1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת נאוה ברוורמן) מיום 21.9.22 בת"א 54094-03-18 לפיה נדחתה בקשת המבקש למתן הוראות למשיבות להורות להם לפנות שטחים שהם חלק מרכוש משותף.

2. המשיבות אינן צד לתביעה שהוגשה בבימ"ש קמא.

מדובר בהליך שנפתח על דרך של המרצת פתיחה במסגרתה ביקשו נכסי משפחת שטינמץ בע"מ ונכסי משפחת שיין בע"מ לחייב את רשות מקרקעי ישראל לתת להן שירותים ביחס לנכס השייך להן, ובכלל זה אישור זכויות וטיפול במכירת המקרקעין.

הנכס הינו בניין הידוע כ"בית פנרמה" בדרך בן צבי 84, תל אביב במקרקעין הידועים כגוש 6988 חלקה 32.

ביום 15.8.18 ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים לפיו המרצת הפתיחה הועברה לדיון בסדר דין רגיל. לפי ההסדר הדיוני המבקשות עתרו לבימ"ש בבקשה למנות כונס נכסים לצורך רישום הבניין כבית משותף. המשיבה לא התנגדה לכך.

ביום 6.3.19 מונה המבקש- עו"ד צבי פשדצקי לכונס הנכסים לצורך ביצוע רשום הבית כמשותף (להלן גם: "כונס הנכסים").

ביום 21.11.19 אושר כתב המינוי של כונס הנכסים לפיו תפקידו לרשום את הבניין כבית משותף ובסעיף 2 פורטו התפקידים שימלא והסמכויות שיקבל. בסעיף 3 פורטו הפעולות שרשאי הכונס לעשות לצורך ביצוע הפעולות.

כונס הנכסים הגיש שני דו"חות על פעילותו (בימים 1.7.21 ו – 7.3.21).

בהחלטה מיום 31.8.21 דחה בימ"ש קמא בקשת פ.פ.א נדל"ן 2007 בע"מ להצטרף להליך. בקשת הכונס להרחבת סמכויותיו באופן בו הן יכללו את כל רכוש "חברת בית פנרמה החזקה והשקעות בע"מ" בפירוק ובכלל זה גם את חלקות 30 ו – 34 בגוש 6988 ככל שהיוו חלק מהמקרקעין שנמכר על ידה לדיירי הבניין, התקבלה.

נקבע כי: "בקשת הכונס להרחבת סמכויותיו, התקבלה, באופן בו סמכויות הכונס יורחבו, על מנת לשמור על זכויות הדיירים ולהקנות לו מעמד בתביעה שהגישה נדל"ן 2007 בבית המשפט המחוזי. זאת מבלי לקבוע מסמרות ומבלי שיהיה בכך כדי להכריע בטענות לגופו של עניין, וכן ללא שתעשה קביעה קניינית".

3. ביום 20.9.22 הגיש כונס הנכסים בקשת למתן הוראות למשיבים "לפנות את השטחים אליהם פלשו בבית פנרמה בתל אביב כמפורט להלן:

א. חלקים ממרפסת הנמצאת בקומת הקרקע של בית פנרמה, בצידה הצפוני של מסעדת פינת השלושה, בחזית הפונה לדרך בן צבי (להלן: "המרפסת").

ב.ממ"ק בקומת הקרקע".

נטען כי המשיבים עושים שימוש ברכוש משותף של דיירי הבניין.

בהחלטת בימ"ש קמא מיום 21.9.22 נדחתה הבקשה.

נקבע כך:

" יוזכר, במקור ההליך הוגש כבקשה למתן פסק דין הצהרתי, לחייב את רשות מקרקעי ישראל, ליתן למבקשות שרותים ביחס לנכסים השייכים להם, ובכלל זה, מתן אישור זכויות וטיפול במכירת המקרקעין.

כן מונה כונס נכסים, אשר ניתנו לו סמכויות לרשום את הנכס כבניין משותף ולרשום את זכויות החוכרים ביחידות/תתי החלקות ועוד, כמפורט בכתב המינוי ובהחלטה מיום 21.11.2019.

עסקינן בבקשה שעניינה מתן הוראות כלפי "משיבים" שאינם צד להליך המתנהל ומשכך – אין להם מעמד בתיק.

כמו כן, הלכה למעשה, מבוקש סעד של פינוי, ויש לנקוט בהליך מתאים ולא כבדרך אגב.

לפיכך, הבקשה נדחית והמבקש יפעל בהתאם לשיקול דעתו בעניין.

...".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

4. ביום 22.9.22 כונס הנכסים הגיש "תגובה להחלטת כב' ביהמ"ש מיום 21.9.2022 ובקשה לעיין מחדש בהחלטה". נטען כי את פעילות הכונס יש לבחון כנובעת מכתב המינוי ולא מכתב התביעה. בקשת הכונס להורות למשיבים שהם בעלי נכסים בבניין לפנות את השטחים אליהם פלשו, נעשתה בהתאם לכתב המינוי בו נקבע בסעיף 4:

"אני מורה לכונס הנכסים:

...

