לפניי בקשת רשות ערעור על החלטה רשם ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשם אוהד אשר) בתיק הוצל"פ 516497-07-21 מיום 18.12.2022 בדבר שכר טרחתו של כונס הנכסים, המשיב 1. משיבים 2 ו-4 מסכימים למבוקש, ומשיב 3 לא השיב על אף שהבקשה הומצאה לו כדין וחלף המועד. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיב 1, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל מהטעמים הבאים:

1. כפי שטוענים המערערים, פסק הדין שהוגש לביצוע קבע באופן מפורש ומדויק את חלוקת התמורה בגין מכירת הנכס. מובן ממנו שהתמורה שתחולק היא זו שתיוותר לאחר תשלום מלוא תשלומי החובה. זאת משום שחלקם של בעלי הזכויות האחרים (זולת כונסי הנכסים) לבטח ישולם לאחר תשלומי החובה, וכשמצרפים אותו לחלקם של כונסי הנכסים מקבלים 100%. הסכמה זו של הצדדים, לרבות בנושא שכר טרת הכונסים, קיבלה תוקף של פסק דין, ובהיעדר טעמים טובים לסטות ממנה – היה מקום לכבדה וליישמה כמות שהיא.

2. רשם ההוצאה לפועל נימק את החלטתו לקבוע את שיעור שכר הטרחה של המשיב 1 מתוך הסכום המכירה "ברוטו" בכך שכך נעשה בעת פסיקת שכר טרחת כונס נכסים שמונה למימוש נכס בהוצאה לפועל. אלא שהמקרה שלפנינו שונה במובן זה שהצדדים הסכימו מראש שעו"ד שני יקבל 6% מהתמורה כולל שכר טרחה והוצאות כינוס; שעו"ד פלס יקבל 8% מהתמורה כולל שכר טרחה והוצאות כינוס; ושעו"ד ברזילי תקבל את שכרה כפי שיפסוק הרשם, ושסכום זה ישולם מתוך חלקם של עוה"ד פלס ושני. קביעה זו, כאמור, כמוה כהסכמה עם הלקוחות על שיעור שכר הטרחה ושכר הכינוס שישולם, הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין.

3. בכך שונה ענייננו ממצב שבו רשם ההוצאה לפועל או בית המשפט פוסק את שכר הטרחה בתיק כינוס נכסים למימוש נכס. עסקינן בתיק פירוק שיתוף אשר בדרך כלל מתברר בבית המשפט עד לחלוקת התמורה, ולא בהוצאה לפועל. כאן המקום להזכיר כי בתיקי פירוק שיתוף במקרקעין פרקטיקה שכיחה היא לפסוק את שכר הטרחה בסכום גלובלי מראש, שהוא לא אחת נמוך מזה הנוהג בכינוס נכסים שנועד למימוש נכס, במיוחד כשמדובר בנכס ששוויו רב (וראו למשל ת"א (שלום ת"א) 49511-09-12 ציפוק נ' נסים, פסקה 22 (8.7.2019)), או שבאי כוח הצדדים ממונים ככונסים נכסים, בית המשפט מאפשר להם להסכים על שכר הטרחה עם לקוחותיהם מראש, וכל עוד שכר הטרחה סביר – בית המשפט לא מתערב בו. כלומר, שכיח שהצדדים לתביעה לפירוק שיתוף מסכימים על שכר הטרחה ומתנים על ההסדר הנוהג בהוצאה לפועל. כך נעשה בענייננו. פרשנותו של המשיב 1 מנוגדת להסכמה זו, ואין לקבלה.

4. הטענה ששכר הטרחה שישולם בסופו של דבר מתוך הנטו הוא נמוך מהמקובל אינה מעלה ואינה מורידה, שכן המשיב 1, עורך דין במקצועו, הסכים לה מראש והיא קיבלה תוקף של פסק הדין. טענותיו בעניין זה המועלות בדיעבד אינן אלא טעות בכדאיות עסקה. איני מוציא מכלל אפשרות שבנסיבות מסוימות ניתן היה לעתור לשינוי מהסכמה זו בדיעבד אם הייתה מוכחת תוספת מאמץ חריגה וכן היה מוכח ששכר הטרחה הוא נמוך באופן חריג מהמקובל. אלא שהדבר לא נעשה בדרך זו, וההחלטה לא נשענה על נימוקים מסוג זה.

5. סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה ששכר טרחתו של המשיב 1 ככונס נכסים יעמוד על 6% משיעור התמורה "נטו", לאחר תשלומי החובה, וזאת בהתאם להוראות פסק הדין.

המשיב 1 יישא בשכר טרחת ב"כ המבקשים בסך של 6,000 ש"ח.

ניתן היום, ג' בשבט התשפ"ג, 25 בינואר 2023, בהעדר הצדדים.