ערעור על הכרעת דינו של בית משפט קמא אשר הרשיע את המערער בעבירה של שימוש שלא כדין בנתיב נסיעה אשר יועד וסומן בתמרור כנתיב לתחבורה ציבורית, עבירה על פי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה,התשכ"א-1961.

לאחר עיון בטענות המערער ובפרוטוקול בית משפט קמא אני רואה לדחות הערעור אף ללא קיום דיון, לפי שגם לשיטת המערער אין לו הגנה של ממש.

אין מחלוקת עובדתית הן על פי דברי המערער בבית משפט קמא ( וכך גם בהודעת הערעור) והן על פי הנצפה בסרטון אשר הוגש לבית משפט קמא, כי המערער חצה את הצומת כשהוא בנתיב המיועד לתחבורה הציבורית.

העובדה שהמערער עשה כן מתוך טעות ואף תיקן הטעות לאחר מכן, אינה מהווה הגנה לפי שמדובר בעבירות מסוג אחריות קפידה. קרי, הלך הרוח והכוונה אינם רלוונטים לסוג זה.

בית משפט קמא אף נתן דעתו לטענת המערער, אשר אומתה בסרטון, כי משנתאפשר לו הדבר הוא עבר לנתיב הנכון. על כן ובאופן חריג העמיד בית משפט קמא את הקנס על מחצית הסכום הנקוב בברירת המשפט.

בנסיבות הללו אני נאלץ לדחות הערעור.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א כסלו תשפ"ג, 15 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.