+

בפני בקשה לפסול את המשיב עד תום ההליכים.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירה של:

1. גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה.
2. נהיגה בקלות ראש אשר גרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש, עבירה לפי סעיפים 62 (2) יחד עם 38 (3) לפקודת התעבורה.
3. נהיגה בקלות ראש אשר גרמה לתאונת דרכים בה ניזוק רכוש, עבירה לפי סעיפים 62 (2) יחד עם 38 (2) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום ביום 4.9.22 בשעה 03:30 לערך נהג הנאשם במסגרת עבודתו בכבאית תוצרת איווקו מ.ר 83-040-80 (להלן: הכבאית), על כביש 5 מכיוון מזרח למערב (להלן: הכביש), והתקרב לצומת גיתי אבישר (להלן: הצומת).

באותן נסיבות נהג הנאשם בנסיעה מבצעית לטיפול באירוע שריפה מסווג כאירוע עם סיכון חיי אדם, וזאת כאשר בכבאית דלקו אורות מהבהבים וסירנה.

יחד עם הנאשם נסעו בכבאית שני אנשי צוות נוספים.

אותה עת היו תנאי הדרך במקום כדלקמן:

-דרך שאינה עירונית, מהירות מותרת עד 90 קמ"ש כאשר בכיוון נסיעת הכבאית שני נתיבים הממשיכים ישר לכיוון מערב.

-בצומת רמזורים פועלים ותקינים וכן תאורת כביש עובדת בצומת כולו.

-כביש אספלט יבש , תקין וסלול.

-שדה ראיה בכיוון נסיעת הנאשם פתוח וניתן להבחין ברמזור בצומת ממרחק של 988 מטרים.

ממרחק של כ-235 מטרים ניתן להבחין ברכב בנתיב הנגדי עומד בקו העצירה בצומת לעבר פנייה שמאלה.

באותה עת, נהג בכביש מכיוון מערב למזרח החייל שגב שכנר, (להלן: שגב), ברכב פרטי מסוג סוברו מ.ר 29-334-60 (להלן: הרכב) והתקרב לצומת במטרה לפנות שמאלה לכיוון ואדי קנה. יחד עם שגב נסעו ברכב החייל עודד הגר (להלן: המנוח) ונריה בן יהודה (להלן: נריה). במהלך הנסיעה הגיע שגב לצומת ועצר עצירה מוחלטת בקו העצירה, בנתיב הפניה שמאלה ממערב למזרח והמתין שהמופע ברמזור בכיוון נסיעתו יתחלף לאור ירוק.

לאחר מספר שניות, התחלף המופע לאור ירוק ושגב החל בנסיעה שמאלה לתוך הצומת.

בשלב זה, הגיע הנאשם אל הצומת ועל אף שהבחין כי המופע ברמזור בכיוון נסיעתו הינו אדום, ולמרות שהבחין ברכב כשהוא עומד בקו העצירה, המשיך הנאשם בנסיעה רצופה אל תוך הצומת בניגוד לנהלי כיבוי והצלה ומבלי שעצר עצירה מוחלטת על מנת לוודא שהצומת פנוי מכלי רכב חוצים, והתנגש בעוצמה עם חזית הכבאית בדופן ימין של הרכב בעת שפנה שמאלה (להלן: התאונה).

מעוצמת ההתנגשות, נדחף הרכב לכיוון אי תנועה בנוי ומדרכה ונהדף עם דופן שמאל שלו לתוך רמזור הולכי רגל שהיה מוצב על אי תנועה בנוי ונעקר ממקומו מעוצמת הפגיעה.

כתוצאה מהתאונה נגרמה למנוח חבלת ראש חמורה והוא הובהל לבית חולים בלינסון, תוך ביצוע פעולת החייאה, שם נפטר מעוצמת הפגיעה וחרף מאמצי הטיפול בו.

כתוצאה מהתאונה נגרמה לשגב חבלת ראש עם מספר דימומים אינטרה – פרנכימטיים.

כמו כן, נגרם לו שבר עם קטע חופשי ועצם אפרונטלית מימין.

במועד הגשת כתב האישום, הוא מרותק לכיסא גלגלים, ערני , אך אינו מפיק קול.

אינו מתקשר ואינו מחזיק את ראשו באופן עצמאי .

הוא זקוק לסיוע מלא בביצוע פעולות שגרתיות ויומיומיות.

כתוצאה מהתאונה נגרמה לנריה חבלת ראש קשה עם בצקת מוחית משמעותית וכן שברים מרובים בכל גופו.

