העותר תוקף בעתירתו את החלטת יו"ר ועדת המשנה לפיקוח על הבניה במנהל האזרחי באיו"ש (המשיב 1) מיום 2.11.2022, להורות על הריסת מבנים בלתי חוקיים מושאי תיקי בב"ח ש' 200/21, ש' 202/21, ש' 203/21 ו-ש' 204/21. מדובר במבנים באזור הכפר דומא, נפת שכם.

אין למעשה מחלוקת כי הבינוי שביצע שם העותר בוצע ללא היתר בניה. לנוכח ביצוע הבניה כאמור אף הוצאו צווי הפסקת עבודה לבינוי. העותר מצדו פנה לניסיון לאשרר הבינוי באמצעות היתר בניה, ברם עת עלה כי הוא הוסיף והתקדם בבינוי, גם לאחר הוצאת צווי הפסקת עבודה - הוצאו צווי הריסה למבנים (כאמור ביום 2.11.22). צווי ההריסה הם למבנים מושאי תיקי בב"ח ש' 202/21, ש' 203/21 ו- ש' 204/21 (להלן :"הבינוי") וזאת לפי סעיף 38(9א) לחוק תכנון ערים כפרים ובנינים, מס' 79 לשנת 1966 (להלן: "חוק התכנון הירדני").

העותר ביקש כי יינתן צו ביניים אשר ימנע ההריסה עד לבירור העתירה.

המשיבים מנגד טענו כי לא רק שאין מקום למתן צו שכזה - אלא כי דין העתירה להימחק על הסף.

כפי שיובהר להלן, ובדומה למספר החלטות דומות שניתנו על ידי חבריי בבית משפט זה - מצאתי אף אני כי אכן דין העתירה להיות מסולקת על הסף.

כדי למנוע תקלה יובהר עם זאת כי הכרעה זו אינה חלה על הבינוי מושא תיק בב"ח ש' 200/21 וזאת עת שהמשיבים הודיעו כי החלטות יו"ר הועדה לא התייחסו אליו ובהקשר זה - לא תבוצע הריסה, עד לקבלת החלטה בבקשה להיתר שהגיש העותר (בין אם על דרך של אי קליטת אותה בקשה ובין אם על דרך דיון בה לגופה ודחייתה). ממילא שמורות כל זכויות העותר באשר לבינוי מושא אותו תיק.

להלן יפורטו הדברים ככל הנדרש;

הרקע העובדתי, כמובא בבקשת הסילוק -

1. ביום 18.7.2021 נמסרו צווי הפסקת העבודה הבאים:
2. צו הפסקת עבודה מס' 32585, תיק בב"ח ש' 200/21, בגין הכשרת שטח ופיתוח, מסלעות, קירות תמך מבטון, כשמונה דונם. השטח מצוי בסמוך לכפר דומא והצו נמסר לפועלים במקום (כאמור, צו הנוגע לתיק זה לא ימומש בשלב זה, בהתאם להצהרת המשיבים, עת הוגשה בקשת היתר).
3. צו הפסקת עבודה מס' 36106, תיק בב"ח 202/21, למבנה מבטון ובלוק בשלב שלד שאינו גמור והכשרת שטח ופיתוח המצוי בסמוך לדומא. הצו נמסר לפועלים במקום. באותו מועד לא הושלם שם מבנה. כך טרם הותקנו בו דלתות, חלונות וריצוף. כמו כן טרם נעשה טיח פנים וחוץ וטרם בוצעו עבודות גימור. חומרי בניין ופסולת בניין רבה היו פזורים בסביבות המבנה ובתוכו.
4. צו הפסקת עבודה מס' 31607, תיק בב"ח 203/21, למבנה מבטון ובלוק בשלב שלד שאינו גמור והכשרת שטח ופיתוח המצוי בסמוך לדומא. הצו נמסר לפועלים במקום. במועד זה המבנה טרם הושלם. עם זאת, הותקנו בו דלתות, חלונות וריצוף. כמו כן, טרם נעשה טיח פנים וחוץ וטרם בוצעו עבודות גימור. מעבר לכך, חומרי בניין ופסולת בניין רבה פזורים בסביבות המבנה ובתוכו.
5. צו הפסקת עבודה מס' 31608, תיק בב"ח ש' 204/21, למבנה מבטון ובלוק בשלב שלד שאינו גמור והכשרת שטח ופיתוח המצוי בסמוך לדומא. הצו נמסר לפועלים במקום. במועד זה המבנה טרם הושלם. כך, טרם הותקנו בו דלתות, חלונות וריצוף. כמו כן, טרם נעשה טיח פנים וחוץ וטרם בוצעו עבודות גימור. מעבר לכך, חומרי בניין ופסולת בניין רבה פזורים בסביבות המבנה ובתוכו.

