1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים (כב' הדיין שלומי ויזן), מיום 22.12.2022, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת 1 (להלן: המבקשת) למתן צו ביניים שיעכב את הרחקת המבקשת מישראל עד להכרעה בערר אותו הגישה לבית הדין.
2. המבקשת, אזרחית אוקראינה, נכנסה לראשונה לישראל ביום 20.9.2017 ויצאה ביום 18.12.2017. ביום 27.3.2018 נכנסה המבקשת בשנית באשרת תייר (ב/2) למשך 3 חודשים. ביום 17.6.2018 הגישה המבקשת בקשת מקלט. בקשתה נדחתה ביום 8.7.2018. חרף החלטה זו, המבקשת לא יצאה מן הארץ ושהתה בישראל שלא כדין עד ליציאתה מישראל, ביום 29.9.2022. ביום 21.12.2022 הגיעה המבקשת לישראל בטיסה מרוסיה והועברה לתשאול. בתשאול מסרה כי הגיעה לארץ כדי להיות עם בן זוגה, המבקש 2 (להלן: המבקש), אישרה כי בביקוריה הקודמים עבדה בישראל שלא כחוק, אמרה כי אינה יודעת כמה זמן תישאר בישראל וסירבה לענות על שאלה לגבי מספר טלפון שאותר במכשירה.
3. מנכ"ל המשיב החליט לסרב את בקשתה של המבקשת להיכנס לישראל מן הטעם שהגיעה ללא הזמנת בן זוג מראש כנדרש; היותה שוהה בלתי חוקית בעברה; חשד להשתקעות ועבודה שלא כחוק; וחוסר שיתוף פעולה. על החלטה זו הוגש ביום 22.12.2022 ערר לבית הדין לעררים ובצידו בקשה למתן צו זמני שימנע הרחקתה של המבקשת מישראל.
4. בית הדין, בהחלטתו מיום 22.12.2022, דחה את הבקשה למתן הצו הזמני. בית הדין קבע כי העובדה שהמבקשת נכנסה בעבר לישראל ושהתה כאן במשך שנים שלא כדין וללא אשרה, הגיעה ללא כרטיס טיסה חזור והצהירה כי מטרת הגעתה לישראל היא להתאחד עם בן זוגה לתקופה שאינה ידועה, בכל אלה יש משום סיבות מצוינות לסירוב כניסתה לישראל בשל חשש כבד שמא מטרתה להשתקע בישראל שלא כדין. צויין כי אם המבקש חפץ להזמין את המבקשת כבת זוגו, היה עליו לעשות כן באמצעות בקשה מתאימה לאחת מלשכות המשיבה בהתאם לנוהל המתאים, ורק לאחר קבלת אישור יכולה היתה המבקשת להיכנס לישראל, וזאת ביתר שאת לאור העובדה שכבר שהתה בישראל בעבר הלא רחוק תקופה ממושכת שלא כדין. באשר לטענת בא-כוחה של המבקשת כי מדובר בבקשה הומניטרית של מי שנמלטה מהמלחמה באוקראינה, צויין כי טענה זו כלל לא נטענה על ידי המבקשת עצמה ולכן אין לדון בה. עוד נקבע כי לא הוכח שאי מתן הצו יגרום "נזק חמור שאינו בר-תיקון", שכן לכל היותר יגרם למבקשת אובדן ממון או עגמת נפש אם תוגש בקשה מסודרת לאשר כניסתה לישראל, שלא הוברר מה המניעה להגשתה, בעודה שוהה ברוסיה, המדינה ממנה הגיעה.
5. על החלטה זו של בית הדין לעררים הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת המבקשת מישראל עד למתן החלטה בבר"ע. בהחלטתי מיום 26.12.2022 הוריתי על הגשת תגובה לבקשה למתן צו ביניים בתוך 24 שעות וניתן צו ארעי המונע בשלב זה הרחקת המבקשת מישראל.
