1. בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע על החלטת בית משפט השלום באילת בתיק ת.א 70302-12-20, שניתנה ביום 3.5.2022, ע"י כב' השופטת ליאורה אדלשטיין, בה דחה בית המשפט בקשת המבקשת להעביר התיק לבימ"ש השלום בהרצליה בשל העדר סמכות מקומית לבימ"ש השלום באילת.
2. בית המשפט דחה הבקשה וקבע שהמבקשת לא הגישה בקשה נפרדת להעברת התיק בהיעדר סמכות מקומית. אכן טענה זו מצאה ביטויה בכתב ההגנה והמשיב אף התייחס לכך בכתב התשובה, אולם בשל הטענות הרבות שהועלו בכתב ההגנה, ביהמ"ש לא שם לב לטענת העדר הסמכות ואף זימן הצדדים לדיון מקדמי בפניו; דיון שאף נדחה וב"כ המבקשת לא טען שעל ביהמ"ש להחליט תחילה בסמכות המקומית, אלא התייצב לדיון, טען לגופו של עניין ובכך יצר מצג שהוא מוותר על טענת היעדר הסמכות המקומית.

עוד הוסיף ביהמ"ש שאין לעודד בזבוז זמן שיפוטי שצדדים מתייצבים לדיון, מתחילים לטעון ולאחר מכן נזכרים בטענת חוסר סמכות מקומית שנטענה בכתב ההגנה.

1. בבקשה להארכת מועד נטען, כי היה להגיש הבר"ע עד ליום 3.7.2022, אלא שלמרבית הצער והכאב אחותו של ב"כ המבקשת אובחנה בחודש יוני כחולה בסרטן לבלב אגרסיבי, מצבה החמיר והיא נפטרה במחצית נובמבר 2022, ובשל היותה אם חד הורית טיפל בה וגם בילדיה.

עוד נטען, כי אין במתן הארכה לסרבל או לעכב את ניהול ההליך, שממילא קבוע ליום 27.6.23.

1. לגוף העניין נטען, כי מקום מושבה של המשיבה הוא ברמת השרון וכי בין הצדדים נערך הסכם התקשרות ביום 27.7.2018, ובו תניית שיפוט ייחודית המקנה הסמכות לבתי משפט שבמחוז תל-אביב.
2. המשיב מתנגד לבקשה וטוען, כי המבקשת נוהגת שלא בתום לב, עת הגישה בקשה להארכת מועד בביהמ"ש קמא, מבלי להביא לידיעתו דבר הגשת הבקשה לביהמ"ש המחוזי, באופן שביהמ"ש נתן החלטה שנאלץ לבטלה, עת הובא לידיעתו דבר הגשת הבקשה לביהמ"ש זה ורק לאחר שבקשתה נדחתה בבימ"ש קמא, טרחה המבקשת לעדכן ביהמ"ש דבר הגשת הבקשה שכאן.
3. טענת המבקשת, כי במתן הארכה אין כדי לסרבל או להשחית זמנו של ביהמ"ש לאור מועד הדיון שנקבע אינה נכונה, כיוון שבתיק התקיימה ישיבת קדם משפט וניתנו הנחיות להגשת תצהירים והמשיב אף הגיש שלושה תצהירים וחוות דעת; והיה על המבקשת להגיש תצהיר עדות ראשית עד ליום 1.12.22 - מועד שהיא לא עמדה בו ולא הגישה בקשה להארכת מועד, מבעוד מועד ופנתה בבקשה להארכת מועד, רק לאחר שבקשתה להארכת מועד להגשת הבר"ע, שהוגשה בבימ"ש השלום, נדחתה.
4. גם העובדה שהמבקשת הגישה בקשה לעכב ההליכים בשל הגשת הבקשה שכאן - סותרת טענתה שלא יגרם כל עיכוב בשל העברת הדיון, מה גם שהמועד שנקבע ליום 27.6.23 נועד לשמיעת הראיות, ואין ספק שמדובר בזמן שיפוטי יקר, והעברת התיק לכל מקום אחר תגרור בזבוז זמן שיפוטי.