(לבקשה לסילוק העתירה צורפו תמונות המעידות על מצב הבינוי באותה עת).

במסגרת צווי הפסקת העבודה נדרש המחזיק, בהתאם לסעיפים 38(1) ו-(3) לחוק התכנון הירדני, להפסיק את עבודות הבנייה במבנים. כמו כן, זומן העותר לדיון בפני הועדה, ליום 2.8.2021.

1. ביום 2.8.2021 התכנסה ועדת המשנה לפיקוח לדון בעניין הבינוי. במהלך הדיון הודה ב"כ העותר כי לא ניתן היתר בנייה למבנה, אך טען כי בכוונת העותר להגיש בקשה לצורך הסדרתו. יוער כי עצם התייצבות מטעם העותר לאותו דיון - מלמדת (מעבר לנחזה מהתמונות בדבר המצאת הצווים באתר) כי אלו אכן התקבלו בידיו. בסיום הדיון, החליטה הועדה על הוצאת צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה, נוכח ביצוע הבינוי ללא היתר. עם זאת, הוחלט להעניק לעותר ארכה בת שלושים ימים, במהלכה יהיה עליו לממש את הוראות הצו או לנקוט בכל צעד אחר שיראה לנכון.
2. ביום 15.8.2021 הגיש העותר בקשה להיתר בניה מס' 1316/104/21 לצורך הסדרת המבנה. ביום 9.9.2021 נמסרו צווי ההריסה לב"כ העותר באמצעות הדוא"ל.
3. ביום 30.5.2022 סייר במקום פקח יחידת הפיקוח ומצא כי חרף צווי הפסקת העבודה, הבנייה נמשכה במרץ. כך נבנו קירות, חלק מהמבנים רוצפו ובוצע טיח פנים וחוץ. מהתמונות שצורפו כנספח 7 לבקשה ניתן אכן להתרשם בקלות רבה מהתקדמות הבניה.
4. ביום 23.6.2022 נמסרה החלטת לשכת התכנון שלא לקלוט את הבקשה להיתר, הואיל ולא צורפו לה חתימות בעלי זכויות בנכס, בהתאם לתקנה 8 לתקנות תכנון ערים, כפרים ובניינים (בקשה להיתר ותנאיו) (יהודה והשומרון), התש"ף-2020. עם מסירת ההחלטה ניתנה לעותר ארכה בת ארבעה-עשר יום. ביום 6.7.2022 הגיש העותר בקשה להיתר בניה מס' 1316/123/22 לצורך הסדרת המבנה.
5. ביום 3.8.2022 בוצע סיור נוסף במקום, ונמצא כי העבודה עדיין נמשכת. אכן עיון בתמונות שצורפו לבקשת הסילוק, מלמד על כך שהעבודות נמשכו. בכלל זה נמשך בינוי בריכת שחיה, הותקנה דלת והמשיכה עבודת התקנת מערכות המים.
6. לנוכח הביקורים אשר העידו כי העבודה במקום נמשכת, החליט יו"ר הועדה, ביום 2.11.2022, להרוס את הבינויים בתיקי בב"ח ש' 202/21, ש' 203/21 ו-ש' 204/21 לאלתר, תוך מתן ארכה בת שבעה ימים. זאת, מכוח סמכותו לפי סעיף 38(9א) לחוק התכנון הירדני.
7. ביום 7.11.2022 פנה העותר בבקשה לבטל את החלטות יו"ר הועדה. במסגרת פנייתו טען כי הפסיק את ביצוע עבודות במבנה לאחר מסירת צו הפסקת העבודה, ולמצער לאחר שנודע לו על הצו.

