיבים ביום 19.10.22 להפסיק למכור סולר מן המיכל ממנו נלקחה הדגימה החריגה.

בהתאם לאישום השני, ביום 19.10.22 נערכה ביקורת מדגמית נוספת בתחנה, במסגרתה נלקחו בין היתר דגימת בנזין ממשאבת דלק המקושרת למיכל הבנזין בתחנה. ממצאי בדיקת המעבדה העלו כי הבנזין שבדגימה אינו עומד בדרישות תקן ישראלי 90 חלק 2 (באופן שבו כמות החומר שהזדקק גבוהה מן התקן גם ב-70 וגם ב-100 מעלות צלזיוס). עם קבלת התוצאות, הורתה המבקשת למשיבים ביום 21.10.22, להפסיק למכור בנזין מן המיכל ממנו נלקחה הדגימה.

בהתאם לאישום השלישי, ביום 24.10.22 ביצעו מפקחי המאשימה בדיקה נוספת בתחנה, בה נמצא כי חרף האיסור הקבוע בהודעה מיום 21.10.22 בדבר מכירת בנזין, וטרם ניתן למשיבים אישור לחדש את מכירת הבנזין בתחנה, המשיכו המשיבים למכור בנזין בתחנה, תוך הפרת הוראות המבקשת.

בהתאם לאישום הרביעי, בהמשך לאמור באישום השלישי, ביום 24.10.22, לאחר שנמצא כי המשיבים ממשיכים למכור בנזין בתחנה חרף האיסור, נלקחה בדיקת בנזין נוספת ממשאבת דלק המקושרת למיכל בנזין בתחנה. תוצאות בדיקת המעבדה העלו כי הבנזין שבדגימה אינו עומד בתקן 90 (באופן שבו תכולת המתאנול גבוהה מהמותר על פי התקן ביותר מפי 2, ובנוסף כתוצאה מכך לא היה ניתן לבדוק את רמת האוקטן בבדיקה). עם קבלת תוצאות המעבדה, ביום 25.10.22, הורתה המבקשת למשיבים להפסיק למכור בנזין מן המיכל ממנו לקחה הדגימה האמורה.

בהתאם לאישום החמישי, ביום 26.10.22, ביצעו מפקחי המאשימה ביקורת נוספת בתחנה, בה נמצא כי חרף האיסור הקבוע בהודעות מיום 21.10.22 ומיום 25.10.22 בדבר מכירות בנזין, ובטרם ניתן למשיבים אישור לחדש את מכירת הבנזין בתחנה, המשיכו המשיבים למכור בנזין בתחנה, תוך הפרת הוראות המבקשת.

2.         בנוסף לעובדות המפורטות בכתב האישום, יצויין, להשלמת התמונה, כי נגד המשיבים תלוי ועומד כתב אישום נוסף בגין עבירות של מכירת דלק לא תקין במסגרת ת"פ 57938-03-22, וכן לחובת המשיבה 1 הרשעה בת"פ 57800-09-20 מיום 11.11.20 במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מכירת דלק לא תקין.

3.         כתב האישום הוגש, כאמור, ביום 27.10.22. בד בבד עם כתב האישום, הוגשה ביום 10.11.22 בקשה למתן צו סגירה לתחנת הדלק למשך 90 ימים, היא הבקשה העומדת בבסיס החלטה זו. ביום 24.11.22 התקיים דיון בבקשה, ובמהלכו הציגו הצדדים את עיקרי טיעוניהם.

טענות הצדדים

4.         המבקשת, בבקשתה הכתובה ובטיעוניה, הצביעה על מספר טעמים המחייבים, לשיטתה, מתן צו סגירה לתחנת הדלק למשך 90 ימים.

המבקשת טענה כי מדובר בהפרות חוזרות ונשנות, ובסמיכות זמנים, של הוראות הדין בעניין טיב מוצרי הדלק הנמכרים בתחנה. נטען כי המשיבים גורמים לסיכון הציבור המשתמשים ברכב ולסיכון הסביבה. נטען, כי המשיבים מתחמקים מלהתייצב לחקירה ולהציג גרסתם, אינם לוקחים אחריות על מעשיהם ולא פועלים למנוע הישנות המחדלים.

