תת"ע 10388-12-22 מדינת ישראל נ' לשצינסקי

בפני כב' השופטת מיכל שביט

העתק החלטת בית משפט מיום י"ג שבט תשפ"ג 04 פברואר 2023

בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקש לא צרף לבקשתו תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה. די בכך כדי להביא לדחייתה.
גם לגופם של דברים, לא מצאתי שיש בבקשה ממש.

בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

לטענת המבקש נבצר ממנו להתייצב לדיון אשר היה קבוע ליום 18.01.23 מפאת מחלתו. לתמיכה בטענתו צרף אישור מחלה שהונפק בדיעבד, ביום 20.01.23, לפיו "אינו מסוגל לעבוד - מיום 16.01.2023 עד יום 20.01.2023". המבקש לא הסביר מדוע לא פנה לבית המשפט עוד ביום 16.01.23 על מנת לדחות את הדיון או מדוע פנה בבקשה לקבלת אישור מחלה רק ביום 20.01.23 שעה שלטענתו ניסה עוד במועד הדיון לבקש את דחייתו מפאת המחלה. כמו כן המבקש לא הראה כי עשה ככל הנדרש על מנת להגיש בקשה לדחיית הדיון קודם למועד קיומו כגון יצירת קשר עם המוקד הטלפוני או הסתייעות בחבר לצורך הגשת בקשה באתר כפי שלדבריו עשה בדיעבד. לא מצאתי כי יש באישור המצורף כדי להוכיח את נבצרותו להתייצב לדיון ולא מצאתי הצדקה לאי התייצבותו לדיון מבלי שהתבקשה וניתנה החלטת דחייה.

כמו כן, לא מצאתי כי ביטול פסק-הדין דרוש למניעת עיוות דין. כפי שנפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18) "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". המבקש לא פרט טענות הגנה ולא הראה כי קיים סיכוי של ממש לשינוי התוצאה.


נוכח האמור לעיל ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.