המבקש עותר לביטול הודעת קנס שניתנה בעניינו מחמת התיישנות מכוח סעיף 225 לחסד"פ, או לחילופין, להארכת המועד להישפט בגינה.

לאחר בחינה, לא ניתן להיעתר לבקשה.

בנוגע לבקשת הביטול, אין בית המשפט מוסמך לבטל הודעות קנס שניתנו מידי רשות האכיפה המנהלית. כמו כן, הבקשה אינה מצויה בגדרי סעיף 225, שהרי לא הוגש כתב אישום נגד המבקש כלל.

בנוגע לבקשה להארכת מועד להישפט, זו נשענת על הטענה בדבר התיישנות ולחילופין הגנה מן הצדק נוכח העוול שבעיכוב ההחלטה בבקשה לביטול הקנס. טענות אלה אין בידי לקבל.

בניגוד לנטען, לא קיימת מגבלת מועדים לצורך מתן מענה לבקשה לביטול קנס, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט העליון (רע"פ 2487/15 אבולעפיה נ' עיריית רמת גן (6.5.15). אמנם, נקבע שם כי העדרם של מועדים נקובים בחוק עשוי לפתוח פתח להשתהות בלתי סבירה מצד הרשות, אך בענייננו עולה מתגובת המשיבה כי האיחור היה נעוץ במחסור קשה בכוח אדם, כך שלא ניתן לקבוע כי לפנינו השתהות בלתי סבירה. מעבר לכך, לפי הידיעה השיפוטית בתקופת העיכוב התרחש משבר הקורונה ויש להניח כי היתה לכך השפעה על התנהלות הרשות באופן בלתי נמנע.

בכל מקרה, משנשלחה אל המבקש ההחלטה בדבר דחיית בקשתו לביטול הקנס, בדואר רשום שנמסר ליעדו, מתקיימת חזקת המסירה לפי סעיף 44 לתקנות סד"פ, אשר לא עלה בידי המבקש לסתרה. לפיכך, היה בידו להגיש בקשה להישפט במועד, ומשלא עשה כן, יש לבחון האם הבקשה להארכת מועד עומדת בדרישת ההלכה הפסוקה.

והנה, בבקשתו לא העלה המבקש כל נימוק שיש בו כדי לתמוך בבקשה לגופו של עניין, ולא מסר מהי הגנתו כלפי הדו"ח שנרשם, כך שלא ניתן לבחון את סיכוייו. ברע"פ 641/19 מילר נ' מד"י (10.4.19) אמר בית המשפט העליון בהקשר זה:

כפי שעולה מפסקי הדין של הערכאות קמא, לא מתקיימים בעניינו של המבקש התנאים הקבועים בסעיף 230 לחסד"פ להארכת מועד להישפט, ואיני מוצא טעם טוב להתערב בהחלטה זו. בנוסף, וכפי שציין בית המשפט המחוזי כי יש לראות בתגובת המבקש לדו"ח "מקצת" הודאה בעבירה המיוחסת לו, נחה דעתי כי אין בעניינו של המבקש חשש לעיוות דין. יתרה מכך, יש לציין כי המבקש לא טרח להציג במסגרת בקשה זו או לפני הערכאות קמא, מהן טענות ההגנה שיש ברשותו לעניין העבירה המיוחסת לו, זולת טענה כללית ולפיה הוא כופר במיוחס לו.

מכל הנימוקים הללו, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשפ"ג, 17 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.