העוררת ר.ג. הובלות ושינוע בע"מ ח.פ 516185683

ע"י ב"כ עוה"ד עידן גיספאן

נגד

המשיבה מדינת ישראל – משטרת ימ"ר חוף

החלטה

1. עסקינן בערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה בתיק ה"ת 47291-11-22 (כב' השופט זאיד פלאח) מיום 12.12.22 (להלן: "התיק קמא" ו- "ההחלטה קמא"), לפיה נדחתה בקשת העוררת להורות על החזרת משאית גרר מספר 37-277-56 (להלן: "התפוס") שנתפסה על ידי המשטרה, בעקבות מעשים המיוחסים לנאשמים אחרים בכתבי אישום שהוגשו נגדם (להלן: "ההליך הפלילי"), והכל כפי שיפורט להלן.

רקע בזעיר אנפין וההחלטה קמא

2. בהתאם לכתבי האישום בהליך הפלילי, מספר אנשים קשרו קשר לגנוב רכבים מישראל ולהעבירם לתחום הרשות הפלסטינית. לצורך מימוש הקשר השתמשו אותם נאשמים בתפוס נשוא ערר זה, ובאמצעותו העלו את הרכבים הגנובים עליו וגררו אותם לשטחי הרשות הפלסטינית.

3. התפוס נתפס במהלך חודש אוקטובר 2022. ביום 21.11.22 הגישה העוררת בקשה בתיק קמא להשבת התפוס. נטען כי עובד מעובדי העוררת הוא אחד מהנאשמים בהליך הפלילי, ומיוחס לו ניסיון לגנבת רכב. העוררת נימקה כי המשך תפיסת התפוס מהווה פגיעה כלכלית בחברה ובבעליה וכי אין סיבה להמשיך ולהחזיק בתפוס.

4. המשיבה התנגדה לבקשה להשבת התפוס, בהפנותה לבקשת חילוט התפוס שהגישה יחד עם כתבי האישום בהליך הפלילי.

5. בתגובה טענה העוררת, ביום 27.11.22, כי ניתן להבטיח את תכלית החילוט באמצעות הפקדת סכום כספי המהווה 30 אחוז מערך התפוס, איסור דיספוזיציה בתפוס ואמצעים נוספים.

6. בדיון בבקשת החזרת התפוס, שהתקיים בבית משפט קמא ביום 12.12.22, טען ב"כ העוררת כי ניתן להפקיד סכום כסף כדי להבטיח את מטרת החילוט בסופו של ההליך. ב"כ העוררת הוסיף וטען שאין כל סיכוי לבקשת החילוט. בכל מקרה מדובר ברכב שעלותו מסתכמת בסכום של כ-11,500 ₪ וניתן, כך נטען, להבטיח את קיום ההליך באמצעות תיעוד הרכב ועריכת דיספוזיציה למניעת העברתו לאחרים.

7. ב"כ המשיבה טען שמדובר בתפוס, שהוא חלק מהראיות בהליך הפלילי ובאמצעות רכב זה בוצעו העבירות הנטענות, כאשר מדובר ב-10 רכבים לערך שהועברו לתחום הרשות הפלסטינית באמצעות הגרר. עוד נטען על ידי ב"כ המשיבה, שבסוף ההליך היא תבקש לחלט את הרכב.

8. ביום 12.12.22 ניתנה ההחלטה קמא. להלן יובא חלקה האופרטיבי:

"4. עיון בכתב האישום נגד נאשם אחר מעלה שאכן נגנבו מספר רכבים באמצעות שבירת חלום הרכב, העלאתם על הגרר והובלתם לחברון. הגרר מהווה חלק מהראיות בתיק ובאמצעותו תבקש המאשימה להוכיח את עובדות כתב האישום, במידה והנאשמים יכפרו במיוחס להם.

לא ניתן בשלב זה להורות על החזרת הגרר בשל תפקידו החשוב במהלך הראיות של המאשימה להוכחת האישומים.

5. אני ער לכך שהמשך החזקת הגרר פוגעת בזכות הקניין של המבקשת ועלולה לפגוע בפרנסתם ובפרנסת עובדיה אך מנגד יש לערוך איזון בין הזכות הנ"ל לבין הצורך בניהול ההליך ולאפשר למאשימה להוכיח את העבירות מקום שהנאשמים יכפרו במיוחס להם. בנוסף באמצעות גרר זה בוצעו העבירות והמשך החזקת הגרר חשובה לצורך מניעת המשך ביצוע העבירות.