בעניין זה טענה המבקשת כי המשיבים חוזרים על מעשיהם פעם אחר פעם, אף על פי שכבר הורשעו לאחרונה בעבירות דומות (במסגרת הסדר בתיק קודם שהוזכר לעיל), ואף על פי שגם היום תלוי ועומד נגדם כתב אישום נוסף המייחס להם את אותן עבירות. נטען כי הניסיונות למנוע מהמשיבים למכור דלק לא תקין לא צלחו עד היום, גם אחרי שהדלקים נבדקו ונדגמו מספר פעמים במספר הזדמנויות שונות, והמשיבים אף קבלו אזהרות והודעות מהמבקשת האוסרות עליהם להמשיך במכירת דלק שאינו תקין. המבקשת טענה כי מעבר לכך שהמשיבים המשיכו למכור דלק גם לאחר שנאסר עליהם, הם גם לא פעלו כנדרש לפי הוראות החוק, הקובע שעליהם לפנות את כל הדלק במיכל שנמצא לא תקין, לנקות את המיכל, להזמין דלק חדש, לבצע לו בדיקה, ורק אז לקבל היתר לחדש את מכירת הדלק. עוד טענה, כי שבוע לאחר בדיקה שלא נמצאה תקינה, כשבוצעה בדיקה נוספת למשיבים, שגם בה הממצאים היו לא תקינים, סגרה המבקשת את המשאבה עם סגרי פלסטיק ("פלומבות"), ואולם כבר למחרת, בביקורת נוספת, נמצא כי המשיבים חתכו את סגרי הפלסטיק והמשיכו במכירת דלקים מהמשאבה שננעלה. בנוסף, המשיבים שלחו אישור על פינוי של 11,500 ליטר בנזין לבתי הזיקוק, כאשר בביקורת שנערכה יום לפני כן תועד כי תכולת המיכלים הייתה קרוב ל 14,000 ליטר בנזין, כלומר לא כל הבנזין שנפסל הגיע לבתי הזיקוק.

המבקשת תמכה את טענותיה במסמכים ובראיות.

המבקשת התייחסה לצורך לשים סוף להתנהגות המשיבים, התנהגות שוב ושוב מהוראות החוק ולא הותירה ברירה אחרת חוץ מסגירת התחנה בצו כדי למנוע מכירה של דלק לא תקין.

5. ב"כ המשיבים חלק על דברי המבקשת בעניין הפרות האיסורים וטען כי המשיבים שיתפו פעולה באופן מלא ורוקנו את מיכלי הדלק שלוש או ארבע פעמים לבקשת מנהל הדלק. עוד טען, כי בחלק מהבדיקות הממצאים היו תקינים ורק בחלקן לא תקינים.

נטען כי הבקשה הוגשה לפני כחודש, מאז הייתה הידברות בין הצדדים וכמעט הושג מתווה מוסכם. ב"כ המשיבים טען כי המשיבים מתחייבים לבצע בדיקה שבועית על חשבונם לתקופה של חודשיים, ולסגור את התחנה מידית ל-30 ימים אם ימצאו מדדים לא תקינים.

עוד נטען, כי יש לתחנה הסכם עם מעבדה לה משלמים 1,200 ₪ לחודש, אשר מבצעת בדיקות פתע, ואם יש תקלה מעדכנים את מנהל הדלק. הסנגור טען כי במקרה נשוא כתב האישום, נלקחה דגימה ראשונה בה הבנזין יצא תקין והסולר לא, ובבדיקה השנייה יצא הפוך, הסולר תקין והבנזין לא, ממצאים אלה מעידים, לשיטתו, על ממצא מוטעה, בשל גורם מקרי כגון בקבוק או מיכל לא נקי. עוד מסר, כי המשיבים בצעו שאיבה, כמבוקש, ניקו, הביאו דלק חדש, ושוב נבדקו ונאמר להם שהדלק לא תקין.

ב"כ המשיבים טען כי הסטייה של הערכים מהנורמה אינה גדולה, מדובר בערכים גבוליים לדבריו ובחריגות קטנות.

נטען כי המשיבים אכן מודים שפתחו פלומבות שהושמו על משאבת הדלק על ידי מנהל הדלק, מאחר וטעו, ומאחר שהבדיקות בוצעו בתקופת החגים וסגירת המשאבות פגעה כלכלית במשיבים.