ביום 8.11.2022 השיב יו"ר הועדה כי בקשת העותר לביטול החלטתו נדחית. זאת, נוכח המשך הבנייה לאחר מסירת צו הפסקת העבודה, תוך שהובהר כי העבודה נמשכה אף לאחר יום 3.8.2022. נדחתה טענת העותר כי לא ידע על צו הפסקת העבודה, שכן זה נמסר לפועלים במקום, והעותר עצמו הגיע לדיון בוועדה. נוכח האפשרות שניתנה לעותר לבקש את ביטול ההחלטה, נדחתה גם טענתו לפגיעה בזכות השימוע. הובהר לעותר כי בהתאם לנוסח חוק התכנון הירדני, די בעצם המשכת הבנייה כדי להורות על הריסת המבנה, אף אם בקשה להיתר בנייה תלויה ועומדת.

1. ביום 9.11.2022 נערך תיעוד נוסף של המבנה. מהתמונות שצורפו עולה כי בשטח נבנו ארבע יחידות סמוכות זו לזו, כשלצד כ"א מהן חצר עם פינת ישיבה. היחידה הקיצונית סמוכה לבריכה, שלאחריה שטח נוסף, ומקורה במעין רשת מתכת (ר' נספח 13 לתגובה לבקשה למתן צו ביניים ובקשה לסילוק על הסף. אעיר כי בדיקת התיעוד נעשתה לפי נוסח מתוקן שהוגש לתיק ביום 22.1.23 ואשר אליו צורפו תמונות צבעוניות וברורות).
2. ביום 14.11.2022 הגיש העותר את עת"מ 28966-11-22, אשר נמחקה על ידי ביום 8.12.2022 מחמת חוסר מעש. במסגרת אותו הליך דחיתי בקשה לצו ביניים שהגיש העותר, בהחלטתי מיום 15.11.2022, במסגרתה הוער כי :"עולה כי לאחר שניתן צו להפסקת עבודה עוד בשנת 2021, בחר העותר להמשיך בביצוע בניה... ספק אם יש מקום ליתן סעד לעותר שאינו בא בידיים נקיות".

דיון והכרעה -

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני מוצאת כי בדין הוגשה בקשת המשיבים לסלק את העתירה על הסף. הלכה ידועה היא כי בית המשפט בשבתו כבג"ץ - או כבענייננו - בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, לא יתן סעד לעותר המפר את החוק אשר ביחס אליו הוא מבקש את הסעד. תופעת הבניה הבלתי חוקית באזור יהודה ושומרון ידועה ואינה צריכה הרחבה. הממונים על פיקוח על הבניה שם, נדרשים לא אחת להתמודד עם אנשים העושים דין לעצמם, קובעים בניה ללא היתר, לאחר מכן מאכלסים את המבנה - ואז מתנגדים להליכים הננקטים להריסת הבינוי הבלתי חוקי. במקרים שבהם נקבעו עובדות בשטח והבינוי אף אוכלס - הרי שהשבת המצב לקדמותו "קשה כקריעת ים סוף" (ר' דברי כבוד השופט (בדימוס) זמיר במסגרת רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו נ' עורקבי, מח(2) 397 (1994)‏‏).
2. נקבע לא אחת - כי ניתן לסלק על הסף עתירתו של מי שפונה בידיים לא נקיות לאחר שביצע בינוי כאמור. בהקשר זה ר' דברי כב' השופט סולברג בבג"ץ 7013/21 אבו זיתון נ' ראש המינהל האזרחי (18.11.2021 בפסקה 7):
3. "בראש ובראשונה, יש לדחות את העתירה על הסף, מחמת עשיית דין עצמי. כפי שנקבע פעם-אחר-פעם בפסיקה, פעולה של עשיית דין עצמי ובקשה למתן סעד מן הצדק, צרות הן אחת לרעותה, ואינן יכולות לדור זו עם זו בכפיפה אחת. "הלכה מקדמת דנא היא, שבית-המשפט הגבוה לצדק לא יושיט סעד לעושים דין לעצמם. חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מבית-משפט או אם עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם, דהיינו: בית-משפט לא יושיט סעד למי שבמקביל לפנייה לבית-המשפט עושה דין לעצמו ומבקש להעמיד את זולתו בפני עובדות מוגמרות. הלכה זו הילכת-יסוד היא במשפט והגיונה נלמד מעצמו" (בג"ץ 8898/04 ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (28.10.2004)). בענייננו-אנו, אין חולק כי אבראהים עשה דין לעצמו, יצק מבנה רחב מבטון, על-פני שטח של כ-200 מ"ר, מבלי לפנות קודם לכן לרשויות, בבקשה למתן היתר בנייה, כנדרש על-פי הדין. לא זו אף זו: משטח הבטון נבנה בתחומי צו איסור בנייה צבאי, סמוך ונראה לציר תנועה ראשי. גם עובדות אלה, לא מנעו מאבראהים להגשים את רצונו, והוא התעלם התעלמות מוחלטת מ'כללי המשחק'. לא ברור אפוא מדוע נדרש עתה לנהוג עמו ביד רכה, ולמנוע מהמשיבים לפעול בכלים שנמסרו בידיהם, לשם שמירה על האינטרס הציבורי. טעם זה, די בו לבדו כדי להביא לדחיית העתירה על הסף".