6. ב"כ המבקשת טען ברוב הגינותו ששוויו של הגר הוא כ11,000 ₪ ושמרשתו מוכנה להפקיד סכום כסף כדי להבטיח את החילוט. בעריכת האיזונים המתאימים יעלה בידי המבקשת לרכוש גרר במקום גרר זה שסכומו אינו גבוה והמבקשת עצמה מוכנה להפקיד סכום כסף שיכול שישמש אותה במקומו. בנוסף ב"כ המבקשת טען שלרשות מרשתו רכבי גרר נוספים כך שפרנסת המבקשת איננה מושתת על גרר זה בלבד.

7. סוף דבר ולאחר שערכתי את האיזונים המתאימים ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. הגרר ימשיך להיות תפוס לצורך ניהול ההליך ולצורך קיום הדיון בסוף ההליך בבקשה לחילוטו".

בגין החלטה זו הוגש ערר זה.

תמצית טענות העוררת בערר

9. העוררת חזרה על טענותיה כפי שהובאו בבקשתה קמא, והוסיפה עליהן, כי המשיבה לא טענה בבית משפט קמא למסוכנות הנובעת מהשבת התפוס למבקשת (טענת המשיבה שנטענה לראשונה במסגרת הדיון בערר);

עוד טענה העוררת, כי הותרת התפוס בידי המשטרה היא האפשרות האחרונה הנתונה בידיה, והצידוק היחיד הוא מסוכנות שכלל לא נטענה ולא הוכחה כאמור.

דיון בערר ביום 12.12.22

10. ביום 12.12.22 קיימתי דיון במעמד הצדדים.

במהלך הדיון חזר ב"כ העוררת על טענותיו והוסיף כי עניין המסוכנות לא נטען, לא בתגובה הראשונה ולא בפני בית משפט קמא.

ב"כ העוררת טען כי מדובר בחברה שאח של הבעלים היה עובד בה כנהג על אותו תפוס, וקיבל הזמנות לבצע הובלות של רכבים שהתבררו כגנובים. נגדו הוגש כתב אישום. הבעלים של החברה ונציגה שנמצא באולם, מסר גירסה, הוא מופיע כעד תביעה מס' 17 בכתב האישום, הוא עד של המשיבה, הוא משתף איתם פעולה, ולכן לא ברורה הטענה למסוכנות.

עוד טען כי תחילה טענה המשיבה נגד החזרת התפוס כיוון שיש כוונה לחלטו, לאחר מכן עלתה טענה – רק בדיון קמא – שהתפוס אמור לשמש כראייה, וכעת המשיבה מעלה טענה נוספת שיש מסוכנות, שטיבה לא הוברר.

לטענת ב"כ העוררת, ניתן להסתפק בחלופת תפיסה כפי שנקבע בפסיקה לא אחת, לאפשר לעוררת להפקיד 30-40-50 אחוז מערך התפוס, ואפילו אם יקבע בית המשפט להפקיד את ערך התפוס כולו. אם התפוס יוחזק במשך שנתיים וכו' עד שיסתיים ההליך הפלילי, ערכו ירד והוא לא יהיה שווה אגורה.

בנוסף, העוררת תתחייב להעמיד את הרכב לרשות הצדדים בהליך הפלילי, ככל שתידרש, וגם מתחייבת לא למכור אותו ולא לעשות בו כל פעולה מסחרית שתוציא את הבעלות ממנה.

11. ב"כ המשיבה עמדה בדיון על כך שהתפוס לא יושב למערערת, אלא יישאר ברשות המשטרה וישמש כראייה בהליך הפלילי.

כשבית המשפט שאל את ב"כ המשיבה, מדוע לא ניתן להסתפק בהפקדת ערך התפוס (במענה לטענת החילוט), וקציבת זמן לנאשמים לבדוק או לצלם את התפוס (במענה לטענה כי מדובר במוצג ראייתי), היא ענתה כי קיים חשש שהתפוס, ככל שישוב למערערת, ישמש שוב לביצוע עבירות.

כשעומתה עם הטענה, כי החשש שהתפוס יחזור לשמש לצורכי עבירה, היא טענה שלא נטענה עד כה, טענה כי היא לא מוגבלת במה שנטען בפני בית משפט קמא, משום שאנו מצויים כעת בערר על החלטת בית משפט קמא. במסגרת הערר הובאו נימוקים וזו טענה שמתייחסת לאותם נימוקים.