לבסוף, טען ב"כ המשיבים כי סגירת תחנת הדלק כמוה כ"גזר דין מוות" למשיבים ולעובדים שמתפרנסים ממנה. לדבריו, מדובר בסעד קיצוני, אשר אינו מחוייב מקום שבו ניתן להגיע למתווה, בדומה לפתרון שהושג בהחלטה דומה בת"פ (חיפה) 41954-05-22 מדינת ישראל נ' פל ים שירותי אנרגיה (מיום 7.6.22)(להלן "עניין פל ים"), שם הוסכם כי אותה תחנת הדלק תישאר פתוחה בתנאים, ביניהם התנאי כי יבוצעו שתי בדיקות מדגמיות לדלקים כל שבוע למשך 60 ימים, ואם תמצא בדיקה לא תקינה במהלך התקופה יינתן צו סגירה אוטומטי ל 60 ימים, ובנוסף תופקד ערובה בסך 50 אלף ₪ בקופת בית המשפט, אשר תחולט במקרה של הפרה.

דיון והכרעה

6. מצאתי כי במקרה זה דין הבקשה להתקבל חלקית, וכי יש להיעתר לבקשת המבקשת להוציא צו לסגירת התחנה למשך 30 יום.

להלן נימוקי החלטתי:

המסגרת הנורמטיבית

7.        סעיף 2 לחוק הפעלת רכב (מנועים ודלק) (להלן: "חוק הדלק") קובע כדלקמן:

"(א) לא ימכור אדם ולא ייצר דלק שאינו עומד בדרישות שנקבעו לפי סעיף קטן (ב)(1), לשם הנעת רכב מנועי.

(ב) שר התשתיות הלאומיות רשאי בהתייעצות עם שר התחבורה לקבוע בצו –

(1) את סוג הדלק שבו יונע ויופעל רכב מנועי;"

ובהמשך קובע סעיף 2ב:

"(א)  הוגש כתב אישום בעבירה לפי סעיף 2, רשאי בית המשפט, לבקשת תובע, לתת צו לסגירת תחנת התדלוק שבה נמכר דלק נושא כתב האישום (בחוק זה – צו סגירה שיפוטי).

  (ב)  צו סגירה שיפוטי יעמוד בתוקפו לתקופה שתיקבע בו ושלא תעלה על 90 ימים, אלא אם כן בוטל בתקופת תוקפו בידי בית המשפט."

סעיפים 1,3 (בהתאמה) לצו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (הפעלת רכב מנועי בבנזין) התשכ"א-1961 קובעים:

"בנזין" – כמשמעותו בתקן ישראלי ת"י 90 חלק 2 – בנזין לרכב מנועי: בנזין נטול עופרת, ובלבד שתכולת הגופרית בבנזין לא תעלה על 10 מיליגרם לקילוגרם, וכן תערובת בנזין מתנול;

 "תערובת בנזין מתנול" – תערובת של בנזין ומתנול העומדת בדרישות תקן ישראלי ת"י 90 חלק 4 – "בנזין לרכב מנועי: תערובת מתנול-בנזין (דלק) המורכבת מ-85% בנזין נטול עופרת (דלק) ו-15% מתנול (M15);

 "תקן ישראלי" – תקן כמשמעותו בחוק התקנים, התשי"ג-1953.

"לא ימהל אדם ולא יערבב ולא ירשה לאחר למהול או לערבב בנזין, המשמש או שנועד לשמש להפעלת רכב מנועי, בכל חומר דלק אחר אלא לפי אישור מאת המפקח ובהתאם לתנאי האישור."

סעיפים 2-4 לצו הפעלת רכב (מנועים ודלק)(סולר לתחבורה) התשס"ג-2004 קובעים:

"2.       לא ייצר אדם, לא ייבא ולא ישווק לשם הנעת רכב מנועי, סולר שאינו סולר דל גפרית.

3.       לא יכניס אדם, למכל הדלק של רכב דיזל, ולא ירשה לאחר להכניס אליו, דלק שאינו סולר דל גפרית, לא יפעיל רכב דיזל בדלק שאינו סולר דל גפרית, ולא ינהג ברכב כאמור, אלא באישור המנהל, ובהתאם לתנאיו...

4.       (א)  לא ימהל אדם, ולא ירשה לאחר למהול או לערבב, סולר דל גפרית המיועד להנעת רכב מנועי בכל חומר, לרבות חומר דלק אחר, אלא באישור המנהל, ובהתאם לתנאיו."

כפי שהובא מתוך החוק - קיימים תקנים ברורים לתמהיל הרכיבים המהווים סוגי דלק שונים, ביניהם בנזין וסולר, המותרים למכירה בתחנות הדלק, וחל איסור למכור דלק שלא עומד בתקנים אלה. עסק שלא ממלא אחר החוק והצווים, ובין היתר מוכר דלק לא תקין – עומד בפני סכנת סגירה בצו שיפוטי.

