לפניי בקשה לסעד זמני שיאסור על המשיב בצו למכור את זכותה החוזית של המבקשת ביחס למקרקעין שהם חלק מחלקה 6 בגוש 5026 בבת ים ("המגרש"). אקדים אחרית לראשית ואומר כי דין הבקשה להידחות מחמת שלל פגמים שנפלו בה, מהותיים ודיוניים כאחד. להלן נימוקיי:

1. בבקשה לסעד זמני נטען, בעיקרו של דבר, כי המבקשת רכשה ביום 11.11.2010 זכות ליחידת דיור בת חמישה חדרים במגרש (הסכם המכר צורף). בהתאם להגרלה שנערכה בישיבת דיירים מיום 20.3.2018, שביצע המשיב, יוחדה למבקשת דירה מס' 55 בת חמישה חדרים בקומה 14 בבניין מס' 2 שעתיד להיבנות בפרויקט. המשיב, כך נטען, הוא בעלים של חברת רום כנרת והשקעות בע"מ, ומשמש יזם בפרויקט. בניגוד למתחייב בהסכם, המשיב לא העביר את הבעלות בזכויות למבקשת ולא הסדיר את מלוא התשלומים, החובות, ההיטלים והמסים בגין העסקה. נטען כי המשיב לא עומד בהשלמת הפרויקט בקצב סביר, אינו פועל בשקיפות, אך יוצר התחייבויות חדשות בשם הקבוצה והמבקשת. בכלל זה איים המשיב כי ימכור את זכויותיה בפרויקט ביום 14.11.2022 ככל שלא תיטול על עצמה התחייבויות גדולות יותר. המבקשת טוענת כי המשיב מעמיס על הפרויקט עלויות מיותרות; הפעיל עליה לחץ בלתי הוגן ליטול הלוואה ראשונה עבור הפרויקט בסך של 500,000 ש"ח בשלוש פעימות מאת ילין לפידות ניהול קופות גמל בע"מ; הפר את תנאי ההלוואה הראשונה; דאג שחברי הנציגות יהיו אמונים לו לחלוטין ופועלים לטובתו תוך התעלמות מוחלטת מטובת יתר הרוכשים; וכעת דורש, באמצעות הנציגות, שהמבקשת תחתום על התחייבות ליטול הלוואה שנייה שמטרתה לכסות את ההלוואה הראשונה. המבקשת מסרבת לחתום על הסכם ההלוואה השנייה. משכך איים המשיב שימכור את זכויותיה. המבקשת טוענת כי באפשרותה לשלם את הכסף עבור זכויותיה ישירות, אך אינה מסכימה לחתום על הלוואה שנייה או על התחייבויות נוספות. בתשובה לעמדתה הודיע היועץ המשפטי של הפרויקט כי ימכור את זכויותיה ביום 14.11.2022. מכאן הבקשה דנא למתן צו מניעה זמני, שהוגשה ביום 14.11.2022, הלוא הוא היום שבו תוכננה ההתמחרות.
2. סעד ארעי שהתבקש במעמד צד אחד לא ניתן, ונקבע שככל שהמבקשת עומדת על הבקשה – חרף קשיים שבית המשפט עמד עליהם בהחלטה מיום 14.11.2022 – תמציא את הבקשה למשיב, אשר ישיב לה.
3. תשובת המשיב השלימה את שהחסירה המבקשת בבקשתה: המשיב, יחד עם שלושה אחרים ("המוכרים"), היה בעל זכויות במגרש. המוכרים מכרו חלק מזכויותיהם לקבוצת קונים (שהמבקשת היא אחת מהם) כדי לבנות במגרש פרויקט בנייה למגורים. בסעיף 4.4 להסכם המכר נקבע כי הצדדים לו מתחייבים לחתום על הסכם שיתוף והם יהיו צדדים לו יחד עם בעלי זכויות נוספים במגרש. ואכן, בשנת 2010 נחתם הסכם שיתוף שמסדיר את יחסי השיתוף בין כל בעלי הזכויות במגרש, וכן מגדיר את חובותיהם וזכויותיהם במגרש. הסכם השיתוף, שבניגוד להסכם המכר לא צורף לבקשה (על אף שנכתב בבקשה שהוא כן מצורף), קובע את מנגנון קבלת ההחלטות באספת כלל הצדדים להסכם (סעיף 10); את בחירתו של ועד באמצעות אספת בעלי הזכויות (סעיף 11); את מינויו של הגורם המקצועי שינהל את הפרויקט מטעם בעלי הזכויות, מינוי שנעשה על ידי אספת בעלי הזכויות וחתימת הסכם מול הנציגות (סעיפים 10.5.3 ו-11.6); ואת הייעוץ המשפטי של בעלי הזכויות (סעיף ההגדרות). הסכם השיתוף מוסיף וקובע, בין היתר, כי כל אחד מהצדדים לו מתחייב לחתום על ולהמציא את כל המסמכים שיידרשו לצורך מימון מהבנק המלווה (סעיף 13.1); כי כל הסכסוכים שיתעוררו בקשר לתוקפו, פרשנותו, הפרתו, אכיפתו וביצועו של ההסכם יועברו להכרעת בורר דן יחיד (סעיפים 14.4 ו-16.1); כי כל אחד מהצדדים להסכם מתחייב שלא לנקוט פעולה נגד הצדדים האחרים או הוועד או הקבלן או כל צד ג' אחר, לרבות בקשה לצו מניעה זמני, שיהיה בה כדי לגרום לעיכוב בביצוע הבניה וכל הכרוך בה (סעיפים 14.3 ו-16.1).
4. המשיב טוען כי מכתב התראה לפני מכירת זכויות המבקשת נשלח אליה על ידי היועץ המשפטי, בשם נציגות הקבוצה, עוד ביום 26.6.2022 (נספח 6 לבקשה), וזאת עקב הפרת התחייבותה לשלם את דרישת המוסד המממן כהגדרתו בהסכם, בהתאם להחלטה של אספת בעלי הזכויות, ועל אף שיתר השותפים שילמו. עוד נטען כי המבקשת לא שילמה את הסך של 580,000 ש"ח שהתחייבה לשלם בהתאם לנספח א1 להסכם השיתוף. אף על פי כן המבקשת הגישה את הבקשה רק ביום 14.11.2022, היום שנקבע להתמחרות על זכויותיה כפי שנמסר לה ביום 2.11.2022. נטען כי הבקשה והתובענה לוקה בהיעדר יריבות משום שהגוף שקיבל את ההחלטה למכור את זכויות המבקשת הוא הנציגות ולא המשיב עצמו. נטען כי המבקשת הפרה את סעיפים 12.3 (החובה לשלם את התשלומים לפי ההסכם במועד), 12.4 (החובה לשלם עבור צד אחר שלא שילם בהתאם לדרישת הוועד), 12.5 (הסכמה למכירת זכויותיו של צד שלא שילם תוך 7 ימים ממועד ההפרה); ו-13.6 (התחייבות לחתום על כל מסמך שידרוש הבנק המלווה) להסכם השיתוף. על כן החליטה הנציגות על מכירת זכויותיה כאמור בהסכם ובהתאם לו. לפיכך סיכויי הסעד המבוקש להתקבל נחזים להיות קלושים. נטען כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת שכן הנזק שייגרם לה הוא לכל היותר כספי. נטען כי המבקשת לא צירפה את הצדדים להסכם השיתוף על אף שהם יכולים להיפגע מהסעד המבוקש; וכי הבקשה לוקה בחוסר תום לב ובהסתרת עובדות מהותיות.
5. התבקשה תגובה לתשובה, ובכלל זה מדוע שההליכים לא יעוכבו והמבקשת תפנה לבוררות. בתגובה לתשובה, שלא נתמכה בתצהיר, שבה המבקשת על טענותיה והעלתה טענות חדשות ובהן שהגורם המממן אינו בנק רשוי; ושנפלו פגמים שונים בהתנהלות המשיב. בכלל זה נטען כי מדובר במחלוקת סבוכה שאינה מתאימה לבוררות, ונדרש במסגרתה סעד דחוף שלא יכול להינתן מהר על ידי בורר.
6. לאחר העיון, המדובר באותם מקרים נדירים שבהם יש מקום לדחות את הבקשה לסעד זמני אף בלא לקיים דיון בהיותה נעדרת עילה וסיכוי על פניה. אנמק בקיצור נמרץ: ראשית, היה על המבקשת, כפי שפונה לבית המשפט במעמד צד אחד, להניח את התשתית העובדתית הרלוונטית ולצרף את המסמכים המהותיים באופן מפורט. די בעובדה שהמבקשת לא ציינה מה הטעם שבגינו זכויותיה הוצאו להתמחרות, ולא צירפו את הסכם השיתוף והתמודדה עם הוראותיו, כדי לדחות את הבקשה מחמת אי-גילוי עובדות מהותיות. התנהלות זו עולה כדי חוסר תום לב המצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165, 168 (1993)).
