1. לפני עתירה של שני אסירים להתייחדות. תום מאסרו המלא של העותר הוא באוקטובר 2023, ותום מאסרה המלא של העותרת במאי 2035.
2. ביוני 2022, נישאו העותרים – ללא נוכחותם –בטקס מוסלמי בבית הדין השרעי, וסמוך אחר כך ביקשו לקיים התייחדות. משבקשתם לא זכתה למענה, פנה בא כוחם בבקשה באוגוסט 2022 בצירוף המסמכים הדרושים, טען שהתנהגותו חיובית וביקש לאשר לו התייחדות. גם בקשה זו לא זכתה למענה, ועל כן הגיש העותר את עתירתו.
3. בנובמבר 2022 הגישה העותרת עתירה משל עצמה. בעתירה טענה שבדצמבר 2021 התלוננה על כך שסוהר (שנקבה בשמו) אנס אותה בשהותה בנוה תרצה. תלונתה עודה מתבררת, ולטענתה בשל התלונה היא זוכה ליחס מכביד ואף מנסים להציגה "כאשה קלת דעת" (וביטויים קשים מכך), ולטענתה הסירוב להתייחדות העם העותר הוא על רקע תלונתה זו.
4. בהסכמת הצדדים העתירות אוחדו.
5. אף שב-18.9.22 מסר המשיב לבית המשפט שהבקשות זכו למענה, הרי שההחלטה המנהלית בעניינם, שהוגשה במסגרת כתב התשובה היא מיום 4.1.23 כשבוע לפני הדיון. בקשתו של העותר להתייחדות אושרה על ידי פיקוד בית הסוהר, ובקשתה של העותרת סורבה על ידי הפיקוד, בשל חמ"ן שלילי. עמדת הקמ"ן היתה שבשל חמ"ן של כל אחד מהם לא מומלץ על התייחדות ולאור עמדתו הבקשה סורבה.
6. בכתב התשובה נכתב שהחמ"ן השלילי הן לחובת העותר והן לחובת העותרת מלמדים על התנהגות שלילית המצדיקה שלא להעתר לבקשה לטובת הנאה; שהנישואין נעשו שלא לפי 04.21.00 "חתונת אסיר בבית סוהר", שנערכו בלי שהתבקשה רשות של המשיב; וכן שבמאי 2021 הגישה העותרת בקשה להינשא לאסיר אחר אשר היתה תלויה ועומדת עד יולי 2021.
7. בדיון טען המשיב, שהנישואין הוסתרו ממנו, ויש לכך תוצאות. הוא הוסיף שבני הזוג לא נפגשו עובר לנישואיהם ולמעשה עד היום, ואף שיש כאן "תופעה מסוימת של שידוכין שהתוצר שלהם נוגע לפקודת ההתייחדות", אולם לשאלת בית המשפט אישר ב"כ המשיב שאין מחלוקת על תקפות הנישואין, וכן שבקשתה להינשא לאסיר אחר ממאי 2021 אינה עילה לסירוב. הוא הוסיף והבהיר, שהמידע המודיעיני המונע את התייחדות הוא בעיקר זה שעוסק בעותרת.
8. כך, ואף שמלכתחילה עמדו שורה של נימוקים ביסוד עמדת המשיב לסרב לבקשת התייחדות, בסופו של דיון נותר על עומדו רק נימוק אחד, והוא קיומו של חמ"ן שלילי בעניינה של העותרת.
9. לאחר שעיינתי בחומר, מצאתי שהחלטת המשיב אינה יכולה לעמוד. אבהיר. פקודת הנציבות 04.47.00 שעניינה התייחדות, מאפשרת התייחדות באחד משלושה מקרים: נישואין, ידועים בציבור וחברים קבועים. משאין מחלוקת שבני הזוג נשואים כדין, הרי שאין מקום לבחון את טיב הנישואין שלהם, וככל שעלתה טענה בעניין זה, ובכלל זה שלא נפגשו לפני נישואיהם, הרי שאינה ממין העניין. פקודת הנציבות 04.21.00 אינה עוסקת כלל בעצם הנישואין אלא באפשרות שלקיום טקס נישואין בכלא, ועל כן אף היא אינה ממין העניין. העובדה שהעותרת ביקשה להינשא לאחר ונמלכה בדעתה אינה מעלה ואינה מורידה דבר באשר לתקופת נישואיה ואף המשיב מסכים לכך.

אין מחלוקת שהתנהגותו של העותר חיובית, ובכך מתקיים לגביו התנאי הקבוע בסעיף 7(א) לפקודת התייחדות, ולא מצאתי בחמ"ן מידע סותר.

נותרה רק הטענה שלחובת העותרת יש שתי ידיעות מודיעיניות, אשר להן נגיעה מסוימת לעניין (כמפורט בפרוטוקול הדיון). ידיעה אחת אינה מלמדת לטעמי על התנהגות שלילית או אסורה ועל כן לא מצאתי שהיה מקום להתחשב בה. האחרת העוסקת בהפרה מסוימת של הוראות שב"ס, אולם אין בה כשלעצמה כדי להצדיק את ההתנגדות לבקשת התיחדות של העותרת.

מלכתחילה הציג המשיב שורה של נימוקים ובהם ספק באשר לתקפות הנישואין, "נישואין בהסתר", העדר כנות, ניסיון להינשא לאחר ואף הצגת נישואין כאמצעי להתייחדות, חמ"ן שלילי בעניינו של העותר וכן חמ"ן שלילי בעניינה של העותרת. משנותר על כנו רק אחד מטעמים אלה ואף זאת במידה חלקית, ידיעה מודיעינית בודדת שעוצמתה אינה רבה, הרי שלא ניתן עוד להגן על החלטת המשיב – שכאמור ניתנה רק עובר להגשת כתב התשובה – כאמור.

ההלכה הפסוקה היא, כי "הזכות לקיום יחסי מין ולהתייחדות עם בת זוג, זכות יסוד טבעית ואנושית היא לאדם באשר הוא שם, ועונש שלילת החירות אינו כולל שלילתה של זכות יסודית זו" (בג"צ 114/86 וייל נ' מדינת ישראל (1987)). אכן, זכות זו אינה קנויה בידי האסיר, אך היא בעלת חשיבות רבה יחסית במדרג "טובות ההנאה" בשל היותה כאמור "זכות יסוד טבעית ואנושית." כדי לשלול אותה נדרש טעם משמעותי ומבוסס.

1. לאור דברים אלה העתירות מתקבלות, והמשיב יאפשר קיום התייחדות תוך 14 ימים מהיום. ככל שמשיב מוצא שיש להקדים להתייחדות ביקור פתוח – יפעל בהתאם.
2. האגרה ששילם העותר – תושב לו. ככל שהעותרת שילמה אגרה היא תושב לה, ואם לא שילמה ניתן לה פטור מאגרה.

ניתן היום, כ"ט טבת תשפ"ג, 22 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.