מבוא

1. עניינה של התובענה שלפני הינה כתב תביעה מיום ה- 23/11/22 , לביטול צו פינוי קרקע מספר 4459 מיום ה- 29/9/22 (להלן: "הצו") שהוצא למבקש, בהתאם לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) תשמ"א- 1981 (להלן: "החוק"), ואשר הומצא למבקש ביום ה- 19/10/22 , וכן בקשה דחופה למתן צו זמני לעיכוב ביצוע הצו שהוגשה לתיק בית המשפט ביום 26/12/22.

מיהות הצדדים

1. המבקש בתובענה שבפני הינו אזרח מדינת ישראל, רווק, המשתכר למחייתו כנהג אטובוס, ואילו המשיבה היא רשות מקרקעי ישראל, הבעלים של הקרקע הנטענת אשר עליו הוצא צו פינוי.

רקע

1. לתיק בית המשפט הוגשה תביעה לביטול צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור מיום ה- 29/9/22 אשר ניתן בקשר למקרקעין הידועים כגוש 100073 מגרש 60 תב"ע 295/03/7 בישוב כסייפה ( להלן: "המקרקעין מושא ההליך").
2. ביום 20/12/22 הגישה המשיבה "הודעה על כוונה לבצע" לפיה בכוונתה לבצע את הצו בהתאם להוראות החוק. פועל יוצא של הודעה זו, הגיש המבקש ביום 26/12/22 "בקשה דחופה למתן צו לעיכוב ביצוע צו הריסה".
3. ביום ה- 3/1/23 ניתנה החלטת בית המשפט, לפיה הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע הצו מושא הבקשה, בכפוף להפקדה בסך של 20,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית המשפט וכן ערבות צד ג'.
4. ביום ה- 12/2/23 התייצבו הצדדים בפניי, ולאחר שהמבקש הודה כי הוא אינו הבעלים של המקרקעין מושא הצו, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יינתן פסק דין לפיו הבקשה לביטול הצו תדחה, דהיינו הצו מיום ה- 29/9/22 הוא הצו מושא הבקשה, יעמוד בעינו, ועל המבקש לפעול לפינוי המקרקעין בהתאם לצו. לצד זאת, הצדדים נותרו חלוקים באשר למועד הפינוי וכן נותרו הם חלוקים ביחס לשאלת ההוצאות.

טיעוני הצדדים

1. לעניין מועד הפינוי עתר המבקש לכך שמועד תחילתו של הצו יתבצע החל מעוד 12 חודשים ואילך: לטענתו המבנה הוקם עקב מצוקת דיור ולאחר שהמבקש התארס ותכננן לגור במבנה, עם אשתו לעתיד. לטענתו, עקב הצו, דחה את חתונתו עד להכרעה בבקשה שבכותרת. לטענתו, המבנה מושא ההליך הוקם במקרקעין, אשר לשיטתו עתידים להיות מוסדרים והוא עתיד לרכוש את המגרש עליו בנוי המבנה היות ולטענתו הוא זכאי לכך.
2. נוכח כל האמור לעיל ועל מנת לאפשר לתובע לרכוש את המגרש עם התובעת ולהסדיר את זכויתיו במקרקעין מושא התביעה ובשים לב לאופק התכנוני הקיים, עתר הוא עיכוב כניסתו של הצו ב- 12 חודשים.
3. המשיבה מאידך עתרה בפני לפינוי מהיר יותר ולהשתת הוצאות לטובתה. לעניין מועד הפינוי, לטענת המשיבה כי האופק התכנוני איננו רלוונטי לצווי פינוי לפי חוק מקרקעי ציבור. המשיבה טענה כי כל אורכה שתינתן, אינה יכולה להיות מושפעת מהליך ההסדרה הנטען. כמו כן טענה המשיבה כי המדובר בצו מחודש 9/22 ולמבקש היתה שהות מספקת להיערך לפינוי.
4. באשר להוצאות טענה המשיבה כי הצו הוצא כחוק והמשיבה נאלצה להגיש כתב הגנה מטעמה ואף להתייצב לדיון עם שני עדים מטעמה והגשת המבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

דיון והכרעה

1. כאמור לעיל, לנוכח הסכמת הצדדים ניתן בזאת פסק דין לדחיית התביעה לביטול הצו מושא ההליך, הוא צו סילוק יד ופינוי קרקע לפי חוק מקרקעי ציבור מס' 4459 ומכך עולה כי על המבקש לפעול לפינוי המקרקעין מושא הצו, ומכאן טענו הצדדים בפני לעניין מועד הפינוי ולעניין הטלת ההוצאות.
2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באשר למועד הפינוי, והבאתי במסגרת שיקוליי את התנהלות המבקש מחד ומאידך את התנהלות המשיבה, ובשים לב כי המבקש אינו נשוי ולמעשה מתגורר בגפו במבנה מושא הצו, ועל מנת לאפשר למבקש למצוא מגורים חליפיים ולפנות את המבנה, אני מורה כי צו פינוי קרקע מס' 4459 יעוכב עד ליום ה- 12/6/23.
3. באשר להוצאות משפט- בשים לב להתנהלות המבקש מעת קבלת הצו ועד להיום, ובהינתן כי מחד נגרמו לנתבעת הוצאות הן בהגשת תגובתה המפורטת, והן התייצבותה לדיון ההוכחות בנוכחות שני מצהירים מטעמה, ומאידך לנוכח הסכמתו של המבקש לדחיית בקשתו אשר הביאה לחסכון בזמן שיפוטי יקר, ולפנים משורת הדין, אני מחייבת את המבקש בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד מופחתות לטובת הנתבעת בסך כולל של 7,000 ₪ בלבד, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, ואם לא יישאו הם הפרשי ריבית והצמדה, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
4. ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"א שבט תשפ"ג, 12 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.