7. שנית, דין הבקשה להידחות מחמת היעדר יריבות ואי-צירוף צדדים נדרשים. המבקשת עותרת לצו שיאסור למכור את זכויותיה, כל זאת כשהיא מסרבת לחתום על הסכם ההלוואה ובכך מפרה לכאורה את התחייבותה לפי ההסכם לחתום על כל מסמך שתידרש, וכשלפי הנטען יתר חברי הקבוצה חתמו ושילמו. להתנהלות זו, ובמיוחד לסעד המבוקש, עלולה להיות השלכה על כלל חברי הקבוצה, שהם צד להסכם השיתוף, ולכן היה על המבקשת לצרף אותם כצד לבקשה ולתובענה. אי-צירופם מצדיק אף הוא כשלעצמו לדחות את הבקשה.
8. יתר על כן, עיון בהסכם השיתוף מעלה שבת הפלוגתה הרלוונטית של המבקשת היא למצער הנציגות (אם לא כלל הצדדים להסכם השיתוף), ולא המשיב עצמו באופן אישי. מהתכתובת עולה שמי שקיבל את ההחלטה למכור את זכויותיה של המבקשת היא הנציגות. די בעובדה שחברי הנציגות לא צורפו כדי להוביל למסקנה שלא נתבע הגורם הרלוונטי, ולכאורה הבקשה לוקה בהיעדר יריבות. מסקנה לכאורית זו משליכה אף היא על סיכויי התובענה להתקבל.
9. שלישית, המבקשת לא התמודדה בתגובה לתשובה עם הטענות שהועלו בתשובה לבקשה, לרבות ההתחייבות שבהסכם שלא לפנות בבקשה לצו מניעה זמני; ובמיוחד סעיף הבוררות שנחתם בין הצדדים. יצוין כי פנייה לבורר בהתאם להסכם אינה שוללת את האפשרות לבקש סעד זמני דחוף (וראו לעניין זה סעיפים 16(א)(5) ו-16(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968), כך שלכאורה אין ממש בטענה זו של המבקשת, שנטענה בכלליות ובקול ענות חלושה.
10. רביעית, הבקשה לוקה בשיהוי. היא הוגשה ברגע האחרון ממש, ביום שנועד להתמחרות עצמה, לאחר שניתנה למבקשת התראה זמן רב קודם לכן, וכשמתן צו מניעה זמני עלול להשפיע על זכויות יתר הצדדים להסכם השיתוף בלא שאלו צורפו. לשיקול זה יש השלכה ישירה על מאזן הנוחות, שכן מול הטענות של המבקשת, יש לשקול את השפעת הסעד המבוקש על יתר הצדדים להסכם השיתוף, וזאת גם בראי ההתחייבות שלא לבקש צו מניעה שעלול להוביל לשיתוק הפרויקט כולו אם יתאפשר סעד האוסר על מכירת זכויות חרף טענות להפרה, ועל ניסיון לברר את הסכסוך שלא במסגרת בוררות ובניגוד למוסכם.
11. חמישית, עיון בכתב התביעה מעלה שלא מבוקש בו סעד של מניעת מכירת הזכות. מבוקשים בו סעדים כספיים ואחרים, שסעד של מניעת מכירת הזכות אינו משרת אותם. כידוע, מטרתו של סעד זמני היא לשרת את הסעד העיקרי או את ביצועו היעיל של פסק הדין. הסעד הזמני המבוקש לכאורה אינו נועד לשרת תכליות אלו.
12. שיקולים אלה מטים את הכף בבירור לדחות את הבקשה ומייתרים את הצורך לבחון את סוגיית הסמכות העניינית, שגם אליה המבקשת בחרה שלא להתייחס בתשובתה על אף שהנושא נזכר בהחלטה מיום 14.11.2022, והמענה לו אף הוא אינו מובן מאליו בשים לב שמבוקש למנוע מכר של זכות חוזית במקרקעין.
13. על רקע מכלול זה, דין הבקשה לסעד זמני להידחות אף בלא צורך בדיון.

המבקשת תישא בשכר טרחת בא כוח המשיב בסך של 10,000 ש"ח.

לנוכח הפגמים הלכאוריים דלעיל, תודיע המבקשת, תוך 14 יום, אם כפוף לזכות לבקש רשות ערעור על החלטה זו, היא עומדת על ניהול התובענה כמות שהיא או מבקשת למחוק אותה.

התיק יובא לעיון במועד זה.

ניתנה היום, י"ז בכסלו התשפ"ג, 11 בדצמבר 2022, בהעדר הצדדים.