עמדה זו אומצה לאחרונה במספר רב של החלטות ור' כדוגמא עוד את פסקי הדין הבאים, אשר אף בהם נאמרו דברים דומים; בג"ץ 206/22 אלח'וואג'ה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (15.3.2022 כבוד השופט י' עמית, פסקה 5); בג"ץ 429/22 זגארנה נ' מנהל יחידת הפיקוח במינהל האזרחי (14.11.2022 כבוד השופט י' עמית, פסקה 4); בג"ץ 4425/22 דראגמה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (7.8.2022 כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ, פסקה 8); בג"ץ 5116/22 עמור נ' מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי (22.9.2022 כבוד השופט ד' מינץ, פסקה 7).

1. העמדה לפיה ראוי לסלק על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים - את עתירתו של מי שעשה לעצמו דין עצמי בענייני תכנון ובניה באזור - לא רק שהובהרה לאחרונה לא אחת בבית המשפט העליון, אלא נקבעה גם על ידי חבריי בבית משפט זה. אני מוצאת להפנות לדברי חברי כב' השופט ר' וינוגרד בעת"מ (י-ם) 54215-01-23 מוסטפה נ' המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון (31.1.2023 פסקאות 5-3), שם אמר דברים, היפים בהתאמה, גם למקרה שבפניי:

"אין מחלוקת שהבינוי בשטח נעשה ללא היתר בניה. במקרה מעין זה חלה ההלכה לפיה אין לאשר התנהלות בגדרה "נקט הפרט בשיטה הנלוזה של ראשית – בניה, אחרית – תכנון, ראשית נעשה כחפצי ואחר כך נשמע" (עע"מ 6738/13 מדינת ישראל נ' ש.י. שפץ וקנין קבלני בניין בע"מ, מיום 2.12.14, בפסקה ד' לפסק-דינו של השופט (כתוארו אז) רובינשטיין), ואין לאפשר היפוך היוצרות בדרך של עקיפת החוק הקובע "תכנון תחילה, ובנייה אחר כך. אסור שבנייה בלתי-חוקית תהא מקדמה על מנת לאלץ בדיעבד את הכשרתה. המסר שצריך להנחיל הוא כי בנייה בלתי-חוקית הריהי כעושר השמור לבעליו לרעתו... אין הצדקה להושיט סעד למי שבא בחוסר ניקיון כפיים שכזה, וראוי היה עוד מלכתחילה לסלק את העתירה על הסף" (עע"מ 65/13 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה נ' נאות מזרחי בע"מ, מיום 7.7.13, בפסקה 1 לפסק-דינו של כבוד השופט סולברג; בר"מ 3542/22 עותמאן נ' עיריית ירושלים - מחלקת רישוי בניה, מיום 25.5.22, בפסקה 6 להחלטה).