דיון והכרעה

12. למעשה שתי טענות טענה המשיבה נגד החזרת התפוס, כדלקמן:

א. ביקשה לחלטו בתום ההליך הפלילי;

ב. אמור לשמש כמוצג ראייתי בהליך הפלילי נגד הנאשמים בהליך הפלילי.

13. באשר לאפשרות החילוט - היות שעסקינן בתפוס שערכו נמוך (לטענת העוררת כ-11,500 ₪), ניתן להתנות את שחרור התפוס באמצעות הפקדת סכום מלוא ערך הרכב (בין אם סך של 11,500 ₪, ובין אם סכום דומה, בהתאם למחירון עדכני של יצחק לוי). בכך נבטיח את אפשרות החילוט בתום ההליך הפלילי.

14. באשר להיותו של התפוס מוצג ראייתי בהליך הפלילי – גם על כך ניתן להתגבר. זאת בדרך של קציבת מועד לנאשמים לבדיקת התפוס (ככל שירצו לבודקו פיזית) או לצלמו או לתעדו בדרך אחרת. כל זאת טרם החזרת התפוס, ובכך להקטין משמעותית כל טענה נגד התפוס במסגרת ההליך הפלילי (ראו רעיון דומה בבקשה דומה – בבש"פ 608/21 ג'ראבה נגד מדינת ישראל, פסקאות 7-8 (10.2.2021)).

15. במסגרת ישיבת הערר הצגתי בפני ב"כ המשיבה את שתי האפשרויות שיכולות לגרום להחזרת התפוס ובכך למנוע פגיעה בזכות הקנין של העוררת, במיוחד כשמדובר בתפוס המשמש לצרכי עסקה של העוררת, וערכו עם הזמן, ככל שישאר תפוס, ירד משמעותית (והשוו לענין זה השיקולים להחזרת תפוס – בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, (12.3.2006)).

על כך השיבה ב"כ המשיבה, כי יש חשש שאם התפוס יחזור לבעליו (העוררת) יש סיכון כי יחזור לשמש לצרכי ביצוע עבירה.

בכל הכבוד טענה כזאת לא רק שלא נטענה על ידי המשיבה בבית משפט קמא אלא לראשונה במסגרת הדיון בערר, היא גם לא נתמכה בכל תימוכין ראייתיים שהם מתיק החקירה. ההיפך – נציג העוררת, שהגיש בשם העוררת את הערר דנן, משמש בהליך הפלילי כעד תביעה. לטענת ב"כ העוררת (במסגרת ישיבת הערר, וכמצויין לעיל), הדבר מלמד כי הינו חף מחשד למעורבות במעשים הפליליים שבוצעו באמצעות התפוס, והוא אף משתף פעולה עם המשיבה.

16. לאור כל האמור לעיל שוכנעתי לקבל הערר ולהורות על שחרור התפוס בתנאים כדלקמן:

א. הפקדת ערך התפוס לפי ערך מחירון יצחק לוי לחודש 12/2022, בקופת בית משפט זה, להבטחת החזרתו לידי המשיבה לצרכי חילוטו.

ההפקדה תתבצע תוך 20 ימים מהיום.

ככל שיוחלט בתום ההליך הפלילי על חילוט התפוס, והוא לא יוחזר על ידי העוררת לידי המשיבה, תהא רשאית העוררת לחלט את סכום ההפקדה האמור;

ב. המשיבה תודיע לנאשמים בהליך הפלילי בו אמור התפוס לשמש מוצג ראייתי, כי הם רשאים לבודקו תוך 30 ימים מהיום, זאת לנוכח הקביעה במסגרת ערר זה, שיש להחזיר את התפוס לבעליו.

המשטרה גם תתעד את התפוס בדרך של צילומים ו/או כל דרך אחרת.

בתום תקופה זאת (30 ימים) תחזיר המשיבה את התפוס לעוררת, בכפוף לכך שהעוררת תחתום במשטרה על כתב התחייבות, ואף תחתום במשטרה על כתב ערבות החתומה על ידי מנהלה בסכום של 30,000 ₪ להבטחת התחייבותה, כי לא תמכור את התפוס ו/או תשעבדו, ותחזירו לידי המשיבה ככל שתידרש לכך על ידי המשיבה ו/או בית משפט. כל זאת עד לתום ההליך הפלילי.

ג. בהתמלא האמור בסעיפים קטנים א+ב לעיל, תחזיר המשיבה את התפוס לידי העוררת.

המזכירות תעביר החלטה זאת לצדדים.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשפ"ג, 12 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.