8.         חוק הדלק מעניק סמכות לסגור תחנות דלק כצעד מניעתי, לשם הגנה על הציבור מנזקי מהילת הדלקים. בצדק טענה המבקשת כי העקרונות להכרעה בבקשה מהסוג הנוכחי, דומים בעיקרם לעקרונות הנהוגים בבקשות לסגירת עסקים על פי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968. למעשה, חוק הדלק מסדיר באופן ספציפי, את העיסוק במכירת דלקים, תוך איזון בין חופש העיסוק לבין זכויות הציבור לשרות איכותי, לשמירה על קניין ולמניעת זיהום. בית המשפט העליון התייחס, ברע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו (3.3.14) (להלן "עניין מיאו האו")), לקריטריונים להכרעה בבקשה לצו סגירת עסק. נקבע כי קריטריונים אלה דומים במהותם, בשינויים המחוייבים, לאלה המנחים בבקשות למעצר נאשמים עד תום ההליכים: על המאשימה להניח תשתית ראייתית לכאורה למיוחס לנאשם בכתב האישום ולקיומה של "עילת הפסקת עיסוק מידית".

עוד נקבע בהלכת האו ומיאו כי יש לבצע איזון בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה ממתן הצו, ומאידך בין מידת הנזק שעלול להיגרם לציבור כתוצאה מהמשך פעולת העסק ללא רישיון עד לסיום המשפט. רק במקרים בו יימצא כי המאזן מטה את הכף לעבר אינטרס הציבור, וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר – יינתן צו כמבוקש. צוין כי במסגרת זו מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב.

9.         אתייחס לפיכך כעת לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, ובהמשך לשאלה המרכזית, שהנה, כאמור, הבחינה אם קיימת עילה לסגירה של תחנת הדלק למשך 90 ימים – כמבוקש, ואם לא מתקיימת דרך חלופית הולמת לענות על מטרות ההליך.

ראיות לכאורה

10.         ב"כ המשיבים לא הכחיש את טענות המבקשת, כי בוצעו בדיקות התקינות לבנזין ולסולר בתחנה פעם אחר פעם וכי נמצאו חריגות מהתקנים. תוצאות הדגימות והודעות עליהן הוגשו בנספחים 3,4,5,6,7 לבקשה. בנוסף לא הוכחש כי התחנה המשיכה לפעול ולמכור דלק גם לאחר שנודע למשיבים על החריגות. למעשה המשיבים אישרו כי קיימות ראיות לכאורה לגבי העבירות המיוחסות להם, זאת ניתן ללמוד ללא ספק מדבריו של המשיב 2 בדיון מיום 24.11.22, כאשר הודה שפתח את ה"פלומבות" שנציגי משרד האנרגיה התקינו על המשאבות בתחנה (לאחר שנמצא כי התחנה המשיכה למכור דלק לא תקין גם לאחר שנודע לבעליה על הממצאים) עמוד 2 שורות 10-11 לפרוטוקול:

"לגבי הטענה שפתחתי פלומבות שמנהל הדלק שם נכון טעיתי וזה במשאבות סולר והיו 4 בדיקות שהיו בתקופת חגים וזה פגע בי כלכלית"

מעבר לצורך יצוין עוד, כי כאשר בסופו של דבר פינה המשיב 2 את הדלק הלא תקין לבתי הזיקוק והמציא אישור לכך, האישור התייחס ל-11,500 ליטר בנזין וזאת לעומת 14,000 ליטר בנזין שנטען כי היו במיכלים ערב קודם לכן. ב"כ המשיבים לא הכחיש את הטענות הללו ולא הסביר לאן "נעלמו" עוד 2,500 ליטר בנזין.

11.        מתקיימות לפיכך ראיות לכאורה ברמה מוצקה לגבי העבירות המיוחסות למשיבים בכתב האישום.

עילת הסגירה – "עילת הפסקת עיסוק מידית"

12.        כפי שנקבע בעניין האו מיאו, עילה למתן צו עשויה לקום למשל אם הפעלת העסק יוצרת סיכון ממשי לציבור, גורמת למטרד או פוגעת באופן בוטה בשלטון החוק – והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר.