שעה שהעתירה מושתתת על בניה שנעשתה שלא כדין וללא היתר, וכאשר חלק מהבניה נעשה לאחר שהוצאו נגד העותר צווים להפסקת העבודה וצווי הריסה, תוך זלזול מופגן באותם צווים, הרי שיש לדחות על הסף את העתירה (ראו, לדוגמה בלבד, בג"צ 7013/21 אבו זיתון נ' ראש המינהל האזרחי, מיום 18.11.21, בפסקה 7 לפסק-הדין ובאסמכתאות שהובאו שם; בג"צ 3984/22 אלאתמין נ' מנהל יחידת הפיקוח במינהל האזרחי, מיום 30.6.22, בפסקה 11 לפסק-הדין ובאסמכתאות שהובאו שם; ורבים אחרים). סוגיה זו סוכמה אך זה לאחרונה באמירה לפיה די בכך שעותר הקים את המבנים "בניגוד לדין וללא היתר בניה בתוקף" כדי להקים טעם לדחיית העתירה, וכי שעה שהעותר "המשיך וקידם את הבנייה הבלתי חוקית" לאחר שניתנו החלטות בעניינו הרי ש"אך מטעם זה" יש להורות על דחיית עתירתו (בג"צ 429/22 זגארנה נ' מנהל יחידת הפיקוח במינהל האזרחי, מיום 14.11.22, בפסקה 6 לפסק-הדין ובאסמכתאות שהובאו שם).

עוד יש להבהיר כי במקרים מעין אלה חל הכלל לפיו "חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מבית-משפט או אם עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם, דהיינו: בית-משפט לא יושיט סעד למי שבמקביל לפניה לבית-המשפט עושה דין לעצמו ומבקש להעמיד את זולתו בפני עובדות מוגמרות" (בג"צ 8898/04 ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, מיום 28.10.04; והשוו: בג"צ 3246/17 אבו טיר נ' מפקד כוחות צה"ל, מיום 11.6.19, בפסקה 27 לפסק-הדין).

במקרה דנא, הבינוי הנטען נעשה ללא היתר, והעותר הוסיף חטא על פשע שעה שהמשיך בבינוי נרחב לאחר שנמסרו לו צווי הפסקת עבודה ואף צווי הריסה. לפיכך יש לדחות את עתירתו על הסף".

דברים דומים נקבעו לאחרונה גם על ידי כב' השופטת ת' בר אשר בעת"מ (י-ם) 37736-01-23 מוחמד חסן מחמוד עואד נ' יו"ר ועדת המשנה לפיקוח, המינהל האזרחי באיו"ש (13.2.2023). בהכרעתה שם הביאה בסעיף 6, פסיקה נוספת בבית משפט זה אשר הלכה באותה הדרך, כדלקמן:

עת"מ (ירושלים)21148-07-21 משאהרה נ' מפקד כוחות צה"ל (15.12.2022 כב' השופט א' רובין, פסקה 5); עת"מ (ירושלים) 42430-12-22 דואבשה נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה (29.1.2023 כב' השופט ד' גדעוני, פסקה 4); עת"מ (ירושלים) 54490-10-22 אחמד נ' יו"ר ועדת המשנה לפיקוח (22.12.2022 כב' השופט א' אברבנאל, פסקה 4), ועת"מ (ירושלים) 67996-06-21 אבו עודה נ' היחידה המרכזית לפיקוח באיו"ש (8.11.2021 כב' השופטת ת' בזק-רפפורט, פסקה 27).

1. כפי שניתן לראות קיימת עמדה המאפשרת סילוק על הסף רק מחמת עצם קביעת בינוי ללא היתר, אך נקבע כי הדברים יפים בבחינת קל וחומר - כאשר מבצע אותה בניה, אף בוחר להתעלם מצווים הניתנים כנגד אותה בניה וממשיך ומשלימה, חרף הצווים אשר ניתנו.
2. אף שכאמור היה ניתן לסיים כאן את דיוננו, אוסיף גם התייחסות קצרה לטענות המרכזיות של העותר;

לנוכח המצב בו מבוצעת בניה באזור ללא היתר, כאשר מבצעי הבניה נסמכים על הוראת חוק התכנון הירדני, לפיה אם הוגשה בקשה להיתר לא תבוצע הריסה בטרם נדחתה אותה בקשה - בוצע לפני כשנה תיקון בחוק התכנון הירדני. ביום 1.2.2022 נכנס לתוקפו תיקון מס' 27 לחוק האמור. החוק תוקן בצו בדבר חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים (יהודה ושומרון)(מס' 418) התשל"א - 1971 (פורסם בקובץ המנשרים מס' 260 מחודש מרץ 2022 עמ' 11904 ותחילתו מיום 1.2.22). וזו לשון הסעיפים הרלוונטיים לענייננו, בתיקון זה:

38(9א) על אף האמור בסעיף 38(5), נמשכו פעולות הבניה בניגוד להתראה להפסקת עבודה שהוצאה לפי סעיף 38(1), בלי רשיון לבניה לפי חוק זה או בסטיה מרשיון או מתכנית, ויש בסטיה משום סכנת נפשות, רשאי יו"ר הועדה המקומית או המיוחדת, לפי הענין, לצוות על מי שניתנה לו ההתראה להפסקת עבודה או למי שההתראה היתה יכולה להנתן לו להרוס לאלתר את הבינוי או הבניין ביחס אליהם יצאה ההתראה.

38(9ב) מי שניתן לו צו לי סעיף קטן (9א) יבצעו מיד; לא עשה כן, רשאי יו"ר הועדה המקומית או המיוחדת, לפי הענין, על ידי עובדיו או שליחיו, להרוס לאלתר את הבינוי או הבניין ביחס אליהם יצאה ההתראה על חשבונו של מי שהוצא נגדו הצו; לכיסוי הוצאות ההריסה מותר אף למכור את החומרים של המבנים שנהרסו.

קרי, סעיף 38(9א), מאפשר להרוס בינוי לאלתר, בשני מקרים בהם נמשכת הבניה, חרף התראה להפסקת העבודה;

האחד, כאשר מדובר בבינוי אשר נבנה ללא היתר חוקי (כמו במקרה שבפני);

השני, כאשר מדובר בבינוי המבוצע מכוח רישיון, אך סוטה ממנו או שהינו סוטה מתכנית - באופן היוצר סכנת נפשות.

כמו כן, סמכות ההריסה מתייחסת ל -"בינוי או הבניין ביחס אליהם יצאה ההתראה", קרי המבנה כולו.

כאמור לעיל, בכך ביקש המחוקק לאזן את המצב אל מול המנגנון הקבוע בסעיף 38(5), המורה כי יש להמתין עד להכרעה בבקשה להיתר בטרם הריסה. מטרת התיקון הייתה להגביל את תחולת סעיף 38(5) עת מוגשת בקשה להיתר להכשרת הבינוי, אך בד בבד ממשיכות העבודות המבוצעות במקום, חרף צו שניתן.

1. במקרה דנן אין למעשה מחלוקת, כי הבינוי החל מבלי שהוצא לו כל היתר ועלה מביקורים שבוצעו כי חרף צו שניתן להפסקת העבודות - אלה נמשכו. ממילא מסורה הסמכות ליו"ר הועדה המקומית להורות על הריסת הבינוי לאלתר, מכוח התיקון האמור. ואכן הצו הוצא ביום 2.11.2022, לאחר התיקון. כך, גם במועד המאוחר לתיקון, נחזו עבודות הנמשכות במקום (ר' לעיל ביקורים מהימים 30.5.22 ו- 3.8.22). המסקנה המתבקשת, אם כן, היא כי לא נפל פגם בהחלטה להורות על הריסת הבינוי הבלתי חוקי בו מחזיק העותר (על המבנים שבו). עת מדובר בבניה ללא היתר ועת שהעבודות נמשכות חרף צו שניתן - בדין הוחלט על הריסת הבינוי. מיותר לציין כי אם יש מקום לסילוק העתירה על הסף, ממילא גם אין מקום למתן צו בינים אשר ימנע את ההריסה.
2. העותר התנהל באותו נוהג שהפך רווח, ואשר עליו אמר כבוד השופט סולברג כי נוהגים להקדים בניה לתכנון והכשרה. התנהלות כזו, במסגרתה לא רק שמבוצעת בניה ללא היתר, אלא העותר אף הגדיל לעשות וחרף צו להפסקת עבודה, המשיך בבניה מאסיבית - היא התנהלות אותה לא ניתן לקבל. לא ניתן להשלים עם מצב בו העותר מבצע במשך פרק זמן ממושך, בניה, ללא שהקדים לה קבלת היתר, ויתרה מכך - אף בהיותו מודע לצו בעניין הבינוי - הוא מתעלם ממנו וממשיך בביצוע עבירת הבניה. במקרים ממין זה, ראוי לסלק עתירות על הסף וראוי כי עמדת בית המשפט תהא ברורה, נחרצת ועקבית כדי להבהיר - שחוטא לא יוכל לצאת נשכר. קשה להלום כי מי שלא כיבד את החוק עת החל בבניה, ומי שדרס את החוק ברגל גסה, בכך שהמשיך בבניה חרף צווים להפסקת העבודה - יקבל מבית המשפט סעד, אשר כל מטרתו להציל את הבינוי שנקבע בדרך זו.