מה גם, שחל פיחות במעמד הסמכות המקומית והבקשה שהינה עובדתית בעיקרה, לא נתמכה בתצהיר. גם לא ניתן להסתמך על תניית השיפוט, עת המשיב כופר בחתימתו על ההסכם ומקום המעשה או המחדל הינו באילת.

1. עוד נטען, שהמבקשת לא פעלה בהתאם לתקנה 49 (ג) לתקנות סד"א ולא הגישה רשימה בה פירוט הבקשות שבית המשפט ידון וזאת 20 יום לפני קדם המשפט, כאשר תנאי לכך, לפי תקנה 49 (ד), פניה לבעל הדין שכנגד 7 ימים מראש.

הצדדים קיימו ביניהם ביום 14.4.22, הליך מקדמי ותחמו הפלוגתות והמחלוקות ביניהם.

1. המבקשת סבורה, שדין הבקשה להידחות גם לגופה, שכן להארכת מועד יש צורך בטעמים מיוחדים ולאור תקנות סדר הדין במיוחד תקנה 5, יש להקפיד על קיום המועדים. גם אם העובדות הנטענות בבקשה נכונות, אף כי לא צורף תצהיר אין בהן הסבר למשך הזמן הממושך, במיוחד בהתחשב בעובדה שהמבקשת הגישה ביום 3.7.22, יום לפני תום המועד להגשת הבר"ע, תגובה מפורטת לתיק ביהמ"ש להודעת המשיב מיום 20.6.22 וביקשה להאריך המועד אך לא ציינה דבר מהנסיבות שפורטו כאן.

דיון

1. צר לי על מותה של אחות ב"כ המבקשת ולו היה סיכוי לבקשה, הייתי נעתרת להארכת המועד, גם אם לא צורף תצהיר לאימות הטענות שבבקשה בהתייחס למצבה של האחות והצורך לטפל בה ובילדיה, מתוך נקודת מוצא, שכל האמור בנושא זה הוא אמת לאמיתה. יחד עם זאת, באין סיכוי לבקשה אין טעם בהארכת המועד.

כדי שביהמ"ש ידון בנושא הסמכות המקומית, היה על המבקשת על פי הוראת תקנה 149 (ג) לתקנות סד"א תשע"ט – 2018 לשלוח הודעה, בה עתירה לדיון בנושא כשתנאי מקדמי לכך פניה לב"כ המשיב, דבר משניהם לא נעשה ודי בכך לדחות הבקשה.

יתרה מזו, הטענה שלא יגרם נזק בדחיית הדיון בזו העת, אינה מדויקת כיוון שהתיק נקבע להוכחות לחודש יוני 2023 והמשיב כבר הגיש ראיותיו והעברת הדיון למחוז אחר, מטבע הדברים תגרום לדחיית הדיון.

1. זאת ועוד, ככל וסברה המבקשת, כי הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט במחוז תל אביב, היה עליה לכלול נושא זה במסגרת ההודעה לביהמ"ש בדבר קיום ההליך המקדמי בין הצדדים ביום 14.4.22; לא רק שהמבקשת לא עתרה לכך אלא כעולה מההודעה סוכם בין הצדדים על השלמת ההליכים המקדמיים ו"בשלב זה הצדדים מבקשים לשמוע את עמדת בית המשפט במחלוקת".

זה השלב הפרלימינרי שהיה על המבקשת לעמוד על שאלת הסמכות העניינית, משלא עשתה ויתרה על כך בהתנהגותה.

1. בנוסף הטענה כי כתובתה הרשומה של המבקשת היא ברמת השרון ושם מתנהלים עסקיה, לא הוכחה משלא צורף תצהיר לבקשה ולו כדי לאמת טענה זו; ולעניין קיומה של תניית שיפוט, הרי טוען המשיב שלא חתם על ההסכם ולאור טענה זו, לא ניתן להסתמך על תניית השיפוט שבהסכם.

באין סיכוי לבר"ע, אין כל טעם בהארכת המועד. הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם הוצאות הבקשה ושכר טרחה עו"ד בסכום של 2,500 ש"ח להיום.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשפ"ג, 16 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.