בעתירה שבפני התבקש ביהמ"ש להורות למשיבים 1-3 (להלן "העיריה") למנות לאלתר סייעת אישית לבנה הקטין של העותרת כפי שהוא זכאי על פי חוק חינוך מיוחד תשמ"ח – 1988 ובהתאם להחלטת ועדת הזכאות והאפיון.

במקביל לעתירה הגישה העותרת בקשה לצו ביניים, כך שעד לסיום ההליך יאושר לה לשלוח סייעת מטעמה ללוות את בנה בעת שהותו בגן.

בקשת העותרת כי יינתן צו ארעי במעמד צד אחד נדחתה והתבקשה תשובת המשיבים לבקשה.

בפתח התגובה לצו הביניים שהגישה העיריה נאמר "עדכון שהתקבל שעה קלה לפני הגשת תגובה זו לבית המשפט הנכבד באמצעות מערכת נט המשפט: לח"מ נמסר ......כי נמצאה סייעת צמודה לבנה של המבקשת וזאת בעקבות פנייה של סייעת המועסקת בעיריה לשנות את שיבוצה".

בנסיבות אלה למעשה התייתר הצורך לדון בבקשה לצו ביניים או בעתירה ונותרה שאלת הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה לצו ביניים ואת העתירה.

אשר לשאלת ההוצאות ושכ"ט עו"ד:

ב"כ העותרת מבקש לחייב את העיריה בהוצאות העותרת ובשכר טרחת עו"ד. לטענתו ניסיונות העותרת וב"כ לבוא בדברים עם מי מטעם העיריה, כדי שהקטין יקבל את זכותו לסייעת, לא נשאו פרי ובצר להם נאלצה העותרת להגיש את העתירה ואת הבקשה לצו ביניים.

העיריה טוענת כי חרף מאמציה, לא עלה בידה להשיג סייעת בשל מחסור חמור בסייעות. אין זה המקרה היחיד בו ילדים אינם מקבלים מענה למרות זכאותם. העיריה לא חדלה ממאמציה לאתר סייעת גם לאחר שהוגשה העתירה ואין בעובדה שנמצאה סייעת תוך כדי ניהול ההליך כדי להצדיק את חיובה של העיריה בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.

המשיבה 4 , הגם שהגישה תגובה לבקשה לצו ביניים, לא התייחסה לנושא ההוצאות על אף שניתנה לה הזדמנות לכך.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, ובהתחשב בעובדה שהסייעת נמצאה רק בחלוף שלושה חודשים מתחילת שנת הלימודים ורק (באופן תמוה) לאחר הגשת העתירה "ורגע" לפני מתן החלטה בבקשה לצו ביניים אני מחייבת את העיריה לשלם לעותרת שכר טרחת עו"ד בסך של 1,500 ₪ וכן את האגרה בה נשאה ככל שזו לא תוחזר לה.

ניתן היום, ד' טבת תשפ"ג, 28 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.