יפים לענייננו דברי כבוד השופט סולברג בעע"מ 65/13 הועדה המחוזית לתכון ובניה חיפה נ' נאות מזרחי בע"מ (07.07.2013)‏‏:

"אין להפוך את היוצרות: תכנון תחילה, ובנייה אחר כך. אסור שבנייה בלתי-חוקית תהא מקדמה על מנת לאלץ בדיעבד את הכשרתהּ. המסר שצריך להנחיל הוא כי בנייה בלתי-חוקית הריהי כעושר השמוּר לבעליו לרעתו; עליה להיות לו לרועץ, לא ליתרון."

דברים אלה יפים כאמור בבחינת קל וחומר - כאשר מבקש הסעד לא רק שביצע בניה ללא היתר, אלא אף ראה להוסיף ולקדם את פעולות הבניה, חרף צווי הפסקת עבודה אשר ניתנו לו. ממצב של בניין בתחילת הקמתו - ניצב במקום כיום בניין שאם אינו מושלם, הוא מתקרב לכך ולצידו אף בריכת שחיה, אשר הוקמה לטובת המתכוונים להשתקע בבניין. זאת אין לאפשר.

1. אף שהדבר אינו נדרש אעיר כי בהחלט ניתן היה לסלק את העתירה על הסף גם מחמת אי פרישת מלוא העובדות הנדרשות, כפי שציינו המשיבים בבקשתם. ר' שם בעיקר סעיפים 56-52, ובכלל זה הסתרת דבר דחיית בקשת ההיתר הראשון (בבקשה להיתר בנייה שהגיש העותר - 1316/104/21), אשר עוד ביום 23.6.22 הוחלט שלא לקולטה. החלטה אשר צוינה וצורפה בעתירה הקודמת - אך לא בעתירה הנוכחית (ממנה עולה הרושם שאותה בקשת היתר, עדיין תלויה ועומדת, ר' סעיף 31 לעתירה).
2. בשולי הדברים, ומעל לצורך נמצא להוסיף עוד את ההערות הבאות;
3. אין יסוד לטענה כאילו העותר לא היה מודע לצווים שניתנו בעניין הבינוי. לא רק שהוצג תיעוד של מסירתם לפועל במקום, אלא כאמור לעיל, העותר גם היה מיוצג בדיון ביום 2.8.21 אשר התקיים בהמשך למתן הצווים. העותר אף פעל להגשת בקשת היתר בניה, ופועלו זה נבע מהוצאת הצווים כנגד הבינוי.
4. אין גם יסוד לטענה כאילו סבר שהוא רשאי לבצע עבודות תחומות אלה ואחרות, חרף הצו. עיון בתמונות מלמד כי הוא ביצע בפועל עבודות מלאות ולא רק עבודות תחומות כטענתו.
5. עוד יוער כי אפילו הייתה מתקבל טענתו כאילו סבר שמותרות רק עבודות מסוימות וכאילו ביצע רק את אלה (וכאמור אין זו עמדתי) - מכל מקום, בהתאם להלכה אי ידיעת הדין, אינה מכשירה אי חוקיות שדבקה בבניה (ר' בהקשר זה דברי כב' השופטת בר אשר בעת"מ 37736-01-23 דלעיל, שם - בסעיף 9).
6. כאמור לעיל דין העתירה להיות מסולקת על הסף מחמת הבניה הבלתי חוקית שביצע העותר ובוודאי שכך עת אף הוסיף וביצע בניה חרף צווים שנמסרו לו, ממילא אין מקום להידרש ליתר טענותיו. בכלל זה ניסיונו לטעון כי יש צורך שיהא בבינוי סכנת נפשות, לא רק עת מדובר על בניה בסטייה מהיתר או תכנית - אלא גם עת מבוצעת בניה ללא כל היתר (ר' לעיל לשון התיקון לחוק). אף שהדבר נאמר באמרת אגב, אציין כי על פני הדברים ניתן לקבל את האופן בו מבינים המשיבים את התיקון לחוק. כאשר בידי אדם אין כל היתר והוא מוסיף ובונה חרף צווים שהוצאו - דין הבינוי להיהרס. רק כאשר יש בידיו היתר (מכוח בקשה שנבחנה ואושרה), והוא רק סטה ממנו, אז יהא צורך להראות עובר להריסה כי מדובר בבניה המהווה סכנת חיים (כך לדוגמא תתכן סטייה מהיתר אשר הינה מזערית ולא בהכרח מצדיקה את הצעד של הריסה מידית דומה).