6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, והועברה לעיוני היום גם תגובת המשיבה לבקשה למתן צו ביניים, ונוכח מהות העניין שעל הפרק ודחיפותו, החלטתי לדון בבקשה רשות הערעור ולדחותה ללא צורך בתשובה.
7. נקודת המוצא לבחינת בקשת הרשות לערעור היא כי, ככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע להחלטות שעניינן בסעדים זמניים, למעט במצבים חריגים (ראו, למשל, בר"מ 8847/15 גני בר עפר, פיתוח ונוף בע"מ נ' עיריית רעננה (28.12.2015)). אמת מידה מצמצמת זו חלה בענייננו, ואף ביתר שאת, בשים לב לאופיו של בית הדין לעררים, במקצועיותו ובמומחיותו בתחום עיסוקו (בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה (27.8.15)).
8. במקרה זה, לא מצאתי מקום להתערב בהכרעתו של בית הדין ובטעמיו. כידוע, על החלטה בבקשה לצו ביניים חולשים שני שיקולים: מאזן הנוחות וסיכויי ההליך. בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר הבכורה ניתנת לשיקול של מאזן הנוחות (בר"מ 7480/15 אבו ליל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה (18.11.15)). עיקר טענתם של המבקשים בבקשת רשות הערעור היא כי בית הדין לא התייחס לסכנת החיים הנשקפת למבקשת במקרה של חזרה לאוקראינה לאור המלחמה המתחוללת שם. אלא שבנסיבות העניין שלפנינו, דומה כי לא זה לב העניין. המבקשת כלל לא הגיעה מאוקראינה ולא טענה כי ברחה מאיזור קרבות או כל טענה מסוג זה, אלא טענה כי הגיעה על מנת להיות עם בן-זוגה. אין חולק כי המבקשת שהתה בעבר בישראל באופן בלתי חוקי כ-4 שנים, ובחודש ספטמבר 2022 יצאה מישראל מרצונה לרוסיה ושהתה שם מספר חודשים. עובדה זו מחלישה עד מאוד את טענת המבקשת לגבי חששותיה הנטענים. יתר על כן, המבקשים אף טענו כי היה בכוונתם לרכוש עבור המבקשת כרטיס טיסה חזרה לרוסיה "אך נבצר מהם לעשות זאת מכיוון שבימים אלו אין להם את הממון הדרוש לשם כך" (פסקה 32 לבקשת רשות הערעור). כלומר, אף לטענת המבקשים עצמם, המבקשת, שהגיעה מרוסיה, התכוונה לשוב לרוסיה, ורק מחמת חסרון כיס לא נרכש עבורה כרטיס חזרה לרוסיה. עובדות אלה, על רקע התנהלות המבקשת ותשובותיה בתשאול, לרבות חוסר שיתוף הפעולה המלא, אינם תואמים את הניסיון לטעון כי בקשתה לשהות בישראל נעוצה בטעמים הומניטריים בלבד. יתר על כן, מטעמים שלא הוסברו (גם לא בבקשת רשות הערעור שבנדון), המבקשים, מטעמיהם שלהם, לא הגישו בקשה להתיר למבקשת לשהות בישראל על רקע זוגיות ביניהם, וזאת על אף טענתם כי הם בני זוג במשך כ-8 שנים. כפי שציין בית הדין, ככל שהמבקש חפץ להזמין את המבקשת כבת זוגו, הרי שעליו לעשות כן באמצעות בקשה מתאימה בהתאם לנוהל הרלוונטי, ולא הוברר איזה נזק חמור ייגרם אם ייעשה כן בעוד המבקשת שוהה ברוסיה, המדינה ממנה הגיעה ואליה התכוונה לשוב לטענתה.
9. נוכח כל האמור, לא מצאתי כי בהחלטת בית הדין לעניין הסעד הזמני נפל פגם המחייב את התערבות בית המשפט.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לסעד זמני בהליך זה, והסעד הארעי שניתן מבוטל.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' טבת תשפ"ג, 28 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.