המ"ש 7099-12-22 זחאלקה נ' מדינת ישראל ואח'

בפני כב' השופט, סגן הנשיא טל פרי

העתק החלטת בית משפט מיום ח' טבת תשפ"ג 01 ינואר 2023

המשיבה צירפה לתגובתה אישור מסירה הממוען לכתובתו הרשומה של המבקש, ממנו עולה כי המבקש לא דרש את ההזמנה לדין. בכך, עמדה המשיבה בחזקת המסירה הקבועה בסעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי. בנוסף, הבקשה אינה מבססת עילה של עיוות דין. המבקש לא העלה טענת הגנה לגופו של עניין ולא הציג כל ראיה המלווה במסמכים, שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה. טענת המבקש לפיה הוא לא נהג ברכב במועד ביצוע העבירה, אלא העובד שלו, אינה מבוססת ואינה נתמכת במסמך כלשהו, לרבות תצהיר. יוער כי אף אם אחר נהג ברכב במועד ביצוע העבירה, הרי שנקבע בפסיקה כי אין לראות בטענה זו, כשלעצמה, כ"נימוק מיוחד", בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ או כטענה המקימה חשש לעיוות דין (ראו: עפ"ת 42642-12-17 שאול שלום נ' מדינת ישראל, עפ"ת 45391-01-19 גיא כהן נ' מדינת ישראל, עפ"ת 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל). במיוחד נכון הדבר שעה שלא הובהר בבקשה כיצד לפתע עלה בידי המבקש לברר היום מי נהג ברכב במועד ביצוע העבירה (השוו: ב"ש (י-ם) 8935/09 כדורי נ' מדינת ישראל 18.8.2009).
לאור האמור, ומשלא הציג המבקש ראיה ממשית המלווה במסמכים, שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין, ולא שוכנעתי כי קיים טעם המצדיק מתן ארכה להישפט, ולפיכך, הבקשה נדחית.