ד. במקרים המתאימים לכך, להביא להכרעתי כל מחלוקת קניינית בין חוכרי היחידות לרבות עיסקאות נוגדות, תפיסות של שטחים ציבורים".

בהחלטה מיום 23.10.22 הבקשה נדחתה.

בימ"ש קמא בהחלטתו ציין את סעיף 2ה לכתב המינוי שאושר ביום 21.11.19 לפיו: "לתבוע את בעלי היחידות המחזיקים חלקים מהרכוש המשותף לפנות את המקרקעים הנ"ל, במידה והדבר יהיה נחוץ לצורך רישום הבית המשותף".

ובהמשך קבע:

"יודגש, כאשר מונה כונס נכסים על ידי בית משפט, זה פונה לקבל הוראות מביהמ"ש. הליך מתן הוראות נועד לשמש מסגרת יעילה ומהירה אשר בתחומה פועל ביהמ"ש כמנחה ומפקח על פעילותו של כונס הנכסים. אין הליך זה מיועד לפתרון מחלוקות מהותיות בין נושא התפקיד לבין צדדים שלישיים בוודאי, כאשר הכרעה במחלוקת מחייבת דיון הכורך, בין היתר, הכרעה בעובדות (ראו: רע"א 259/99 חב' פליצה ראובן בע"מ נ' ציפורה סופיוב).

המבקש מפנה לסעיף 4 לכתב המינוי, שם נאמר: "במקרים המתאימים לכך, להביא להכרעתי כל מחלוקת קניינית בין חוכרי היחידות לרבות עיסקאות נוגדות, תפיסות של שטחים ציבוריים".

לטעמי, פינוי המשיבים, נשוא הבקשה, שלטענת המבקש אלה פלשו לשטחים ברכוש המשותף, דורשת בירור, שאינו מתאים בהליך זה.

בנסיבות אלה, כמתואר, פתוחה הדרך בפני המבקש לנקוט בהליך מתאים.."

5. בבקשת רשות ערעור כונס הנכסים טוען כי הבקשה למתן הוראות קמא עומדת בכללים לפיהם מתנהלים כונסי נכסים והשארת ההחלטה על כנה תגרום לעיכוב גדול ביכולתו להשלים עבודתו. המשיבים הם בעלי יחידות בבניין וכיוון שכך ,הם בעלי דין ישירים להליך הכינוס ואין כל חשיבות לעובדה שהם אינם רשומים כמשיבים בתיק קמא. נטען כי גם אם מדובר בהליך מהותי ומורכב, ואין זה כך, הרי שהפורום הראשוני שאמור לדון בכך הוא בימ"ש קמא; אולם בימ"ש קמא דחה את הבקשה ללא שמיעת טיעונים.

נטען כי למשיבים אין כל הגנה בנוגע לבקשה. מדובר בשטחים המהווים רכוש משותף במובהק. כונס הנכסים ציין כי בכוונתו להגיש בקשות נוספות לפינוי שטחים תפוסים והחלטת בימ"ש קמא תיאלץ אותו לנהל הליכים משפטיים אורכים ועבודתו תתעכב ללא צורך.

6. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובת המשיבים.

אני מסכימה עם הנימוקים של בימ"ש קמא לדחיית בקשת כונס הנכסים ולא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטתו.

עמדתו של בימ"ש קמא מובנת וסבירה.

בימ"ש קמא סבר שהבקשה מטעם הכונס אינה מתאימה לבירור על דרך של בקשה למתן הוראות ולקח בחשבון את השיקולים הצריכים לעניין.

לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב להחליט בקביעת המסגרת המתאימה לבירור סוגיות המובאות בפניה. אותו מותב שקבע את גדר סמכותו של כונס הנכסים וקבע כי במקרים המתאימים ניתן יהיה להביא לבית משפט גם הכרעות בעניינים קניניים, לא סבר כי בקשת כונס הנכסים נכנסת לגדר אותם "מקרים מתאימים".

שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית להחליט אם בקשה תידון במסגרת בקשה למתן הוראות או בהליך נפרד הוא שיקול דעת רחב וערכאת ערעור תמעט להתערב בשיקול דעת זה. ראה רע"א 8372/21 יוסף טוקצינסקי נ' רונן מטרי עו"ד (7.2.22) סעיפים 9-10.

נימוקי בית משפט קמא מקובלים עלי כאמור ואין עסקינן במקרה החריג שבו תתערב ערכאת ערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

7. לסיכום:

א. דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ג. העירבון יוחזר למבקש

ד. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשפ"ג, 20 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.