בפני תובענה על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

מעיון בתובענה (שכתובה בכתב יד שאינו ברור), המשיבים – 20 במספר, שהינם בני משפחתו של המבקש, מבקשים לסלק את המבקש מבניין שבו מרפאתו בשל סכסוך ירושה על הבעלות באותו בניין, ובשל כך איימו על גופו ורכושו ומפריעים לשימושו בבניין.

סעיף 1(6)(ה) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, מקנה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות עניינית ייחודית לדון בכל תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו. סעיף זה פורש באופן מרחיב בפסיקת בית המשפט העליון כמתייחס לסכסוך ולתובענה גם באשר להיקף העיזבון וגם בין מי שאינם יורשים (ראה: רע"א 5267/14 לוין נ' שיוביץ [ניתן ביום 5.10.2014]; רע"א 7277/15 תגר נ' טל בר [ניתן ביום 16.11.2015]).

אין מקום אפוא כי בית משפט זה יידרש ליתן סעד שמקור עילתו הינו סכסוך ירושתי.

הדברים גם נכונים מקל וחומר, כאשר המבקש צירף לבקשתו לא פחות מ- 20 משיבים, דבר המלמד כשלעצמו על אי התאמת ההליך להליך למניעת הטרדה מאיימת בבית משפט זה שהינו הליך קצר, שאין בו אפשרות מעשית, לברר בירור עובדתי מורכב ולשמוע עדים, כאשר בנסיבות שכאלה מופנים הצדדים ממילא להליך מלא על פי החקיקה האזרחית (ראה: רע"א 1852/21 יוגב נ' ביטאט בע"מ (paycall) [ניתן ביום 18.4.2021]).

אשר על כן, התביעה נמחקת, מבלי לפגוע בזכות המבקש לפנות בהליך מתאים לבית המשפט לענייני משפחה.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, ט' טבת תשפ"ג, 02 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.