7. אין מקום לדון בגדר הליך זה בטענות העותר באשר לעצם חוקיות התיקון שבוצע בחוק התכנון הירדני. בהקשר זה ר' דברי כב' השופטת בר אשר בעת"מ 37736-01-23 דלעיל, בסעיף 12 שם, בדבר העדר סמכותו של בית משפט זה, בנוגע לאותן הטענות.
8. לא ראיתי כי מקום בו עתירה מסולקת על הסף, נדרש היה לדון בטענה כללית כאילו קיים סיכוי ממשי לאישור הבניה.
9. בטרם חיתום אחזור על דברים שאמרתי בעבר בעת"מ (י-ם) 37775-10-22 גשאש נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש ואח' (20.12.22) - אין משמעה של זכות הקניין זכות לבנות בניגוד לדין וללא היתר. בוודאי שאין משמעה כי עותר יוכל להמשיך ולבצע בניה אף לאחר שניתן צו המורה אחרת. בנסיבות אלה, עת יש מקום להריסת הבינוי לנוכח האופן בו בחר העותר לפעול, ממילא אין הוא יכול לבקש לעצור ההריסה על יסוד טענה לפגיעה בלתי מידתית בזכותו הקניינית. לא ניתן לקבל מצב בו אדם עושה דין לעצמו ואז מעלה טענה כי על יסוד הוצאותיו, אגב ביצוע אותה עבירת בנייה, יש לאפשר לו הליכים ממושכים כדי להכשירה - על מנת שההוצאות לא ירדו לטמיון. ברי כי בנסיבות אלה, טענה בדבר פגיעה בזכות הקניין, אינה יכולה להישמע. יתכבד העותר ועת שהוא מבקש למצות את זכויותיו הקנייניות - יפעל בדרכים החוקיות הנדרשות למימוש הזכות.

נוכח הדברים האמורים, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבלת את בקשת המשיב - ומורה אפוא כי העתירה תסולק על הסף. אין מקום ליתן סעד למי שבא לבית המשפט כאשר כפיו אינן נקיות וזהו הדין, לא רק מחמת הבניה המקורית ללא היתר, אלא ובעיקר לנוכח המשך שיטתי של פעולות הבניה, חרף קיום צו הפסקת עבודה ובניסיון לקבוע עובדות בשטח. בהקשר זה היקף הבינוי הבלתי חוקי שבוצע באופן זה (ר' התמונה המשקפת מצבו לאחרונה) - דורש אמירה נחרצת וברורה מצד בית המשפט. ציינתי כי היה ניתן לסלק העתירה גם מחמת אי פרישת מלוא העובדות ומכל מקום למען הזהירות אף בחנתי הטענות לגופן. בחינה זו העלתה כי המשיבים פעלו כדין ולא דבק פסול במעשיהם. משהעתירה מסולקת, ממילא ברי כי לא היה גם מקום לבקשה למתן צו ביניים.

העתירה אפוא נדחית על הסף.

העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪.

פסה"ד ישלח לצדדים.

ניתן היום, ל' שבט תשפ"ג, 21 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.