במועד הגשת כתב האישום הוא עדין שוכב במיטה ללא תזוזה, שרוי בהכרה אך אינו מתקשר ואינו יוצר קשר עין עם הסביבה כשהוא זקוק לסיוע מלא בביצוע פעולות שגרתיות ויומיומיות ונדרש לשיקום ארוך במסגרת אשפוז.

במעשיו המתוארים לעיל, גרם הנאשם בנהיגתו הרשלנית למותו של המנוח וכן נהג בקלות ראש וגרם לתאונת דרכים בה נפגעו שני אנשים חבלות של ממש וניזוק רכוש.

לנאשם מייחסים פרטי הרשלנות במצטבר ו/או לחילופין :

א- הנאשם נכנס לצומת באור אדום על אף ששם לב לרכב שעומד בצומת ותוך חריגה מהוראות הבטיחות של "כבאות והצלה". בין היתר החריגות : "מבלי לעצור את הכבאית עצירה מוחלטת בקו העצירה בכניסה לצומת כפי שנדרש ממנו בהוראות הבטיחות, ומבלי לוודא שהצומת פנוי".

ב- הנאשם נכנס לצומת מבלי שהאט את נסיעתו במידה שהבטיחות מחייבת, וזאת בניגוד להוראות הדין באשר לנהיגת רכב ביטחון.

ג- הנאשם לא נהג כפי שנהג מן הישוב, בנסיבות העניין היה נוהג במקומו.

ב"כ המבקשת עותרת לפסילתו של המשיב עד למתן פסק דין.

ב"כ המבקשת התייחסה לנסיבות ביצוע התאונה ותוצאותיה כפי שמפורט בכתב האישום וטוענת כי בידי המבקשת ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתו של המשיב הכוללות בין היתר : דו"ח בוחן תאונות דרכים, תרשים ושרטוט, מהם עולה כי המשיב חצה את הצומת באור אדום בחוסר זהירות כאשר הרכב היה בטווח שדה ראיה שלו, סרטון מצלמות של "נתיבי ישראל" בו ניתן לראות את המשיב נכנס לצומת בנסיעה רציפה ובאור אדום ואת רגע קרות התאונה, סרטון מתוך הכבאית בו ניתן לראות את רגע התאונה ואת האור האדום , ניסוי שדה ראיה המלמד כי בכיוון נסיעת המשיב היה שדה ראיה פתוח וניתן להבין ברמזור בצומת ממרחק של 988 מטרים ובמרחק של כ-235 מטרים ניתן להבין ברכב בנתיב הנגדי עומד בקו עצירה בצומת לעבר פנייה שמאלה, גרסת המשיב לפיה הוא היה ער לעובדה כי הוא נכנס לצומת ברמזור אדום וכי ראה את הרכב עומד בצומת, תכנית רמזורים ופענוח המעידים כי לא הייתה כל תקלה במערכת הרמזורים או מופע ירוק משותף למשיב ולרכב, חוות דעת של מומחה לפיה בזמן ההתנגשות מהירות הכבאית הייתה לא פחות מ-64.36 קמ"ש אך לא יותר מ75.6 קמ"ש, הודעתה של עדת ראיה שנסעה בכביש בסמוך לכבאות וראתה אותה נכנסת לצומת, הנחיות והוראות בטיחות "כבאות הצלה" אודות הוראות הבטיחות שיש לנקוט במהלך נהיגה מבצעית אשר עומדות בסתירה למעשיו של המשיב, מסמכים רפואיים ותעודת פטירה.

ב"כ המבקשת מפנה לחזקת מסוכנות הקבועה בסע' 46ב(א) לפקודת התעבורה וטוען כי אופן נהיגתו של המשיב בעת קרות התאונה ותוצאותיה מלמדות על כך שיש בהמשך נהיגתו של המשיב משום סכנה ממשית לשלום הציבור .

בדיון חזרה ב"כ המבקשת על הבקשה לפסול את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים

ב"כ המשיב מסכימה לראיות בתיק וטוענת כי בדמו של נהג הרכב אינדיקציה של תרופת הרגעה המשרה שינה, לא רשומה בפקודת הסמים המסוכנים ונרשם שיכול להיות שקיבל את התרופה בבית חולים, לפי החומרים בתיק רואים שהכבאית האטה משמעותית לפני הרמזור , הרכב הנפגע עמד ברמזור ומסיבה לא ברורה פתאום החל בנסיעה וההתנגשות לא הייתה ברורה. ביחס לנוהל כב"א אין לו קשר לפקודת התעבורה .