השיקולים דומים, כאמור, לשיקולים בעטיים יטו בתי המשפט להורות על מעצרו של נאשם, בהליך מעצר עד תום ההליכים. נאשם אשר קיים סיכון מצדו לביצוע עבירות נוספות, ואשר העבירות שהוא עלול לבצע צפויות לגרום נזק בשל חומרתן – ייעצר, אם לא יימצא פתרון חלופי להגנה על הציבור מפניו. הסיכון העתידי נלמד מנסיבות האירוע ומנסיבות אישיות, לרבות עבר פלילי של הנאשם.

13. בענייניו, מצאתי כי הפעלת תחנת דלק, המוכרת באופן שיטתי דלק שאינו עומד בתקנים ולא מסירה מחדליה פעם אחר פעם, פוגעת באופן בוטה בשלטון החוק ואף מביאה לנזק ממשי לציבור ולמפגע בריאותי.

בדברי הסבר לחוק הדלק, בהצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 3) תשס"ו 2005 מס' 98 עמ' 12 (הפעלת רכב) נכתב כך:

"בעת האחרונה הולכת וגוברת תופעה של מכירה ואספקה של דלק מהול בתחנות התדלוק. מהילת הדלק בסולר, בנפט, בנפטא או בחומרים אחרים שמחירם זול בהרבה ממחיר הדלק (בין היתר, בשל הפרשי המס ביניהם) מטרתה להגדיל את ההכנסות ממכירת דלק.

השימוש בדלק מהול עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים לכלי הרכב, והוא אף מגביר את זיהום האוויר ופוגע באיכות הסביבה.

לצרכן הרוכש דלק בתחנת התדלוק אין כל אפשרות לדעת כי הדלק המסופק לו הוא דלק מהול, ולפיכך קיימת חשיבות רבה באכיפה אפקטיבית על ידי רשויות המדינה."

בהמשך דברי ההסבר, מודגש הצורך בהחמרת הענישה לעבירות אלו. המחוקק הכיר בנזקי התופעה של מהילת דלק הנעשית להפקת רווחים גדולים יותר של בעלי העסק, תוך פגיעה בציבור גדול של נהגים ובעלי רכבים תמימים, שנזקים בלתי הפיכים נגרמים לרכבם ללא ידיעתם. מיותר לציין, כי תיקון הנזקים כרוך בעלויות התיקונים לציבור בעלי הרכבים. נוסף על כך, אין להקל ראש בהגברת זיהום האוויר ובפגיעה באיכות הסביבה, ובצורך להיאבק בגורמים מזהמים, אשר מוביל מדיניות יותר ויותר בימינו, במדינות נאורות.

בנקודה זו אציין כי כבר בדברי ההסבר לה"ח המקורית תשי"ט 1959 מס' 372 עמ' 146 הכיר המחוקק בפגיעה הפוטנציאלית בבריאות הציבור ובמפגעים אחרים העשויים להיגרם כתוצאה משימוש בחומרים שאינם לפי תקן למטרת תדלוק רכבים:

"מטרתן של התקנות היה לשים קץ לנוהג שהתחיל...

שהביא בעקבותיו תוצאות שליליות והן:

1. זיהום האוויר ופגיעה בבריאות הציבור על ידי האדים הנפלטים עקב בעירת הנפט.
2. ירידה ניכרת בהכנסות האוצר ממכס על בנזין.
3. בלאי יתר של המנוע וממילא הוצאת יתר במטבע חוץ.
4. התאמת המנוע האמור לשימוש בנפט מקטינה את הספק המנוע ואת ניצולו, דבר המנוגד בתכלית לכל התפתחות טכנית."

14.        המשיבים הוכיחו במעשיהם כי אין לתת בהם אמון, וכי אין מנוס אתא להורות על סגירת התחנה כמבוקש. נגד המשיבים הוגשו שלושה כתבי אישום תוך תקופה של שנתיים ימים. לא מדובר אפוא, בניגוד לטענת הסנגור, במעידה חד פעמית או בתקלה. כתב אישום לא מוגש מיד עם קבלת תוצאה חריגה מדגימה אחת בלבד, ושוכנעתי כי לכאורה מדובר בתחנת דלק החוזרת ומוכרת באופן קבוע דלק מהול שאינו עומד בתקן; מוצרים שונים שנמכרים בתחנה נמצאו שוב ושוב עם ממצאים חריגים – הן בנזין והן סולר, במועדים רבים ושונים, דבר המעיד על סיכון לציבור ועל שיטתיות, בנוגד לתקלה נקודתית. החריגות – חלקן לכאורה, כמיוחס בכתב האישום החדש על חמשת אישומיו, וחלקן בעבר, על פי הרשעה בבית המשפט בתיק קודם, הן חריגות רבות ועקביות.

