ניתנה ביום 30 ינואר 2023

ב"כ המבקשת עו"ד טל קרת, עו"ד עופר שובל

ב"כ המשיבה עו"ד ענבל שמיע

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי תל אביב (סגן הנשיאה דורי ספיבק; סע"ש 27369-08-21) מיום 1.12.2022, במסגרתה קבע בית הדין כי אינו מוסמך להורות למשיבה להשיב את פיצויי הפיטורים ותשלום ההודעה המוקדמת שקיבלה, כל עוד לא הונחה לפניו תביעה עיקרית נגדית מצידה של המבקשת להשבת הסכומים ששולמו.

2. בתמצית נציין כי המשיבה עובדת כמוכרנית בחנות נוחות בתחנת דלק השייכת למבקשת החל מיום 20.2.2018. בחודש יוני 2021 הגישה המשיבה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המבקשת (ת"צ 22514-06-21), ובקשה זו עודנה תלויה ועומדת. ביום 1.7.2021 פוטרה המשיבה, והגישה על כך תובענה ועמה בקשה לצו מניעה זמני במסגרת ההליך מושא בקשת רשות הערעור שבפנינו. במהלך הדיון שהתקיים בבית הדין האזורי הגיעו הצדדים להסדר, ולפיו המשיבה תחזור לעבודה לתקופת ניסיון של חודשיים בתחנת דלק אחרת (החלטה מיום 14.9.2021). בתום החודשיים הודיעה המשיבה כי היא ממשיכה לעבוד, בעוד שהמבקשת הבהירה כי אין מניעה להמשך עבודתה של המשיבה תוך שמירת הוותק ממועד תחילת עבודתה (20.2.2018) וזאת בכפוף להשבת כספי פיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת ששולמו לה, "שכן המשמעות דה פקטו היא ביטול ההחלטה מיום 1.7.2021 על פיטוריה".

3. המשיבה ממשיכה מאז ועד היום את עבודתה במבקשת וזאת מבלי שהחזירה את הסכומים. בהודעה שהגישה לבית הדין האזורי ביום 20.12.2021 תלתה את אי השבת הסכומים במצבה הכלכלי. לאור זאת פנתה המבקשת לבית הדין האזורי על מנת שיורה למשיבה להחזיר את הכספים שקיבלה כפועל יוצא של פיטוריה שבוטלו.

4. בית הדין האזורי דחה כאמור את הבקשה, בהחלטתו עליה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו. במהלך הדיון ניסינו להביא את הצדדים לכדי הסכמה פרקטית אך ללא הצלחה. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי ככלל צדק בית הדין האזורי בהחלטתו, שכן מבחינה פורמלית לא היה באפשרותו ליתן סעד כספי מכומת כנגד המשיבה מבלי שקיימת תביעה נגדה ומבלי שנכללה הוראה מפורשת בדבר השבת סכום קונקרטי כחלק מהסדר הביניים כפי שהושג.

5. על אף האמור, אין למעשה מחלוקת שהמבקשת צודקת בטענותיה בפן המהותי. שעה שבוטלו הפיטורים לבקשתה של המשיבה בתום תקופת הניסיון ואין חולק כי העסקתה נמשכת עד היום, קמה עליה חובה מיידית להשיב את הכספים שקיבלה עקב פיטוריה שבוטלו (מבלי צורך להכריע בשלב זה בהיקפה המדויק של החובה בהתחשב בכך שחלק מהסכומים כבר שוחררו מקרן הפנסיה וכאשר תיתכן שאלה ביחס לחובה להשבת חלף ההודעה המוקדמת). חובה זו גלומה למעשה כחלק בלתי נפרד מהסדר הפשרה מעצם ההסכמה ההדדית על ביטול הפיטורים, גם אם הדבר לא נכתב ב"רחל בתך הקטנה". למשיבה למעשה אין טענת הגנה ממשית כנגד כך, אלא היא טוענת שידה אינה משגת לצורך השבת הכספים וכן העלתה טענות פרוצדורליות על כך שנדרשת הגשת תביעה כנגדה שאף אמורה להיות מעוכבת יחד עם תביעתה האישית עד סיום הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה. ספק בעינינו אם טיעון מסוג זה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב הדיונית והמהותית כאחד.

6. הבהרתנו בסעיף 5 לעיל עונה במידה רבה על בקשת המבקשת להבהיר את זכותה להשבה מיידית של תשלומים המגיעים לה כתוצאה מביטול הפיטורים, והיא רשאית לעשות שימוש בכלים המשפטיים המתאימים לצורך גביית החוב.

7. סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית בהיבט הפורמלי, במקביל להבהרה המפורטת בסעיף 5 לעיל. כיוון שלא היה מקום לעמידת המשיבה על הטענות הפרוצדורליות, המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך של 5,000 ₪.

ניתנה היום, ח' שבט תשפ"ג (30 ינואר 2023) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.