המ"ש 1669-12-22 שלבי נ' מדינת ישראל ואח'

בפני כב' השופט, סגן הנשיא טל פרי

העתק החלטת בית משפט מיום י"ז כסלו תשפ"ג 11 דצמבר 2022

עסקינן בדו"ח בגין עבירת מהירות בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, אשר נמסר למבקש ביום 5.9.19. ראשית, על המבקש היה לפעול במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק ולהגיש בקשה להישפט במועד. משלא דאג המבקש לעשות כן, אין לו להלין אלא על עצמו. לא זו אף זו, אין כל נימוק המניח את הדעת לשיהוי המופלג בו מוגשת הבקשה שלפניי, למעלה משלוש שנים ממועד ביצוע העבירה!!
שנית, הנסיבות אותן פירט המבקש בבקשתו, אשר בגינן לא הגיש הבקשה להישפט במועד, אינן עולות כדי מניעה שאינה תלויה בו, כפי האמור בסעיף 229 (ה) לחסד"פ. בנוסף, טענת המבקש לפיה עקב התפרצות נגיף הקורונה וצמצום היקף הפעילות בשעתו, פנה לבא כוחו באיחור וגילה כי המועד להגשת הבקשה להישפט חלף, אינה יכולה להתקבל. בפסיקה נקבע כי טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה נימוק המצדיק הארכת מועד להישפט. (השוו: רע"פ 8862/21 מסאורה נ' מדינת ישראל 29.12.21, רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל 26.3.14). יודגש כי איני מוצא בנסיבות אותן פרט המבקש בבקשתו, נימוק המניח את הדעת לעיכוב הרב בו מוגשת הבקשה שלפניי. כמו כן, טענות המבקש נטענות בעלמא, באופן כוללני בלבד, ואינן נתמכות במסמך כלשהו.
שלישית, גם לגופו של עניין, הבקשה אינה מבססת עילה של עיוות דין. המבקש הכחיש ביצוע העבירה, טען כי ברשותו טיעוני הגנה טובים, וכן טען לכשלים ראייתיים, אך לא פירט טענותיו ולא הציג ראיה ממשית המלווה במסמכים שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה. טענה כללית וסתמית לפיה לא ביצע את העבירה כאמור אינה מספיקה (רע"פ 2474/18 יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל).
לאור האמור, ומשלא הציג המבקש ראיה ממשית המלווה במסמכים, שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, לא מצאתי כי נגרם למבקש כל עיוות דין, ולא שוכנעתי כי קיים טעם המצדיק מתן ארכה להישפט.
לפיכך, הבקשה נדחית.