1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (כב' הרשמת הבכירה יעל מרמור – דומב) מיום 8.11.22 בתפ"מ 48683-09-22 ולפיה נדחתה בקשת המבקשים – הנתבעים להעביר הדיון לפסים של תביעה בסדר דין רגיל.

2. ביום 21.9.22 הגישו המשיבות תביעה לפינוי מושכר נגד המבקשים.

המושכר הוא שטח מסחרי ברחוב תמנע 11 חולון.

נטען בתביעה כי התובעות הן שוכרות בשכירות ראשית של המושכר. הנתבעת 1 שכרה חלק מהשטח בערבותו האישית של הנתבע 3 בשכירות משנה.

נטען כי הנתבעת 2 נכנסה לנעלי הנתבעת 1 ללא הסכם שכירות וללא הסכמה ומסרבת לשלם דמי שכירות עדכניים כאמור בהסכם עם הנתבעת 1.

בית משפט התבקש לתת צו לפינוי הנתבעים מהמושכר.

3. הנתבעות הגישו בקשה להעברת הדיון לפסים של תביעה בסדר דין רגיל ולדחות את המועד להגשת כתב הגנה.

נטען כי בעניינינו מדובר במערכת יחסים ארוכה בת 24 שנים בין שני גורמים שביקשו לשכור מבנים לצורך עסקיהם והחליטו לשכור בשיתוף פעולה. בשל דרישות המשכיר, גורם אחד הוגדר פורמלית כשוכר ראשי והגורם השני הוגדר כשוכר משני. בתחילת מערכת היחסים היה הסכם בכתב תקף ל- 8 שנים. לאחר מכן עברו הצדדים להתנהל לפי הסכם בעל פה תוך הסכמה ולפיה כאשר מי מהצדדים יחליט שהוא לא מעוניין יותר לשכור את המקום, אזי הצד השני יוכל לבחון את האפשרות לשכור את כל המקום לבדו.

ברבות השנים התחלפה זהותם של השוכר הראשי והשוכר המשני ללא כל בעיה. דמי שכירות שולמו. איש מהצדדים לא העלה כל טענה בנושא. אין מקום לבחון את מערכת היחסים שבין הצדדים בסדר דין מהיר.

4. התובעות התנגדו לבקשה וטענו כי הנתבעים מתארים השתלשלות עניינים שהיא בגדר בדייה. מתעלמים מאישור בעלי הנכס כי במעמד הצגת הנכס, המשא ומתן, חתימת ההסכם וכל תהליך ההשכרה לא נכח ולא היה שותף לתהליך כל צד אחד מלבד בעלי הנכס והתובעים. (נספח 2 לתביעה). לכן ברור שאין צורך בעדים רבים על מנת לברר את תביעת הפינוי. הודעה ראשונית על כוונת התובעים לפנות את הנתבעים נשלחה לנתבעים ביום 11.4.22 והיה לנתבעים די זמן למצוא מקום חלופי.

הסכם השכירות שבין התובעות לנתבעת 1 הוא פשוט, ברור ומהיר. הנתבעת 1 הפרה את ההסכם בהפרות יסודיות בין היתר על ידי העברת הסכם השכירות לצדדים שלישיים.

תכליתו של מסגרת הדיון המהיר היא בירור מהיר ואפקטיבי של מחלוקת בעניין פינוי מושכר וזה בדיוק המקרה שבענייננו. בתביעה לא מבוקש סעד נוסף למעט פינוי.

הסכם השכירות של התובעות מול בעלי הנכס יפוג ביום 31.12.23 וגם התובעות יצטרכו לפנות את המושכר.

5. בהחלטה מיום 8.11.22 נקבע:

"לאחר עיון בבקשה ובתגובה, לא מצאתי הצדקה להעברת הדיון לפסים של תביעה בסדר דין רגיל.

התובעות בחרו להגיש התביעה כתביעת פינוי בהתאם לאפשרות העומדת להם בדין, ובבקשה לא ניתן נימוק משכנע לטענה כי לא ניתן לברר את כלל הטענות במסגרת זו. בנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות...".

להשלמת התמונה העובדתית אציין, כי לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, הוגש כתב הגנה על ידי הנתבעים – המבקשים ביום 1.12.22.

6. בבקשת רשות הערעור נטען כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו. יש לתת רשות ערעור כבר בשלב הביניים כיוון שיש בהחלטה משום השפעה ממשית על זכויות הצדדים וכן עלול להתנהל הליך בדרך שגויה.

מדובר בשכירות משנה של נכס עסקי במערכת יחסים מתמשכת בת 24 שנים. בין הצדדים אין הסכם שכירות בכתב. ההסכם שהיה תקף בין המשיבה 2 לבין המבקשת 2 פקע לפני שנים עוד בשנת 2005, כך שברור שמערכת היחסים לא מתבססת על הסכם בכתב.

גם הטענה ולפיה התובעות עצמן אמורות לסיים את תקופת השכירות שלהם מול הבעלים של הנכס ביום 31.12.23 לא מבהירה מדוע גם לפי שיטת המשיבות – התובעות לא תוכל המבקשת 2 להמשיך לעשות שימוש במושכר עד אותו מועד. כמובן תוך כדי תשלום דמי שכירות.

7. המשיבות מבקשות לדחות את בקשת רשות הערעור וטוענות כי מדובר בהסכם שכירות ברור ונהיר ואין בו מורכבות מיוחדת.

