זהו ערעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי (השופטת עידית וינברגר) מיום 21.12.22, לפיה דחתה את בקשתו של המערער לעיון חוזר בהחלטתה מיום 12.12.22 שבה דחתה את בקשתו של המערער לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה. על פי תקנה 138 (א) (1), דין הערעור להידחות ללא צורך בתשובה משאין לו סיכוי להתקבל.

המערער הגיש בקשה לפטור מאגרה וערובה בטענה שהוא חולה לב ומאז שקיבל את פסק הדין הוא מחפש עורך דין אך שירותיו עולים הרבה כסף שאין לו, והוא נכה שמתקיים מקיצבת נכות ולכן מבקש לפטור אותו מאגרה וערובה. לבקשה צורפו רק אישור המוסד לביטוח לאומי על תשלום קצבת נכות, ומסמכים רפואיים. בהחלטתה מיום 12.12.22, שעליה לא ערער המערער, קבעה הרשמת כי לצורך פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה יש להוכיח העדר יכולת כלכלית וסיכויי ההליך. המבקש לא הניח תשתית ראייתית לטענתו שבשל מצבו הכלכלי לא יוכל להפקיד את הערובה. לא צורף תצהיר לבקשה או כל מסמך שיתמוך בטענה בדבר מצב כלכלי קשה, ובכלל זה תלושי שכר ודפי חשבון בנק לחצי השנה האחרונה. כמו כן לא הוצהר ולא הובאו ראיות שהמבקש ניסה לגייס את סכום הערובה מבני משפחתו או ממקור אחר. על כן, נדחתה הבקשה.

כאמור, המערער לא ערער על החלטה זו. לאחר מתן ההחלטה הגיש בקשה לעיון חוזר, שבה טען שהוא מגיש השלמת מסמכים – דפי חשבון בנק ומצב פקדונות. בנוסף לכך טען שיש לו בן נכה בבית והוא חי מקצבת נכות ומצבו הבריאותי לא טוב. לבקשה לעיון חוזר צורפו: תעודת נכה מהמוסד לביטוח לאומיו מסמך רפואי בדבר רגישות בקרסול ימני לגבי בנו של המערער, אישור בנק המזרחי סניף קרית אתא שאין לו פקדונות, ודף חשבון בנק המזרחי מיום 28.6 עד 1.12. על בקשה זו ניתנה החלטת הרשמת לפיה אין מקום לשנות את החלטתה מיום 12.12.22. זאת, משום שגם המסמכים שצורפו אינם מעידים על מצב כלכלי שאינו מאפשר תשלום האגרה והפקדת הערובה, בפרט כאשר לא הוכח איזה נסיונות נעשו לגיוס הסכום הנדרש. בנוסף, עצם הבנייה הנרחבת שביצע המבקש ברכוש המשותף על פי הודאתו ופסק הדין, מלמדת על יכולת כלכלית. כמו כן, סיכויי הערעור נמוכים שכן פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות על פי עדויות הצדדים וניתוח מקיף של הדין והפסיקה. על כן מתחזק הצורך להבטיח את הוצאות המשיב בערעור, ואין מקום לפטור את המבקש מהפקדת הערובה.

על החלטה אחרונה זו הגיש המערער את ערעורו וטען שוב שהוא סובל מבעיות לב ועבר בשנה האחרונה התקף לב ואשפוזים חוזרים, והוא נכה שמתקיים מקצבת נכות ואין ברשותו אפשרות לשלם את אגרת בית המשפט או העירבון. לדבריו, המפקחת טעתה בפסק הדין טעות קשה כאשר החליטה שהיתר שניתן לו על ידי הבעלים הקודמים לעשות שימוש ולבנות בשטח מסוים יכול להתבטל מאליו לאחר יותר מ-18 שנים. משך 18 שנים אף אחד מהבעלים לא פנה אליו ולא מנע ממנו ולא ביקש ממנו לפנות דבר כלשהו בחצר, ולא יעלה על הדעת שכעבור זמן רב יטען הבעלים הקודמים שחשש ממנו ולכן נתן לו לעשות שימוש, והמפקחת תאשר דברים אלה. המערער טען גם שהוא הסתמך על הסיכומים שהגיש, ובסיכומים אלה טען שהבנייה נעשתה בהסכמתו ואישורו המלא של הבעלים הקודם 25 שנה קודם לכן לעשות שימוש במקרקעין ואפילו לבנות, ויש לדחות את התביעה עקב התיישנות. שתיקתו של הבעלים הקודם מהווה השתק והפכה את זכות השימוש לבלתי הדירה. עוד טען שהמשיב רכש את הדירה לאחר שראה את הבנייה על ידו ואין מקום לשינוי המצב. אשר לטענה לחפירות שבוצעו, טען ש-7 שנים לפני כן יישר את השטח כדי להיכנס לביתו בהסכמת הבעלים הקודם.

