לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.

1. רקע וטענות הצדדים
2. בבקשה שהוגשה ביום 21.11.22, עותרת המבקשת להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט ביחס להודעת קנס ממספר 17133654 (להלן: "הודעת הקנס") אשר ניתנה ביום 28.3.22. המבקשת טוענת כי לאחר שקיבלה הודעת טקסט להגיע לקבל דבר דואר רשום, הגיעה למשרדי הדואר שם נאמר לה כי אין כל דואר רשום ועל כן סברה שנפלה טעות. המבקשת מוסיפה כי הגישה לעירייה בקשה לביטול הודעת הקנס ונדחתה. לטענת המבקשת, מצבה הבריאותי קשה. לבקשה צירפה מסמכים רפואיים וכן תג חניה לנכה בו היא מחזיקה.
3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, בית המשפט אינו מוסמך לדון בבקשה לביטול הליכי גבייה של קנס שלא שולם במועדו. לתמיכה בטענתה, מפנה המשיבה לע"פ 3492/99, פסי נ' מדינת ישראל, פד נג (5) 715.
4. עוד טוענת המשיבה כי המבקשת הגישה בקשת ערעור על הודעת הקנס, כמו גם על הודעת קנס נוספת, שתיהן ניתנו בגין נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית (נת"צ) באותו רחוב. נטען, כי לפנים משורת הדין הומרה הודעת קנס אחת באזהרה כאשר היה על המבקשת להסדיר את תשלום הודעת הקנס השנייה (היא נושא הבקשה).
5. המשיבה טוענת כי המבקשת פנתה באיחור בבקשה להישפט וכי בקשתה אינה מעלה נימוקים כבדי משקל הנדרשים לצורך קבלת הבקשה. נטען, כי המבקשת רשאית להגיש בקשה להפחתת גובה הקנס, בהתאם לסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב- 1982, כאשר לתובע הממונה הסמכות להחליט בדבר הפחתת החוב.
6. לבקשת בית המשפט, צירפה המשיבה את החלטתה בנוגע לדחיית בקשת המבקשת להישפט (החלטה מיום 3.8.22) וכן פלט היסטוריית דו"ח חניה. בהחלטה מיום 8.12.22 התבקשה המזכירות להעביר למבקשת את תגובת המשיבה, מכתב הדחייה ואת פלט היסטוריית דו"ח החניה, כאשר למבקשת ניתנה האפשרות להשיב לתגובה תוך התייחסות למסמכים אלו. המבקשת הגישה תגובה ביום 14.12.22 במסגרתה חזרה וטענה כי לא קיבלה את הודעת הקנס בדואר. לטענת המבקשת, הוטעתה לחשוב שכבעלת רכב הנושא תג נכה היא רשאית לנסוע גם בנתיב תחבורה ציבורית. המבקשת הוסיפה כי היא בת 79 ונוהגת מזה כ-60 שנה ללא עבירות.

דיון והכרעה

1. סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי בקשה להישפט יש להגיש בתוך 90 יום ממועד המצאת הודעת הקנס או בחלוף 30 יום ממועד המצאת החלטת התובע בבקשה לביטול הודעת הקנס.
2. תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד- 1974 (להלן: "התקנות") קובעת כי:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן"

1. סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, מעניק לבית המשפט סמכות לדון בבקשה להישפט שלא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה או בשל נימוקים אחרים שיפורשו בהחלטה.
2. בעניין זה נפסק, כי הואיל ומדובר בעבירה מסוג "ברירת משפט", יש להראות כי האיחור בהגשת הבקשה להישפט נובע מסיבות סבירות, שכן הנחת היסוד של המחוקק בעבירות מסוג זה היא כי הנאשם כלל אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. שונה מצב זה ממקרה בו לנאשם זכות להישפט מלכתחילה, כברירת מחדל, וניתן פסק דין בהיעדרו, שאו אז ישנו מקום לשקול ביתר שאת אם ישנו מקום לבטל את הרשעתו (ראו רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.6.2009)). לפי סעיף 230 לחסד"פ, בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם הנאשם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שקיימים נימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטה. הדרישה לנימוקים מיוחדים באה להקנות להחלטה להתיר שפיטה באיחור, הצדקה מהותית. דרישה זו לנימוקים מיוחדים מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט, וזאת על מנת לא לפגוע בתכליות העומדות בבסיס קיומם של סדרי הדין המיוחדים בעבירות מסוג "ברירת משפט". זכותו של אדם ליומו בבית המשפט אינה מוחלטת ומולה עומדים זכויות ואינטרסים נוגדים. מתן אפשרות במקרים מסוימים להרשיע אדם בהיעדרו או למנוע ממנו להישפט, משקפת את "האיזון אותו קבע המחוקק בין זכותו של הנאשם לנכוח במשפטו לבין הצורך בניהול יעיל של ההליך המשפטי" (ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' מנחם (טרם פורסם, 6.1.2009)). (רע"פ 329/10 סדגר נ' משטרת ישראל (פורסם בנבו) (27/1/10).
3. ומן הכלל אל הפרט.
4. ראשית יש לדחות את טענת המשיבה בדבר חוסר סמכותו של בית המשפט לדון בבקשה. כאמור לעיל, סעיף 230 לחסד"פ מעניק לביהמ"ש באופן מפורש ושאינו משתמש לשתי פנים את הסמכות לדון בבקשה להישפט באיחור בגין הודעת קנס. טענת המשיבה כי "חוב חלוט" אינו עוד בסמכות בית המשפט, חותרת תחת הוראות החוק והרציונל הטמון בו, המאפשר לנאשם, בהתקיים הנסיבות הקבועות בחוק, להישפט אף בעבור המועדים הקבועים בחוק להגשת הבקשה להישפט. המשיבה נסמכת בטענתה בדבר חוסר הסמכות על ע"פ 3482/99, פסי נ' מדינת ישראל, פד נג (5) 715 (להלן: "עניין פסי"). שלא כבעניינינו, עניין פסי עוסק בשאלת הערכאה המוסכמת לדון בטענת התיישנותו של קנס שנגזר על-פי פסק-דין והוא אינו דן בסמכות בית המשפט לדון בבקשה להארכת מועד להישפט אשר מטבע הדברים מוגשת בחריגה מהמועד הקצוב בחוק להגשת הבקשה להישפט.
5. ולגופו של עניין. מפלט היסטוריית דו"ח החניה שצירפה המשיבה עולה כי החלטת התובע מיום 3.8.22 בנוגע לדחיית בקשת המבקשת לביטול הודעת הקנס נשלחה אל המבקשת ביום 15.8.22 וחזרה ביום 29.9.22 בנימוק "אי מסירה- לא נדרש". המכתב נשלח אל אותה הכתובת שהמבקשת מציינת כי היא כתובתה בבקשה הנוכחית ועל קיימת חזקת מסירה כדין, בהתאם להוראת סעיף 44 לתקנות. לפיכך, יש לבחון האם הבקשה הוגשה באיחור בשל סיבות שלא היו תלויות במבקשת ושמנעו ממנה להגישה במועד. המבקשת טוענת כי הגיעה למשרדי הדואר אולם שם נאמר לה כי לא קיים עבורה דבר דואר. טענה זו לא גובתה בתצהיר ולא בוססה דיה. נראה כי דבר הדואר אכן הגיע למשרדי הדואר ולא ניתן לשלול את האפשרות כי המבקשת הגיעה לקבל את דבר הדואר באיחור . מכל מקום, בהיעדר פירוט ותצהיר לא ניתן לקבוע כי הבקשה הוגשה באיחור בשל סיבות שאינן תלויות במבקשת עצמה.
6. נותר אפוא לבחון האם קיימים "נימוקים אחרים" המצדיקים להיעתר לבקשה.
7. לגופו של עניין המבקשת אינה מכחישה כי נסעה בנתיב תחבורה ציבורית אולם טוענת להגנתה כי הוטעתה לחשוב שהדבר מותר לה כבעלת תג נכה.
8. לפי סעיף 71א1(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה") - " מי שניתן לו תג נכה כמפורט בתוספת התשיעית רשאי לנהוג ברכב שלגביו ניתן התג האמור בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית, למעט בנתיב שיועד, על פי תמרור, לרכב להסעת המונים שאינו אוטובוס".
9. סעיף 27א1(ג) לפקודת התעבורה קובע, כי לא תימסר הודעת תשלום קנס לענין עבירה של נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית "למי שניתן לגבי רכבו תג נכה כמפורט בתוספת התשיעית".
10. התוספת התשיעית לפקודת התעבורה כוללת: "תג נכה התואם במראהו את תמרור 437: חניה לרכב של נכה - משותק רגלים, בהתאם להודעת תעבורה (קביעת תמרורים), התש"ל-1970".
11. המבקשת לא הציגה תג נכה מסוג זה ואף מהאישורים הרפואיים שצירפה לא עולה כי היא משותקת רגליים או נעזרת בכיסא גלגלים ( המלצת הרופא מיום 20.10.22 היא ל"נעליים אורתופדיות").
12. לפיכך אין בעובדה כי הנאשמת היא בעלת תג נכה כדי להוות טענת הגנה מפני נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית. אף אם הוטעתה או סברה בשגגה שהדבר מותר, אין בכך כדי להקים למבקשת את הגנת הדין.
13. בנסיבות אלו, יש להורות על דחיית הבקשה.
14. יחד עם זאת, כעולה מבקשתה, סובלת הנאשמת מבעיות בריאותיות מורכבות. מדובר באישה מבוגרת בת 79, לה קשיים רפואיים משמעותיים ואשר נעזרת בסיוע מהביטוח הלאומי. לפיכך ובהתאם לסמכותי מכוח סעיף 69 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 , אני מורה על ביטול ריבית הפיגורים והותרת סכום קנס המקור (500 ₪) על כנו. הנאשמת תוכל לשלם את סכום הקנס בסך זה עד ליום 25.2.23.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשפ"ג, 22 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.