תכליתו של דיון מהיר היא בירור מהיר ואפקטיבי של המחלוקת בעניין פינוי מושכר.

קיים הסכם שכירות בכתב. אושר למבקשות להגיש כתב הגנה שבו העלו את כל טענותיהם. טענות המבקשות למורכבות בירור ההליך נסתרות הן מהסכם השכירות עצמו והן ממכתב בעל הנכס למשיבות כי מעולם לא היה לו שיג ושיח עם המבקשות.

הסעד המבוקש הוא רק פינוי. אין הסכם בעל פה שהחליף הסכם בכתב וטענה זו נוגדת את לשון הסכם השכירות. מחלוקות כספיות לא יתבררו בתיק קמא.

8. בתגובה לתשובה הודגש, כי המבקשים לא טענו כי הסכם השכירות מורכב אלא כי מדובר במערכת יחסים מורכבת. המבקשים לא רק שטוענים כי ההסכם אינו מורכב אלא כי ההסכם פקע כפי שניתן לראות מעיון בו.

המבקשים לא מעוניינים בניהול הליכים ממושכים אלא למצות זכותם להליך משפטי הוגן.

מלשון ההסכם עצמו ניתן לראות שטיעוני התובעות בדבר הזכות להעלות דמי שכירות אינם נסמכים על הסכם השכירות והטענות הן בגדר טענות בעל פה הסותרות מסמך בכתב.

הגם שהוגש כתב הגנה, טרם אותרו כל המסמכים הדרושים וכתב ההגנה אינו כולל את מלוא המסמכים שהיו מאותרים לו היתה התביעה מנוהלת בסדר דין רגיל והיו מתנהלים הליכים מקדמיים כנדרש.

9. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי יש לתת רשות ערעור ולדחות הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן:

א) השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו, ככלל , במסגרת ערעור על פסק הדין וזאת למעט מקרים נדירים שבהם מבקש רשות הערעור מראה כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלול להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלול לגרום לנזק של ממש או עלול להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.

וראה לעניין זה:

רע"א 7960/14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עידית גולד – פיסקה 6 (ניתן ביום 15/12/14) ורע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' הדס חצב – פסקאות 6 ו-7 (ניתן ביום 8/12/15).

ב) במקרה דנן, מצאתי לנכון ליתן רשות לערער, שכן, ככל שינוהל ההליך בסדר דין מהיר כבר עתה ולא תהיה אפשרות למבקשות להשיג על החלטה זו בשלב הנוכחי, אזי בשלב ערעור על פסק הדין (ככל שיהיה בכך צורך), ניהול ההליך בסדר דין מהיר כבר יהיה בגדר "מעשה עשוי".

יחד עם זאת, מצאתי לנכון לדחות הערעור לגופו.

החלטת בית משפט קמא בנוגע לאופן ניהול ההליך היא החלטה שבמהותה היא ניהולית- דיונית. ככזו, מדובר בהחלטה הנתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת ערעור ממעטת להתערב בהחלטות מסוג זה, ובלבד שאין מדובר בהחלטה החורגת ממתחם הסבירות או מעוררת חשש לעיוות דין.

ראה לעניין זה: רע"א 7598/14 תיאופילוס ג'אנופולוס ("תיאופולוס השלישי) נ' הימנותא בע"מ – סעיף 13 (6/1/15) ורע"א 6354/15 עיריית תל אביב יפו נ' יצחק בריל ואח' סעיף 10 (11/1/16), רע"א 61/22 מ.ע.ג.ן – ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' פז הנדסה ובניין (1999) בע"מ, סעיף 7 (18.12.22).

ג) במקרה דנן, ההחלטה אינה נופלת לגדר החריגים המחייבים התערבות ערכאת ערעור.

עסקינן בתביעה לפינוי מושכר המבוססת על הסכם שכירות – נספח 1 לתביעה.

התובעות טוענות כי תוקפו של הסכם השכירות הוארך ואילו הנתבעים מכחישים זאת וטוענים כי "בשלב בו הסתיים תקפו של הסכם השכירות הנ"ל, נעשתה הסכמה בע"פ..." (מתוך סעיף 15 לכתב ההגנה).

על פני הדברים אין מדובר במחלוקת מורכבת וככל שגרסת הנתבעים תתקבל לאחר שמיעת עדויות, ממילא תדחה התביעה נגדן.

התביעה הוגשה באוקטובר 2022, לאחר שמכתב לפינוי מושכר נשלח חודשים קודם לכן (ראה נספחים 4,5,6 לכתב התביעה) כך שאין מדובר במקרה שבו לא היה די זמן לאתר מסמכים מצד המבקשים.

המחלוקת הכספית היא כאמור אינה חלק מהחזית בתיק קמא.

יובהר, ההחלטה בדבר אופן ניהול ההליך היא בגדר החלטת ביניים, ההחלטה נשוא הבר"ע ניתנה עוד טרם הוגש כתב הגנה בתיק.

ככל שהמותב המטפל בתיק ימצא לנכון לנהל ההליך באופן שונה, הוא כמובן יהיה רשאי לתת החלטות ניהוליות – דיוניות לפי שיקול דעתו ולא יהיה כבול בהחלטת הביניים שניתנה.

9. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

ב) המבקשים יישאו בהוצאות המשיבות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

סכום זה יחולט מתוך הערבון ויועבר למשיבות באמצעות בא כוחן.

יתרת הערבון תוחזר למבקשים באמצעות בא כוחם.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ג, 27 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.

ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ג, 27 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.

חתימה