1. לפני בקשת המבקש לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט בה מתבקש בית המשפט לאכוף בקנס או במאסר או בכל דרך אחרת על המשיב, בטענה להפרת צו למניעת הטרדה מאיימת שניתן נגד המשיב ביום 05/12/2022.
2. לאחר עיון בבקשה ובהוראות הדין, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
3. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט אינו הליך עונשי הבא להעניש את המפר על אשר אינו מקיים את פסק הדין או ההחלטה אשר ניתנו כנגדו. מטרת ההליך היא להביא לכך שהמשיב יציית לפסק הדין או ההחלטה. נוכח מטרת ההליך מחד ואופיו המעין פלילי וחומרת תוצאותיו, מאידך, נקבע כי אין להיזקק להליך בזיון כאשר קיימת דרך אחרת וחמורה פחות לאכיפת ביצוע ההוראה השיפוטית.
4. אם כן, על דרך הכלל, "הפעלת מנגנון הביזיון יש לה השלכות כבדות משקל על הצד המפר, ועל-כן מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת כי מנגנון זה יופעל במשורה, במקרים חריגים בלבד". לצד זאת, יש ליתן את הדעת גם ל"שיקול הצדק, דהיינו אילו צעדים יהוו דרך אכיפה ראויה, מתאימה וצודקת, אשר תביא בחשבון הן את עניינו של המפר הן את עניינו של הנפגע המבקש לאכוף את פסק-הדין" (רע"א 3888/04‏ שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, בפסקה 12 (2004)).
5. בענייננו, אינני רואה צורך וטעם לחרוג מפסיקתו של בית המשפט ומהוראות הדין. כלומר, למבקש עומדת האפשרות לפנות למשטרת ישראל בתלונה בכל מקרה על הפרת הצו השיפוטי, ככל שיש הפרה כזו.
6. סוף דבר – הבקשה נדחית.
7. אין צו להוצאות.
8. המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשפ"ג, 07 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.