בניגוד לדברי המערער, כאילו קיבל מהבעלים הקודם רשות להשתמש ואף לבנות במקרקעין הצמודים לדירתו של הבעלים הקודם, שאותם מכר למשיב, קבע בית המשפט קמא, על פי הראיות שבפניו, שאין לסמוך על גירסתו המשתנה של המערער בעניין הסכמה זו, וניתן להתייחס רק לעדותו של הבעלים הקודם, לפיה הסכים שהמערער יעשה שימוש בחלק מהמקרקעין השייכים לו מצפון, שימוש ארעי או בלשונו "דברים פשוטים". הבעלים הקודם לא הסכים לבנייה או לשימוש אחר. המערער החל בשלב מסוים לחפור ולבנות תוך חריגה מההסכמה שניתנה לו, למורת רוחו של הבעלים הקודם, אשר נמנע מלהתעמת עם המערער בשל אופיו של הבעלים הקודם, חששו מהמערער, ומצב בריאותו של הבעלים הקודם. מכיוון שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של ערכאה דיונית שנעשו לאחר שמיעת ראיות ובחינתן, הסיכויים נמוכים שתשתנה קביעת בית המשפט קמא לפיה הבעלים הקודם לא הסכים לבנייה ולשימוש מעבר לשימוש ארעי, וכי הרשות מכללא להחזיק בשטח הפרטי של הבעלים הקודם שנמכר למשיב היא רשות הדירה הניתנת לביטול, אשר אכן בוטלה. על כן, בדין קבעה הרשמת שסיכויי הערעור נמוכים.

בניגוד לדברי המערער כאילו בנה על השטחים הצמודים לדירת המשיב לפני 25 שנה כטענתו בסיכומים, או 18 שנה כטענתו בכתב ההגנה, וכאילו רק יישר את השטח לפני למעלה מ-7 שנים, הודה המערער שבנה פרגולה בזמן שהמשיב כבר גר בדירתו, ולאחר ותוך הפרת צו מניעה זמני שניתן בהסכמתו שאסר על המערער לבצע כל עבודות בנייה, לרבות המשך בנייתה של הפרגולה. כמו כן, המערער לא רק יישר את השטח אלא ביצע חפירות בעומק של 1.5 מטר, לאחר שהמשיב רכש את דירתו ולאחר מאי 2020, כעולה מתמונות שצולמו. גירסתו לפיה ביצע רק יישור שטח לפני כ-5 שנים בכתב ההגנה השתנתה בעדותו כאשר העיד שאכן ביצע חפירות, שכאמור על פי התמונות שצולמו, בוצעו לאחר מאי 2020. עובדות אלה בדבר פעולות בנייה שביצע המערער לאחר מאי 2020, עומדות ביסוד קביעתה של הרשמת לפיה הבנייה שביצע המערער מעידה על יכולת כספית.

על פי תקנה 14(א) לתקנות בית המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, "בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה." המערער לא צירף לבקשתו תצהיר המפרט את רכושו, רכוש בן זוגו ומקורות הכנסתו ב-6 החודשים שקדמו להגשת הבקשה. טענתו שהוא חולה ונכה, אף אם נניח שהוכחה, לא רלוונטית לבקשה לפטור מאגרה ומהפקדת ערובה, אלא במידה שהיא משפיעה על יכולתו הכלכלית של המבקש. לבקשה שהגיש במקור לא צורפו הראיות הרלוונטיות. גם לבקשה לעיון חוזר לא צורף תצהיר המבקש. אמנם צורף אישור המוסד לביטוח לאומי אודות תשלום קצבה ודף חשבון לכמעט 6 חודשים בבנק המזרחי המאוחד, אך דף חשבון זה מראה בכל חודש שתי פעולות בלבד מלבד עמלות בנק – זיכוי קצבה ומשיכתה במזומן. אין כל ראיה שזה החשבון היחיד של המבקש, וכי את כל ההוצאות שלו, לרבות מזון, חשמל, מים, ארנונה ועוד הוא עושה במזומן מתוך הכספים שהוא מושך במזומן. אין כל ראיה בדבר רכוש בת זוגו של המערער, ואם קיימת כזו. על כן בדין קבעה הרשמת שהמערער לא הוכיח כראוי היעדר יכולת כלכלית, המצדיק פטור מאגרה ומהפקדת ערובה.

על פי כל האמור לעיל, משלא הוכיח המערער כראוי היעדר יכולת כלכלית, ולאור סיכויי הערעור הנמוכים, אני דוחה את הערעור. מכיוון שלא נדרשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' טבת תשפ"ג, 28 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.