1. לפני בקשה המבקשת ובעלה לשחרר לידיהם את הרכב נשוא הבקשה, כנגדו ניתן צו מנהלי לאיסור שימוש ביום 20.1.23.
2. כעולה מהבקשה והמצורף לה, בנה של המבקשת נתפס כשהוא נוהג ברכב ובו 3 נוסעים, למרות שהינו נהג חדש צעיר, שטרם מלאו לו 21.לטענת המבקשת, הרכב נדרש להם לצורכי עבודתם וללא הרכב הינם משותקים למעשה.
3. המבקשת ובעלה נחקרו בדיון על האמור בבקשתם. מהחקירה עלה כי אין זו למעשה הפעם הראשונה בה נתפס הבן, בעודו נוהג ברכבם, כשהוא עובר עבירת תנועה כנהג חדש. בפעם הקודמת, מספר חודשים קודם לכן, התחשב קצין המשטרה במצבה של המשפחה ולא הורה על תפיסת הרכב.
4. סעיף 57 ב (ב) לפקודה קובע, ביחס לצו איסור שימוש, כי -

"בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

(1) הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;

(2) מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א)".

משמיעת עדותם של המבקשת ובעלה עולה כי , מפתחות הרכב היו זמינים לשימושו של הבן וכי ידעו כי הוא נוהג לנהוג ברכב ואיפשרו לו לעשות כן (ראו למשל עמוד 2 לפרוטוקול שורה 13 ,שורות 16-17 וכן עמוד 3 לפרוטוקול שורה 24, שורה 30).

עוד עולה מעדותם כי לא עשו דבר על מנת למנוע מהבן לשוב ולבצע עבירות תנועה:

"ש. למרות שהוא נתפס פעם אחת וביצע עבירה, המפתחות עדיין נגישות והוא יכול לקחת ולנהוג מתי שהוא רוצה?

ת. כן. הוא לא ידע שזה אסור 3 ושצריך רק שניים. אני יודעת שמותר לו רק שניים, אבל לא ידעתי שהוא יצא. אמר לי שיצא לקנות אוכל.

ובהמשך-

ש. כשאת נותנת לו מפתחות את נותנת לו הנחיות?

ת. כן.

ש. אמרת לו שאסור לו יותר משניים?

ת. לא. חשבתי שהוא יודע".

(עמוד 2 לפרוטוקול).

1. אם כך, ניתן ללמוד כי המבקשת ובעלה עשו דבר בהתאם לנדרש על פי סעיף 57 ב(ב) לפקודה, לא טרחו להזהיר את בנם לבל ישוב ויעבור עבירות תנועה, למרות שעבר כבר נתפס בעודו עושה כן ולפנים משורת הדין, לא נאסר אז, השימוש ברכב.
2. אחריותו של בעל הרכב לעבירות תנועה הנעשות בו, זכתה להתייחסות רבה בפסיקה. לעניין זה ראו למשל רע"פ 5608-17 מצדר בע"מ נגד מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים) , שם נקבע כי "אין די במתן הנחייה כללית לנהגים העובדים בשירות החברה להימנע מהעמסת יתר או במינוי קצין בטיחות ויש צורך בפעולה ממשית שתביא למניעת מקרים שכאלו. לא בכדי נחקק כלל המטיל אחריות וחובה על בעל הרכב – בין שהוא אדם פרטי ובין שהוא חברה – למניעת שימוש שיש בו כדי לסכן אחרים בכלי רכב, אשר מעצם טיבו הינו מכשיר רב עוצמה ששימוש בלתי זהיר בו עלול להביא לפגיעה קשה בנהגים ובעוברי אורח. כבעלת הרכב החברה היא בעלת השליטה והיכולת לא רק להנחות את נהגיה אלא גם לוודא כי אלו אכן שועים להוראותיה ומקפידים לבצען". (הדגשה שלי י.ה.א)

ראו גם בפ"מ 6063-08-08 (חיפה) וליד גרייב בע"מ נ' מ"י (פורסם בנבו)(31.08.08):

" המחוקק היה ער למצב בו רכב יישלל מצד ג' אשר אינו מעורב לכאורה בביצועה של העבירה על כל המשמעות הכלכלית ואי הנחת הנודעת לכך עבור אותו צד ג'. התכלית העומדת ביסוד הוראות אלה היא המלחמה בנגע תאונות הדרכים. המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת בה נוטל חלק כלל הציבור, דהיינו, על כל בעלים של רכב לדעת כי בעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפוי סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. לכן, בשים לב לחובת זהירות מוגברת זו קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות כי עשה ככל שביכולתו למנוע את דבר ביצוע העבירה כתנאי לסיוג האחריות של בעל הרכב כאמור בסעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה כאמור לעיל. "ככל שביכולתו" קבע המחוקק סתם ולא פירש ועל בתי המשפט לצקת תוכן של ממש למשמעות דיבור זה."

1. המבקשת גם ציינה נסיבות מיוחדות שיש בהן, לשיטתה, להביא לקיצור תקופת איסור השימוש, לאור עבודתה ועבודת בעלה, אולם לאור חומרת העבירות של הנהג, וכי מדובר בפעם השנייה בה מבצע הנהג, לכאורה, את אותה עבירה, ברכבה של המבקשת, אין מקום לקבל את טענותיה בדבר נסיבות מיוחדות, וכי מסוכנותו של הנהג, גוברת על כל נסיבה אחרת, מיוחדת ככל שתהיה. המבקשת ובעלה יכולים למצוא דרכים חלופיות להגיע למקום עבודתם, ואין מקום להשיב להם את הרכב, קודם למועד שנקבע על ידי הקצין. האינטרס הציבורי לביטחון הציבור, גובר על האינטרס הכלכלי.
2. הבקשה להשבת הרכב , נדחית.

מודעת זכות ערעור .

חומר החקירה מוחזר למשיבה.

ניתנה היום, ז' שבט תשפ"ג, 29 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.