עוד ציינה ב"כ המשיב כי המשיב נסע לאירוע דרגה 3 של סכנת חיים, מאז התאונה הוא באשפוז יום בבית חולים גהה, המשיב לוחם כיבוי אש , איש חוק, נהג ללא רבב, עבר נקי, רוצה לחזור לשגרה מהר, על כן מבקשת להחזיר לו את הרישיון.

דין והכרעה

סעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

46ב. (א) הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו.

(ב) בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט למשיב הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי המשיב משום סכנה לציבור.

(ג) הורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי הוא לדחות את מועד הפסילה למועד שיקבע.

סעיף 46ב (א) קובע אפשרות לסתור את חזקת המסוכנות ולבטל את הפסילה רק אם בית משפט משוכנע כי אין בנהיגה של המשיב משום סכנה לציבור תוך מתן נימוקים לכך.

בבש"פ 6653/13 "אבי אליהו נגד מדינת ישראל", כב' השופטת עדנה ארבל עמדה על השיקולים שעל בית המשפט לבחון:

"על פי סעיף 46ב(א) לפקודה, משהוגש כתב אישום בגין עבירה שגרמה לתאונת דרכים קטלנית, נקודת המוצא היא פסילת רישיון. הגשת כתב אישום בעבירה זו מקימה חזקה לפיה ישנו סיכון בהמשך נהיגתו של המשיב ויש למונעה בעזרת שימוש באמצעי של פסילת רישיון. עם זאת, המחוקק הותיר לבית המשפט אפשרות להימנע מפסילת הרישיון, אם שוכנע כי לא קיים סיכון בהמשך נהיגתו של המשיב. הנטל להוכחת חריג זה מצוי על כתפיו (בש"פ 6757/09 מזרחי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.2.2009); בש"פ 9437/11 אבו סלוטה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.1.2012)).

בבש"פ 6757/09 הוסיף כבוד השופט א' רובינשטיין:

"דעת לנבון נקל, כי המסר שבסעיף 46ב הוא, שהמחוקק מבקש להחמיר עם מי שהואשמו בתאונות דרכים קטלניות, כדי להגן על הציבור ולהרתיע, וגם - לדעתי - לאותת כי לאחר תאונה קטלנית אין "עולם כמנהגו נוהג", וככלל אין המשיב יכול ליטול הגה ולנסוע בכבישים במהלך משפטו. בית משפט זה גם פירש את הסעיף באופן מחמיר (ראו בש"פ 8645/07 חדש נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט פוגלמן); בש"פ 9588/07 (השופטת חיות); בש"פ 2806/09 ממן נ' מדינת ישראל (השופט מלצר). בש"פ 3345/09 גבן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת נאור)).

בבש"פ 8161/06 "אליעזר גבריאל נ' מדינת ישראל " ציין כב' השופט חשין את השיקולים המנחים את בית המשפט:

"על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים" .

בעניין המסוכנות נקבע ב:

בפ"ת (ת"א) 10239-05-11 "מדינת ישראל נ חיים אליהו ברעם" כי עצם המעורבות בתאונת דרכים קטלנית היא ראיה למסוכנות הנהג וכאשר אין מחלוקת לקיום ראיות לכאורה ישנו ספק אם יש צורך להמשיך ולבחון עבר תעבורתי.

בש"פ 5175/08 "מדינת ישראל נ יוגב קורן ", ציינה כבוד השופטת מוסיה ארד, כי "די בעובדה שאדם גרם לכאורה לתאונת דרכים שבה קופחו חיי אדם , כדי ללמד כי המשך נהיגתו מסכן את הציבור".

בפ"ת 814-01-14 "מדינת ישראל נ מוחמד פלאח" נקבע כי תאונה קטלנית היא ראיה למסכנותו של המשיב , גם כאשר אין למשיב עבר תעבורתי נכבד.

כבוד השופטת מנאל חליחל דיאב מציינת " הנחה הברורה היא שמי שהוגש נגדו כתב אישום בתאונה קטלנית , הוא מסוכן לציבור".

בב"ש (מחוזי ירושלים) 5175/08 "מדינת ישראל נגד יוגב קורן", נקבע:

"המחוקק הבהיר בסעיף האמור כי בדרך כלל די בעובדה שאדם גרם לכאורה לתאונת דרכים שבה קופחו חיי אדם, כדי ללמד כי המשך נהיגתו מסכן את הציבור. מן הראוי להדגיש כי אין ענייננו בכליאה באחורי סורג ובריח או בחוסר אפשרות להתנייד אלא באיסור זמני על נהיגה כדי להגן על הציבור מפני נהיגה מסכנת חיים. הנאשם יכול אומנם להפריך את החזקה בדבר מסוכנתו ולעניין זה יש רלוונטיות הן לנסיבות המקרה הספציפי והן לעברו התעבורתי, ואולם, אין מקום לקביעה לפיה די בהעדר עבר תעבורתי מכביד, כדי לסתור את החזקה שהרי זו נלמדת לכאורה מעצם הנהיגה בחוסר זהירות שגרמה להריגת אדם".