15.        לא נעלמה מעיני טענת המשיבים, לגבי הנזק שייגרם להם ולעובדיהם בשל צו לסגירת התחנה. המשיבים טענו כי צו סגירה למשך 90 ימים כמוהו כ"גזר דין מוות לבעל הבית ולמתפרנסים ממנה". טענות אלה, לגבי פגיעה ממונית, אין להן בכורה בשלב זה על אינטרס הציבור. חופש העיסוק איננו חופש מוחלט, ועיסוק שנעשה תוך פגיעה, ובמקרה זה פגיעה חוזרת וגסה, ברווחת הציבור, אינו זכאי להימשך בחופשיות.

16. ב"כ המשיבים טען במהלך הדיון כי הייתה הדברות בין הצדדים, וכי היה על הפרק מתווה, אשר יחייב את המשיבים בבדיקות שונות, ובהתחייבויות עתידיות, מבלי שהתחנה תיסגר (עמוד 1 שורה 11 לפרוטוקול). ב"כ המשיבים הפנה בעניין זה להחלטה דומה, לשיטתו, שניתנה בעניין פל ים, שם נקבע, כאמור, שאותה תחנה תישאר פתוחה בתנאים, ביניהם התנאי כי יבוצעו שתי בדיקות מדגמיות לדלקים כל שבוע למשך 60 ימים, כאשר אם תמצא בדיקה לא תקינה במהלך התקופה יינתן צו סגירה אוטומטי ל 60 ימים, ובנוסף תופקד ערובה בסך 50 אלף ₪ בקופת בית המשפט, אשר תחולט במקרה של הפרה.

עניין פל ים אינו מסייע למבקשים, בשים לב לכך ששם נקבע, בנוסף למפורט לעיל, כי אותה תחנה תישאר סגורה למשך 21 ימים מיום מתן ההחלטה.

17. התנהלותם של המשיבים במהלך האירועים מאופיינת בהיעדר תום לב. המשיבים עשו דין לעצמם, מכרו לכאורה דלק לא תקין שוב ושוב תוך התעלמות מהחוק, מהתקנים ומהוראות המשיבה. המשיבים פעלו לכאורה באופן מטעה ומגמתי, בכך שגם לאחר שנמצאו החריגות במוצרים שסיפקו לציבור, והם התבקשו לסגור את המשאבות ולרוקן את המוצרים הפגומים, המשיכו במכירתם, ולא פעלו כנדרש וכמצופה לתיקון מחדליהם. בנסיבות אלה לא ניתן ליתן משקל מכריע לפגיעה הכלכלית, משמעותית ככל שתהיה, שתיגרם למשיבים מסגירת התחנה, שכן התנהגותם מעידה על העדפת שיקולים כלכליים ואינטרסים אישיים תוך פגיעה בוטה בשלטון החוק, על פני בריאות ורכוש הציבור ושמירה על איכות הסביבה.

18.        חוק הדלק מגביל את סמכות הסגירה בצו שפיוטי למשך 90 יום. מצאתי כי לכאורה מדובר בתחנה שמוכרת דלק תוך הטעיית לקוחותיה, פגיעה ברכושם, הפועלת בניגוד לחוק, לתקנים ולנהלים. מנגד, עד כה טרם ניתן צו שיפוטי כמבוקש, והפגיעה הכלכלית מסגירה התחנה צפויה להיות משמעותית. שוכנעתי כי בשלב זה, בו תלוי נגד המשיבים הליך פלילי שלישי תוך שנתיים - הוכחו לכאורה הפרות חוזרות ונשנות, חרף הזדמנויות רבות שניתנו למשיבים לשנות את דרכם, אין מנוס מצו סגירה שיפוטי מניעתי כמבוקש, ואולם זאת באופן מצומצם, שלא למלוא התקופה.

19.        לסיכום הבקשה מתקבלת חלקית.

            אני מורה על צו סגירת תחנת הדלק "טופ עפולה" והפסקת הפעילות בה למשך 30 ימים.

צו הסגירה ייכנס לתוקף מיום 11/12/22

            משטרת ישראל, ומשרד האנרגיה מוסמכים לאכוף את צו הסגירה ולמנוע, בכל דרך סבירה, את המשך הפעלת התחנה בתקופת הצו.

ההחלטה תועבר לצדדים

ניתנה היום, י' כסלו תשפ"ג, 04 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.