ב"כ המבקשת מסרה לעיון בית משפט את התיק. על פי הממצאים בחומר הראיות וסרטונים המתעדים את קרות התאונה, הבוחן הגיע למסקנה כי התאונה אירעה בשל מעבר צומת באור אדום וחוסר זהירות מצד הכבאית כאשר הרכב היה בטווח שדה הראיה.

ציין הבוחן כי הכבאית עוברת קו עצירה של הצומת כשבכיוון נסיעתו הרמזור הוא אדום.

הבוחן בדק את תכנית הרמזורים וניסוי רמזורים שביצע תואם לתכנית הרמזורים שפעלה ביום התאונה והרמזורים היו תקינים.

הבוחן ציין כי שלח את הסרטון המתאר את קרות התאונה למעבדה לראיה דיגיטלית במטה הארצי, ועלה כי בזמן ההתנגשות מהירות הכבאית הייתה 64.36 קמ"ש ולא יותר מ-75.6 קמ"ש.

כמו כן קבע כי מצב הרכבים אינם מהווים גורם לתאונה.

כאמור לעיל, ב"כ המשיב מסכימה לראיות בתיק אולם מעלה טענה כללית כי התנגשות לא הייתה ברורה.

אולם בעדותו תחת אזהרה מסר המשיב:

"דן אמר לי תאט והתחלף לנו לאדום. הורדתי את הריטרדר והאטתי, אני לא זוכר איזה מהירות הייתי, ראיתי רכב שעומד בצומת וממתין לפנות שמאלה, עומד, הסתכלתי עליו עם המהבהבים והסירנה המלחיצה איתם נסעתי, על הנתיב הימני מתוך שניים הממשיכים ישר לכיוון מערב, הסתכלתי טוב וראיתי שהוא לא נוסע , הבנתי שהוא נותן לי זכות קדימה שהוא מבחין בי, המשכתי בנסיעה נראה לי מספר מטרים לפני קו עצירה הוא פתאום יצא ופונה שמאלה, אני לא יודעת איך הוא לא הבחין בי או שמע אותי . ישר לחצתי ברקס ונכנסתי בו בדיוק באמצע של הרכב"

"הבחנתי היטב בצומת והבחנתי היטב ברכב"

"הפעם הראשונה שבה אני מזהה את הרכב היה בערך 250 מטר , משם אני מתחיל כבר להאט"

המשיב אישר כי יודע מה החובות וזכויות של רכב ביטחון ופירט אותם :

"אני יכול לעבר ברמזור אדום, אם אני יודע בוודאות שאני עובר את הצומת בבטחה"

מעבר להנחיות נציב מס' 2 - נהיגה מבצעית- מעבר צומת באור אדום, תק' 94 לתקנות התעבורה קובעת הוראות מיוחדות לנוהג ברכב ביטחון . התקנה מאפשרת לרכב ביטחון בין היתר לעבור על פני תמרור או רמזור המורים על עצירה בלי לעצור, ובלבד שהאיט את מהלכו במידה שהבטיחות מחייבת זאת.

במקרה זה מעדותו של המשיב עולה כי הוא היה בטוח שהרכב ראה ושמע אותו, כלומר הסתמך על ולא נקט במידת הבטיחות המחייבת בסיטואציה הזאת.

ביחס לחומר שנמצא בדמו של נהג הרכב אשר עבר באור ירוק, אין בכך כדי לאיין את הראיות או להוריד מאחריות של המשיב.

על כן הנני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה מוצקות בתיק.

ב"כ המשיב מבקשת להחזיר את הרישיון למשיב כדי לחזור לשגרה אולם דווקא להחזיר אותו לשגרה כנהג רכב ביטחון מהווה מסוכנות רבה לציבור.

לאחר ששקלתי נסיבות התאונה ותוצאותיה לא מצאתי כי המשיב עמד בנטל להוכיח כי נהיגתו לא מסכנת את הציבור.

מכל הנימוקים הנ"ל מצאתי כי יש להיעתר לבקשה ולפסול את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים.

דכות ערעור כדין.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשפ"ג, 14 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.